תביעה לחיוב אישי של בעל מניות בתשלום עבור סחורה

במסגרת תביעתה, טענה התובעת, בין היתר, כי הנתבע חב באופן אישי בכלל החובות שצבר כלפי התובעת בגין המוצרים שספקה לו וכי הוא עומד בראש הנתבעות 2 ו-3; כי הנתבע הציג מצגי שוא בפני התובעת ופעל בתרמית כדי לקבל את הסחורה ולא לשלם בעדה, תוך שימוש בחברות שונות לשם הברחת נכסים והתחמקות מתשלום חובותיו האישיים; כי בעת הכנת התביעה דנא גילתה התובעת כי החברות שבאמצעותן פעל הנתבע היו על סף קריסה כבר בחודש ספטמבר 2013, הגם שבאותה העת ביקש הנתבע כי החשבוניות בגין הרכישות שביצע באותה העת יופקו על שמה של חברת די.פי.אס חיוך ואף העביר לתובעת שיקים של חברת חיוך השן.

הנתבע עשה שימוש לרעה במסכי ההיתאגדות של די.פי.אס חיוך וחיוך השן, הציג מצגי שוא והתנהל בחוסר תום לב כלפי התובעת כזכור, טענתו המרכזית של הנתבע היא כי החוב מושא התביעה דנא הוא חוב של די.פי.אס חיוך ולא חוב אישי שלו, וכי משום שהוא מעולם לא היה בעל מניות או נושא משרה בדי.פי.אס חיוך, אזי אין מקום לחייבו באופן אישי בהתחייבותיה של די.פי.אס חיוך כלפי התובעת.

הנתבע התחייב באופן אישי לשלם את החוב כזכור, בפתח פרק הדיון קבעתי כי טעם נוסף לחיובו של הנתבע בחוב הנתבע בתביעה דנא הוא כי הנתבע התחייב באופן אישי לשלם את החוב הנ"ל. הנתבע מצידו טען כי ביצע את ההזמנות בעבור די.פי.אס חיוך והכחיש כי התחייב לשאת בתשלומים בעדן באופן אישי.

העובדה שהחשבוניות הוצאו על שם די.פי. אס חיוך אינה יוצרת סתירה בין הטענה בע"פ להתחייבות או חבות אישית של הנתבע לשלם עבור הסחורה במובן הנידרש לפי ההלכה בדבר טענה בע"פ נגד מיסמך בכתב.

...

סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 ביחד לחוד לשלם לתובעת 136,754 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לתובעת את אגרות המשפט וכל הוצאה אחרת ככל שהיתה ותאושר כדין על ידי בית המשפט.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית, אולם לנוכח העובדה שהיא יוצגה יחד עם שאר הנתבעים ולנוכח הקשר ההדוק שלה לנתבע ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

התחייבויות החברה לשלם עבור סחורות העץ שהנושה סיפקה לה הופרו, ושיקים שמסרה החברה לצורך תשלום התמורה עבור אותה סחורה חוללו.

נטען בתביעת החוב גם שהחייב פעל בחוסר תום לב כאשר בעצה אחת עם אחיו פתח ביום 20/12/2013 חברה חדשה אחרת שעסקה באותם עניינים בהם עסקה החברה, כאשר החייב ואחיו שמשו גם בחברה החדשה מנהלים, אבל רק האח נרשם כבעל מניות בה. החייב ואחיו עירבבו בין נכסי שתי החברות, והעלימו את הסחורה שסופקה על ידי הנושים לחברה ותמורתה לא שולמה, בדרך של העברתה לחברה החדשה.

ביום 10/6/2019 הגיש החייב ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב, וטען כי: אין מקום במקרה דנן להרים את מסך ההיתאגדות של החברה ולחייב את החייב באופן אישי כבעל מניותיה לפרוע חובות החברה.

החייב לא שילם הנידרש ממנו לצורך דיון בעירעור שהגיש על הכרעת החוב של בעל התפקיד, למרות החלטה שנתן בית משפט זה בעיניין זה ביום 8/11/2020, ובגין מחדלים אלו דורשים ב"כ הנושים ובעלי התפקיד למחוק את העירעור.

...

אני מורה לחייב להפקיד על חשבון חובו לקופת הכינוס סך של 10,000 ₪ בנוסף לתשלום החודשי המוטל על החייב על פי צו הכינוס והחלטות שניתנו לאחר מכן, בתוך 30 יום מהיום.

אני קובעת המשך דיון בהליך העיקרי ליום 6/7/2021 שעה 12:00.

