תביעה לחזרה לעבודה במשרה מלאה

אמנם לכלל האמור קיים חריג, אך הוא "מצומצם ביותר בהקפו" כפי שנקבע בעיניין הסנה (שם, בעמ' 710 ג'), שבו סוכמה ההלכה כלהלן: "פסיקתו של פיצוי לנפגע שלא נקבעה לו כל נכות רפואית הנה מהלך נדיר ביותר. מהלך זה הוגבל לפסיקת פיצויים בשל אובדן כושר הישתכרות לעתיד בסכומים גלובאליים צנועים. אך בראש ובראשונה, פיצויים אלה נפסקו במקרים שבהם לא היה ספק כי ההגבלה התפקודית של הנפגע (שאין לה ביטוי בנכות רפואית) נגרמה כתוצאה ישירה של תאונת הדרכים. במקרים אלה, כאשר קיימת הפרעה תפקודית קלה שלא ניתן לבטאה באחוזי נכות רפואית, ואשר אליה מצטרפות נסיבות מיוחדות, ניתן לפסוק פיצוי גלובאלי צנוע בגין הפסד כושר הישתכרות לעתיד" (ההדגשה שלי, א"ס) (שם, בעמ' 711 ו' – ז') במקרה שלנו, ד"ר רז קבע כי לתובע לא נותרה הגבלה כלשהיא שקשורה לתאונה, וקביעה דומה נימצאת בחוות דעתו של ד"ר מוסקוביץ בה הוא קבע כי לאחר 6 חודשים ממועד התאונה "לא נותרה מיגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה והוא היה כשיר לשוב לעבודתו במשרה מלאה", ובעניין זה ראוי להזכיר כי התובע לא ביקש לחקור את ד"ר מוסקוביץ' ומכאן הוא מוחזק כמי שאינו חולק על מסקנותיו וקביעותיו שבחוות דעתו [ראו: ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018), פסקה 7; ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (08.11.2015), פסקה 22; ע"א 4445/90 "עמיגור" בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (17.4.1994), פסקה 7; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פד"י לח(4), 253, בעמ' 258 א' – ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 1286/03 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אלון ארבן (24.3.2005), פסקה 5(אא); וכן ת"א (מחוזי י-ם) 1950/87 ד"ר אברהם פישר נ' א' טרגר דירות להשכרה ירושלים (1974) בע"מ (28.3.1991)].

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי כלל לא היה צורך באחיזת הסולם וכי הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין שאלת האחריות.

מהטעמים דלעיל, איני פוסק כל פיצוי בגין ראש נזק זה. סיכום התוצאה אני קובע כי הנתבעים אחראים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה אשר הוערכו על ידי בסך של- 43,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של- 21,500 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של- 5,031 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 4,000 ₪.

עוד נציין כי במסגרת מכתבו של התובע הוא לא עומד על כך שחזור לתפקיד זהה לזה שביצע עובר ליציאתו חל"ת, וביקש כדלקמן: "אני לא אשם שנפצעתי, רואה לנכון, להגיד ולדרוש להמשיך לעבוד בחברה כפי שעבדתי לאחרונה, במשרה מלאה וללא מאמץ פיזי אשר עלול לסכן ו/או להחמיר את מצבי הבריאותי." (נספח 2 לכתב התביעה).

דהיינו, רצונו היה לחזור לעבוד במשרה מלאה במשרה שאינה מצריכה מאמץ פיסי, אך הוא הכיר בכך שאינו יכול למלא באותה עת תפקיד זהה לזה שביצע עובר ליציאתו לחל"ת. יוער, כי על פי גרסת גב' ליטבק אשר לא נסתרה, קדמו לשיחת הטלפון שקיימה עם התובע ביום 27.4.21, ניסיונות חוזרים מצידה ומצד מר היילבורן להשיגו ללא הצלחה, טלפונית, במייל וכן במסרונים (ס' 24-23 לתצהיר גב' ליטבק).

...

משעה ששוכנענו כי הנתבעת לא בחרה לסיים את העסקת התובע, לא הייתה כל חובה לערוך הליך שימוע בגין פיטורין.

לאור הדברים האמורים, דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה - להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

טענות התובעים על פי כתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה"), במסגרת עבודתו של התובע כעוזר טייח נידרש לעבוד עם מכונת טיח חשמלית לבצוע טיח לקיר חצוני על פיגום באחת הקומות הגבוהות של הבניין, כאשר על הפיגום שמתחתיו, עבדו אחיו אבראהים ואחיו של המעביד/הנתבע 1, מחמוד שיעבדו במריחת הטיט על הקיר.

התובע צרף לראיותיו תעוד חלקי של תלושי שכרו בתקופה שלאחר חזרתו לעבודה ועד היום, כאשר מתלושים אלה עולה כי עבד לסירוגין, החליף מספר מקומות עבודה, בחלק עבד משרה מלאה ובחלק משרה חלקית, המלמד על פגיעה והפחתה מסוימת בהכנסותיו לעבר, עבור התקופה שמיום 1.5.2018 ועד היום.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 22.2.22 הכירה פקידת התביעות בפגיעה ממנה סובל המבקש - "שינויים נווניים בכתף שמאל וקרע "SST [כך במקור, כפי שציין בית הדין האיזורי, ככל הנראה הכוונה היא לגיד SSP] כמחלת מיקצוע.

דברי המבקש תוארו בפרוטוקול כך: "כל הזמן יש לי כאבים ביד בכף יד שמאל. אני עובד בארונות תיקשורת ואני מגיע[ה] עם כאבים חזקים הביתה ונאלץ לא להשתמש ביד כדי לתפקד יום למחרת. נעדר הרבה בשל כאבים ביד. יד ימין דומינאנטית. העבודה עם שתי ידיים." בפרוטוקול תואר מצבו התעסוקתי של המבקש לאחר הפגיעה בכתף כך: "חזר לעבוד בתאריך: | במשרה מלאה. לא קיימת ירידה בהכנסות." הועדה בדקה את המבקש.

...

אני סבור כי התנהלות זו מעוררת קושי, ומצופה היה כי לכל הפחות יידע המוסד את המבקש על הטעות ועל פנייתו לוועדה לתיקונה בזמן אמת.

אם כי, אין בקושי זה כדי להביא למסקנה כי יש לבטל את התיקון בפרוטוקול.

אשר לאבחנות בכתף - אין בידי לקבל גם את טענת המבקש כנגד פריט הליקוי שהותאם לו. התאמת פריט ליקוי מצויה בגדר סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה מקום שלא הוכח כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה[footnoteRef:4].

לפנינו תביעה להכיר בתאונה מיום 24.7.19 שעבר התובע, לגירסתו, כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

ביום 26.11.19 שב לעבודה במשרה חלקית ורק לאחר שמצבו השתפר חזר לעבוד במשרה מלאה.

...

הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות.

לא מצאנו כל פגם בכך שהתובע הציג את מכתב השחרור שנמסר לידיו מבית החולים, ולא מסמך אחר מאותו יום, שכלל לא ברור אם קיים.

על אף חוסר בהירות מסוימת שעולה מהתיעוד הרפואי בדבר היום בו התרחש האירוע, מצאנו כי הוא תומך בעיקרו בגרסת התובע.

לאור כל האמור, הוכח כי אכן אירעה לתובע תאונת עבודה כאשר הרים מכסחת דשא בזמן עבודתו וסבל מכאב בגב.