עוד נקבע, בהקשר זה, כי ככל שלא יימצא רוכש בתקופת תשעים הימים, וככל שהמבקשת תהיה מעוניינת בניהול הסניף בעצמה או באמצעות מי מטעמה, כי אז הוסכם כי בתוך 30 ימים נוספים רשאית המבקשת להודיע כי היא מעוניינת לרכוש את הסניף בעצמה, למטרת הפעלה של סניף חומוס כספי בלבד ולא לצורכי הפעלת בית קפה (סעיף 22.2.2).
חרף האמור, פעלה המשיבה במופגן, ולאחר שנתנה למבקשת התראה של 24 שעות בלבד (ראו, המכתב מיום 14.2.2024), להתחרות במבקשת, עת פתחה באותו מיקום שבו פעל סניף הרשת, בית עסק חדש לכל דבר ועניין (ומטיעוני הצדדים ומחומר הראיות שהונח בפניי עונה גם עונה להגדרה של "חומוסיה") שבו החלה למכור מוצרים דומים, אם לא זהים, למוצרים שמכרה עת הפעילה את סניף המבקשת מתוקף הסכם הזיכיון.
ברם, משנמצא כי יש למנוע כבר בשלב הדיוני הנוכחי את הפרת תניית אי התחרות, אין חפיפה מלאה לסעדים העקריים שהתבקשו בתביעה, שבמסגרתם התבקש בית המשפט לאכוף, למעשה, על המשיבה את המשך שתוף הפעולה העיסקי בין הצדדים ולכל הפחות את הפעלת מנגנון הסיום הקבוע בסעיף 22 להסכם (אשר אף הוא כרוך בדרגה כזו או אחרת בשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים, בקשר עם הליך ההפרדות).
תוצאת הדברים היא כדלקמן: ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה או מי מטעמה, במישרין או בעקיפין, להיות שותף, לעבוד, לייעץ, להפעיל, לפרסם, להיות בעל זכות או אינטרס מכל סוג שהוא וכיו"ב, במישרין או בעקיפין, בין בתמורה ובין שלא בתמורה במסעדה ו/או דוכן דומה ושאו זהה לקונספט של החברה ו/או כזכיין של רשת מתחרה, וזאת בין אם בנכס מושא ההליך ובין אם בנכס אחר, וזאת למשך 6 חודשים ממועד ביטול ההסכם, ביום 14.2.2024.
...
אשר לשיקול שעניינו מאזן הנוחות:
אני סבור, לעניין זה, כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקשת.
אני סבור, כי אי מתן סעד זה כסעד זמני יפגע במבקשת וירוקן למעשה מתוכן את תניית אי התחרות לגביה הוסכם כי הינה התחייבות יסודית בהסכם (ראו סעיף 5.16.6 להסכם).
ברם, בסופו של דבר השתכנעתי כי הנזקים אינם רק כספיים גרידא וכי יש חשש לכאורי ממשי מבחינת המבקשת להמשך פעילותה כרשת מסעדות, מקום בו יתאפשר למשיבה להתחרות בה, חרף תניית אי-התחרות.
