מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לחיוב בעלויות ביטוח חיים במסלול אזרחי

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3751/17 ע"א 4268/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר המערערת בע"א 3751/17 והמשיבה בע"א 4268/17: המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ ג ד המשיב בע"א 3751/17 והמערער בע"א 4268/17: פלוני ידידי בית המשפט: 1. עמותת אופק חזרה לחיים 2. איגוד חברות הביטוח בישראל המבקשות להצטרף להליך: 1. שירותי בריאות כללית 2. מכבי שירותי בריאות 3. קופת חולים מאוחדת 4. לאומית שירותי בריאות ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 053143-09-12 שניתן ביום 28.03.2017 על ידי כבוד השופט א' דראל בשם המערערת בע"א 3751/17 והמשיבה בע"א 4268/17: עו"ד עוזי לוי ועו"ד אהרון דואני בשם המשיב בע"א 3751/17 והמערער בע"א 4268/17: עו"ד גיורא רואי בשם ידיד בית המשפט 1: עו"ד ד"ר אסף פוזנר ועו"ד נתנאל פוזנר בשם ידיד בית המשפט 2: עו"ד יורם בונן בשם המבקשות 2-1 להצטרף להליך: עו"ד מאיר ליפא בשם המבקשות 4-3 להצטרף להליך: עו"ד דורון איצקוביץ' בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד שרון מן אורין ][]פסק-דין
גם העלייה התלולה בשעורי האינפלציה והרחבת החיוב במס על ריווחי הון (במסגרת תיקון מס' 22 לפקודת מס הכנסה, התשל"ה-1975) לא גררו שינוי בשיעור ההוון, שהמשיך לעמוד על 3% (ראו: ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ, פ"ד לז(4) 449 (1983); ע"א 813/81‏‎ ‎ציון חברה לבטוח בע"מ‎ ‎נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל‏, פ"ד לח(4) 785 (1985) (להלן: עניין בוסקילה)).
כמו כן ראו מאמרו של ד"ר מנחם (מריו) קליין "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי יש 'לחשב מסלול מחדש' - שימוש במקדמי הוון אנאכרוניסטיים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בניזוקים" (2016); ומאמרם של עדית סולברג, אסף פוזנר ונתנאל פוזנר "שיעור ההוון: עשרה עקרונות להשבת המצב לקדמותו" משפטים על אתר (2019)).
ראוי לציין כי נימוק זה אינו תקף בכל המקרים: הוא חל בעיקר ביחס להפסד הישתכרות, והוא אינו רלוואנטי ביחס לראשי נזק אחרים וכן לתביעות לפי הפלת"ד, שם אבדן ההישתכרות מחושב "נטו", הגם שבהגבלת תיקרת הנכוי ל-25% (ראו: אנגלרד, בעמ' 344; ריבלין, בעמ' 960-958; עניין בוסקילה, בעמ' 793; ע"א 550/83 זולונדק נ' הלבנון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 86(2), 468 (1986); ת"א (מחוזי י-ם) 7073/05 עיזבון המנוח גבריאל אשכר ז"ל נ' ביטוח ישיר איי.די.איי, בפסקות 16-14 (12.4.2007)).
הפחתת שיעור ההוון והעמדתו על 2% היתה מובילה להגדלה משמעותית של גובה הפצוי, וכתוצאה מכך לפגיעה בקופת המדינה, במוסדות רפואיים ובכיסן של חברות הביטוח, שמצידן היו מנסות לגלגל את העלויות על ציבור המבוטחים באמצעות ייקור דמי הביטוח.
...
מכיוון שגם במנותק משיקולים אלה הגעתי למסקנה שיש להותיר את שיעור ההיוון על 3%, ההליך הנוכחי אינו מצריך הכרעה חד-משמעית במחלוקת זו. עם זאת, אציין כי אני נוטה לשלול במקרה דנן את ההתחשבות ב"השלכות הרוחב" כנימוק שמשפיע על שיעור ההיוון.
לאחר הפעלת כלי העבודה הנתונים לנו ועל בסיס החומר המקצועי שהוצג, הגעתי למסקנה כי בהשקעה ארוכת טווח, תשואה של 3% היא סבירה ואפשרית גם כיום.
סוף דבר כפי שהיה בעשרות השנים האחרונות, שיעור ההיוון ימשיך לעמוד על 3%.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

התביעה מבוססת על הטענה כי הנתבעים-המשיבים יצרו אצל המבקש מצג שוא כי הוא ואביו דיירים מוגנים במיתחם המסעדה, ובהתאם לכך תיכנן המבקש את מסלול חייו, נימנע מלרכוש מיקצוע או ללמוד לימודים גבוהים והשקיע את כל הונו ומרצו במסעדה.