אני קובעת מועד לעיון לשם בדיקת הגשת בקשה נדרשת בענייני החייב לאור ביצועו את הנדרש בהחלטה זו ליום 11/5/2021.

בהתאם לנתונים שהובאו בפניי, הנתבעת 1 (להלן: אלקיאל אחזקה) הזמינה אלומיניום מהתובעת ב- 2 הזדמנויות: ביום 19/6/13 (נספח ג1 וג2 לכתב התביעה) וביום 4/10/13 (נספח ד1 וד2 לכתב התביעה) ולכאורה נותרה חייבת כ- 38,000 ₪.

הפרת חוזה מצד הנתבעת 1 לשלם עבור סחורה שסופקה לה אינה מקימה בהכרח עילה להרמת מסך כמו גם אחריות אישית וחבות אישית של אורגן או בעל מניות (ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועיסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ. ניתן ביום 20/10/09; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661).

בנסיבות אלה לא מיתקיים הראציונאל המצריך לשקול הרמת מסך לבעל מניותיה בשלב זה. עוד יושם לב שהתובעת היא "נושה מרצון" של הנתבעת 2, אשר החליטה להמשיך ולספק לה טובין למרות ששיק קודם שניתן לה מאת הנתבעת 1 חולל אכ"מ (סע' 8 לכתב התביעה) ולמרות זאת הסכימה לקבל שיקים מאת הנתבעת 2 ואף להמשיך ולספק סחורה ללא ערבויות נוספות.

...

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת 14,370 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 20/6/14.

התביעה נגד הנתבעים 3 ו- 4 נדחית ללא צו להוצאות.

אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובעת סך של 2,000 ₪ הכוללות גם הוצאות התייצבותו של מר זקס לדיון ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

כתב התביעה התובעת הגישה ביום 16.12.20 תביעה, בה טענה שספקה לנתבעת סחורה, אך לא קיבלה בגינה תמורה וביקשה לחייב הנתבעת ובעליה, הנתבע 2 (להלן: "אשר") בתשלום הסך של 1,190,680 ₪.

יתרה מכך, הוא סרב ליטול על עצמו אחריות אישית בגין החוב הנטען, והוא מעולם לא טען בפניה כי ישלם מכיסו עבור חוב זה. עוד טען, כי הזמין הסחורה מהתובעת עבור הנתבעת כאשר מצבה הכספי של הנתבעת היה מאוזן ויציב וכאשר היה ברור כי היא בעלת יכולת כספית לשלם עבור התחייבויותיה.

מכאן שהתנהלות אשר חמורה אף יותר מהתשתית העובדתית בעיניין ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה (פורסם בנבו), שם התאגיד נקלע לחדלות פרעון על אף רצונו של בעל המניות להמשיך להפעיל אותו, תוך שהוא יודע שהוא צובר הפסדים בהם התאגיד לא יוכל לעמוד, אך מסתיר המידע על כך מהנושים שמקבלים ממנו שיקים דחויים שאין תוחלת כי יכובדו.

...

מספיק להציג את העובדות אשר מביאות למסקנה שיש להשיב את הכספים שהועברו לחשבון המערערת ויוצרות את העילה ואין חובה לציין במדויק את הבסיס המשפטי שעליו מבוסס הסעד המתבקש.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 709,487 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

נטען כי הנתבעים 2-3 התחייבו אישית לשלם עבור הסחורה בפני מינהלי התובעת.

ג) ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שביהמ"ש עורך, שעה שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובעת – חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות: נקבע שם: תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים .

  ה) על פי סעיף 353 א' לחוק החברות, כאשר התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייבה בהפקדת ערובה מספקת אלא אם כן היא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה במתן ערובה.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, החלטה בעניין הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע היא החלטה דיונית, אשר מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה: רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ' א.ר. לנא פיתוח ונוף בע"מ, סעיף 11 להחלטת כב' השופטת ברק ארז (5.4.16); רע"א 4595/16 המועצה המקומית בית אריה נ' ע.ל גבור בע"מ, סעיף 6 להחלטת כב' השופט דנציגר (4.8.16);רע"א 8499/18 מליבו בנייה בע"מ נ' קריגר נדל"ן אפטר 7 בע"מ, סעיף 3 להחלטת כב' השופט גרוסקופף (16.12.18)); רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח יואב כפיר סעיף 9 להחלטת כב' השופט גרוסקופף (3.11.19).

אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.