למבקש גם טענות כלפי משיבה 2 ומשיבה 3 על כך שיצרו מצג כלפי המבקש לפיו יש לו זכויות בנכס שיאפשרו לו, לכל הפחות, להמשיך ולהפעילו משך כל חייו ועל כך שפעלו בעיניינו בנגוד לחובותיהם במשפט המינהלי או האזרחי.
מכאן שהמבקש עמד לכאורה בנטל להראות חוסר יכולת כלכלית, הגם שלא פרש את מלוא התשתית העובדתית האפשרית ביחס לרמת החיים שהוא מנהל, לא הציג תדפיסי חיוב בכרטיסי אשראי ולא פירט את רכושו.
יחד עם זאת, נפסק כי "ברור שסכום התביעה הוא אחד השיקולים שישי להביא בחשבון לצורך הכרעה האם ההליך מגלה עילה, בהנתן שמבחן העילה נועד לסנן, בין היתר, הליכים מוצדקים ש'נופחו' בגלל שמגישיהם לא נדרשו לשלם אגרה" (רע"א 4083/15 יעקב בוסירה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.5.2015).
חוות הדעת מבוססת על עלויות בנייה של 100 מ"ר (לפי עלות של 4,000 ₪ למ"ר בתוספת 1,000 ₪ יזמות מופחתת).
...
ואולם, אין בידי לקבוע כי ההליך מגלה עילה.
אשר על כן, הבקשה לפטור מאגרה - נדחית.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בין התובעת, שלא הייתה מיוצגת דאז, לבין הנתבעת היו חילופי מכתבים בהם נדרשה התובעת להמציא אסמכתאות שונות להוכחת עמידתה בהגדרת תקנון הנתבעת לאלמנת פנסיונר– מגורים וניהול משק בית משותף עם המנוח בשנתיים האחרונות לחייו.
ביום 17.06.2021, קודם לחתימה על ייפוי כוח לעו"ד קורן, המציאה התובעת לנתבעת מסמכים נוספים, כלומר בחרה במסלול שהוצע לה בסעיף 6 למכתב הדחיה.
טענות ב"כ התובעת המסתמכות על הוראות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושאר טענותיו הקשורות לכך, לרבות הפסיקה והספרות עליהן הסתמך, דינן להדחות.
והשיקולים הרלוואנטיים לפסיקת הוצאות – גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים.
החלטנו לא לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת ו/או בשכר טירחת עורך דין וזאת בהיתחשב בכלל השיקולים המנחים בפסיקת הוצאות: התביעה הצהרתית ולא כספית ולכן שכה"ט המומלץ בלישכת עורכי הדין אינו השכר לו עתרה התובעת; עילת התביעה למתן סעד הצהרתי לזכאות לקיצבה מוצתה טרם קבלת התביעה אצל הנתבעת; הליך בדיקת הנתבעת לזכאות התובעת נמשך עקב אי התאמה בכתובות הרשומות של התובעת והמנוח וחוסר במסמכים המצביעים על ניהול משק בית משותף בשנים 2019-2020.
לאחר קבלת מיגוון מסמכים בין היתר המסמכים הנוספים שהועברו ביום 17.6.2021, במיוחד ציק מחשבון בנק משותף ועריכת בירור מצד הנתבעת עם בנות התובעת אשרה הנתבעת את הזכאות ללא כל עיכוב וללא קשר להגשת התביעה; אישור התביעה נעשה מבלי שהתקיים דיון כלשהוא; בנגוד להחלטת בית הדין לא בוצעה מסירה אישית של כתב התביעה ולא נגרמו לתובעת עלויות המצאת התביעה עם שליח; לא נערכו הליכים מקדמיים ובודאי לא הליך הוכחות לזכאות עצמה; מדובר בהליך סוצאלי בבית הדין לעבודה וכספי ההוצאות משולמים מכספי עמיתים; התובעת הזדרזה להגיש את התביעה חרף בחירתה באופציה של המצאת מסמכים נוספים לבחינת זכאותה מחדש וטרם עריכת בירור מול הנתבעת אם חל שינוי בעמדתה; דרישת התובעת לפסיקת הוצאות בשיעור הנתבע אינה מתיישבת עם הנהוג בבתי הדין והשלב בו אושרה הזכאות.
...
אשר להוצאות התובעת, אין חולק כי התביעה הומצאה לנתבעת ביום 07.07.2021, ומשלא הוכח כי הנתבעת קיבלה את התביעה קודם למועד שינוי החלטת הדחיה וכי המסמכים שצורפו לה הם הסיבה, כטענת התובעת, לשינוי ההחלטה, לא מצאנו מקום לקבל את טענת התובעת כי שינוי ההחלטה היה בעקבות כתב התביעה שהוגש.
טענות ב"כ התובעת המסתמכות על הוראות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושאר טענותיו הקשורות לכך, לרבות הפסיקה והספרות עליהן הסתמך, דינן להידחות.
נוכח דחיית טענת התובעת לאחר קיום הליך הוכחות והגשת סיכומים, החלטנו לא לחייב את הנתבעת בהוצאותיה בגין הגשת התביעה.
כמוכן, לא מצאנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת הואיל ובמועד הגשת התביעה לא ידעה על ההחלטה לאישור זכאותה.
לאור כל האמור, החלטנו למחוק את התביעה.

בהליך חוק ביטוח בריאות ממלכתי (חב"ר) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

כבר עתה יובהר כי המקרה הנידון לא נוגע להחלטת הממשלה 2761 מיום 23.1.11 (להלן: החלטת הממשלה) אשר צורפה לכתב התביעה והוא אינו חוסה תחת המקרים בגינם הוחלט להעביר כספים למד"א לצורך תשלום על פינוי מוסק; זאת מבלי להדרש לשאלה מי נושא באחריות לשאת בתשלום הפינוי, כאשר הנפגע לא מבוטח בביטוח חובה אלא אך כי מדובר בפנוי ע"י חיל האויר, כפי שיפורט להלן.
שירות הפינוי המוסק אינו כלול בסל שירותי הבריאות שבתוספת השנייה או השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, והסדרתו בשנת 2011 בוצעה למעשה במסלול חצוני לחוק, בעקבות החלטת הממשלה הנ"ל, במסגרתה הוגדר לראשונה סכום תקצובי למטרה זו. 10.
יתר על כן, נאמר בו מפורשות כי הסדר זה "מדגים את החיוניות של המיטיב, שבפועל החליף את חיל האויר במטרה לסייע לפצועים, לרבות פצועים קשה, כאשר הזמן להגעה לביה"ח יכול להיות הבדל בין חיים ומוות. יחד עם זאת, בהיבט הדיוני נאמר מפורשות (סעיף 9 לפסה"ד): "אין לשכוח כי המבטחת באה בנעליו של הנהג האחראי לתאונה. כשם שהחוזה בין המבקשות (חברות התעופה, ש.ש) ומד"א מחייב את המבקשות, כך החוזה בין הנהג למבטחת מחייב את האחרונה"..
. עוד נקבע שם כי הזמנת המסוק האזרחי לצורך פינוי נעשית ע"י מד"א כחלק מתפקידיו.בפסק הדין נאמר מפורשות כי הצעות חקיקה שעסקו בסוגיה זו, בכל הנוגע לפינוי בהיטס, טרם הבשילו, ומונחת הצעת חקיקה "אכן המצב הנוכחי אינו מושלם... אך הצדדים אינם חייבים להמתין לאסדרת התחום ע"י המדינה... בכוחם להגיע להסכם שיקבע מראש את הקף חבותן של חברות הביטוח...". עוד מתייחס בית המשפט לטענה שם כי יש בעל דין "נסתר" שאינו צד להליך, שהוא מדינת ישראל, על מנת שתישא בתפעול מערך פינוי בהיטס.
ומסקנת כב' השופט דמביץ "... לצד המקרים בהם המדינה סופגת את עלויות המוסק, אך טבעי שייתבע שיפוי ממי שלא פעל כפי חובתו על פי חוק ולא רכש ביטוח חובה. מכלול התחשיב בעינייני תאונות דרכים מתבסס על נסיעת חברות הביטוח והוצאות פינוי מוסק שאינו מכוסה במסגרת סל שירותי הבריאות. מי שבחר שלא לבטח את עצמו בביטוח חובה – על ראשו הסיכון הכלכלי הגלום בכך". (דגש ש.ש.) הדברים יפים ונכוחים ויש לאמצם כלשונם אף בהליך שבפנינו.
...
המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולהשית על המבקש הוצאות, מאחר שעל פי הפסיקה המפורשת, אין חובה על קופת חולים לשלם בגין חילוצו במסוק צבאי.
התביעה נדחית.
התביעה כולה נדחית ממכלול הנימוקים לעיל, לחוד ובמצטבר.
התובע ישלם שכ"ט ב"כ המשיבה בסך 9,500 ₪ בגין ניהול הליך זה. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

בהליך תמ"ש שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

באותו המקרה נפסק בגין רכיב כאב וסבל סך של 500,000 ₪ לשניים מהתובעים, 400,000 ₪ לשני תובעים נוספים וסך של 350,000 ₪ לתובע החמשי, כאשר נפסק בעיניין זה כי – "הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט מתוך כתב האישום, הכרעת הדין, ותסקירי קורבנות העבירה, באשר לטיב הפגיעות, משכן, והסבל שגרמו לתובעים - מידע שהנו כמובן חלקי וכללי. לעניין זה, יש כמובן לקחת בחשבון את משך התקופה שבמהלכה פגע הנתבע בתובעות ובתובעים, את תדירות המעשים ואת טיבם, כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, וביחס לתובעות מס' 1 ו – 2, גם את הנכות הצמיתה שנגרמה לכל אחת מהן, ואת סבלן ונזקיהן כפי שעולים מתסקירי קרבנות העבירה." עוד לענין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.09.2015): "במעשים מהסוג שביצע המערער במשיבה 1 טמונים – מעצם טבעם – פגיעה קשה בכבודו של האדם, כאב, סבל ועלבון. עמד על כך בהקשר דומה השופט (כתוארו אז) מ' חשין ז"ל ב-ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 329 (2000), בציינו כך: "עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על רבונות האשה על גופה, על כבודה של האשה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי... פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. קשה היא שבעתיים הפגיעה כאשר המעשים מבוצעים בקטינה על ידי בן מישפחה קרוב. ראו הדברים הבאים שכתב על כגון דא השופט א' א' לוי ב-ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.7.2007), המתאימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באישה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך מישפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו". סקירת הפסיקה העוסקת בפצוי בגין כאב וסבל במקרים של פגיעה מינית, מעלה כי גובה הפצוי בגין ראש הנזק של כאב עומד ברוב המקרים על מאות אלפי שקלים.
בע"א 8195/09 הנ"ל [פורסם בנבו] ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדריו חויב המערער לפצות כל אחת מהמשיבות בסכום של 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, וזאת במסגרת תביעה אזרחית נגררת להרשעתו של המערער בבצוע עבירות מין ואלימות שונות במשיבות.
המעיין ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, סב(2) 802 (פמ"מ – 08.08.2007) ימצא שם כך: "אשר לבקשת המדינה, בפסיקה אומצה גישה לפיה הליך הפצוי למתלונן לפי ס' 77 הנו בעל מאפיינים אזרחיים, אלא ששילוב הוראת הפצוי בחוק העונשין מוסיף לה גם היבטים בעלי פן עונשי-חברתי, לכן סעיף זה משלב מאפיינים אזרחיים ועונשיים יחד. תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מהתחום הפלילי. תכלית נוספת היא כי, בין אם מדובר בהוראה עונשית ובין אם בהוראה אזרחית, הרי שנועדה היא ראשית לכל לסייע לקורבנות העבירה. בפרשנותו וביישומו של ס' 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות." אמור כי, בחריג יכול והפיצוי הפלילי לא ינוכה מן הפצוי האזרחי, ואולם המקרה שלפניי אינו חריג דיו לסטות מקוו הפסיקה העקרי של בית המשפט העליון, שהרי גם הפצוי הפלילי אינו אלא פיצוי "על החשבון". האם צריך להכריע מחדש באחריות הנתבע הבה נזכיר כי המונח המשפטי הנוגע לטענות הנתבע בעיניין זה הוא "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים". למעשה, לנפגע עבירה קיימת זכות הבחירה בין שני מסלולים, בירור התובענה בפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי בתוך 90 ימים מיום שפסק הדין "הפלילי" הפך חלוט, או הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט "רגיל", לאמור שאינו פלילי וזאת במועד ובזמן הנוחים לו במיתחם דיני ההתיישנות.
חומרת הנזק הנפשי מועצמת ע"י העובדה שהמעשים בוצעו ע"י אב ביולוגי (גילוי עריות-Incest) (8) איבחנה לפי DSM-5 Post-traumatic stress disorder 309.81 Persistent Depressive Disorder (Dystymia) 300.4 הערכות נכות נפשית לאור האמור לעיל, הנני מעריכה נכות נפשית צמיתה בזיקה לעילת התביעה-ניצול מיני מתמשך ע"י האב הביולוגי – בשיעור 25%, תואמת סעיף 34(ב')(3-4) של תקנות הביטוח הלאומי 2016.
בפרט , ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך ולעודד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (שם, עמ' 615).
...
" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.
אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו