תביעה לזכאות בכספי פיצוי מנהל מקרקעי ישראל

לחילופין, ביקשה המבקשת להצהיר כי בהתאם להסכם פיצוי מושא החלטת מנהל מקרקעי ישראל 727 (להלן: "החלטה 727"), זכאית היא להקצאת זכויות חלופיות במיגרש 2091 בתוכנית רע/במ 2004 (להלן: "פיצוי בקרקע").

גם בתובענה זו בחרה לתבוע סעד של זכויות בקרקע ולא סעד פיצוי כספי.

...

בדרך כלל, כאשר מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מקדמי של ההליך, בטרם החל בירור התביעה לגופה, הנטייה היא להיעתר לבקשות מסוג זה [רע"א 6222/20 שי נתן הדר נ' עינב שם טוב (פורסם במאגרים, 27.10.2020)].

לכן, אני דוחה את טענת המבקשת כי המשיבה מושתקת מלטעון להתיישנות הסעד הכספי.

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה.

בית משפט השלום בצפת ת"א 42150-05-20 זידאן נ' רשות מקרקעי ישראל - נצרת תיק חצוני: בפני כבוד השופט רונן פיין תובעת סובחייה זידאן נתבעת רשות מקרקעי ישראל - נצרת החלטה

הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. הכלל בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו להשתכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, כי הסעד חיוני וכי יגרם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפצוי כספי, אם לא יינתן הסעד הזמני עוד בטרם נידונה והוכרעה התביעה עצמה.

ראו: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (5) 165).

התובעת תמכה טענותיה בכתב התביעה בחוות דעת מומחה ובמסמכים שונים, אשר יש בהם לתמוך בטענותיה בנוגע לעניין התביעה לכאורה, ולעניות דעתי עמדה בדירישות ההלכה הפסוקה לעניין זה. לא נעלמו מעיני טענות הנתבעת בדבר הזכויות הרשומות במקרקעין וכי למעשה אין במעשיה של התובעת כל תוחלת אמתית.

...

דיון והכרעה בבקשה סעד זמני כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, הינו "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין...". בניגוד לטענת הנתבעת ומעיון בטענות הבקשה וכתב התביעה, סבורני כי הבקשה עומדת בתנאים הנ"ל. לטעמי לא יהיה כל טעם למתן פסק דין בדבר מועד שתילת העצים החדשים או בדבר גילם של העצים הוותיקים, אם אלו לא יהיו עוד במקרקעין נשוא העניין כאן.

סוף דבר: הבקשה לסעד הזמני מתקבלת.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 46012-03-21 חלף נ' רשות מקרקעי ישראל 07 יוני 2021 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט עמית [אב"ד] ע. ורבנר, שופטת א. בולוס, שופט המערער: עיסא חלף ע"י ב"כ עוה"ד אמיל נחאס ואח' המשיבה: רשות מקרקעי ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) ע"י ב"כ עוה"ד אופיר סרולוביץ' הודעת ערעור מיום 21.3.21 על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יהושע רטנר) מיום 18.1.21 ב-ת.א. 14347/04 פסק דין

ב-ת"א 1941/84 של בית-המשפט המחוזי בחיפה התבררה תובענה שהגישה המדינה לאכיפת הסכמים שנחתמו בינה לבין מישפחת אבו חילו הנ"ל. בפסק דין שניתן ביום 23.1.1990 נקבע, שהמדינה אכן רכשה חלק מן הזכויות בשתי חלקות, והייתה רשאית להחזיק במקרקעין ולפתחם.

מוסיף ב"כ המערער, שלאורך כל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, וגם תוך כדי ניהול ההליך בפני בית משפט קמא, במסגרתם הוצגו למערער הצעותיה השונות של המשיבה, מעולם לא טענה זו שלא ניתן לאתר קרקע חלופית, אדרבא, בכל ההצעות שהוצגו למערער הוצעו לו קרקעות חלופיות, ולכן היה על בית משפט קמא לפקח על הליך איתור הקרקע החלופית והשלמתו כפי שנקבע בפסק-דינו הנ"ל של בית-המשפט המחוזי, ומה גם שבמהלך הדיונים בפני בית משפט קמא הסכים המערער להצעה החדשה שהועלתה על ידי המשיבה (דהיינו, הכוונה לשני המגרשים שהסכים המערער לקבל), ובקש להשלים את היתרה המגיעה למערער על דרך של קרקע חלופית ולא בפצוי כספי.

טוענת המשיבה, כי בדיון שלאחר מכן שהתקיים ביום 29.11.20 התברר, כי ניסיון הצדדים להתקדם במתוה המוסכם סוכל על ידי המערער, שהודיע כי אינו מסכים להצעה האחרונה שנמסרה לו על ידי המשיבה, והוא עומד על קבלת קרקע חלופית בגין השווי המלא של זכויותיו במקרקעין, ומסרב לכל יתרה של פיצוי כספי (ההצעה האחרונה של המשיבה מיום 25.11.20 שהוגשה לבית משפט קמא היא נספח ח' של תשובת המשיבה לערעור).

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1) אנו מבטלים את פסק-דינו של בית משפט קמא מיום 18.1.21.

4) אנו מורים בזאת לשני הצדדים, לדווח לבית משפט קמא לא יאוחר מיום 1.11.2021 האם הושלם ההליך הנדרש, דהיינו: הקצאת שני המגרשים מס' 192 ומס' 303 שבמכתב המשיבה מיום 25.11.20 למערער, או מקרקעין חלופיים במקום שני מגרשים אלה, ותשלום הפיצוי הכספי למערער בגין יתרת השווי, כהצעת המשיבה במכתבה מיום 25.11.20.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, אנו מורים שלא יהא צו להוצאות.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ובעל פה. דיון ומסקנות הצדדים בתובענה שלפני חלוקים ביניהם בנוגע לפצוי לו זכאים התובעים בעקבות הפקעת המקרקעין נשוא התובענה.

כבוד השופט שטיין הוסיף, כי במקרים בהם אין בידי הנפקע להרים את הנטל האמור הרי שלאחר חקיקת החוק מתקן משנת 1964 בידי נפקע כאמור להפעיל את מנגנון השיערוך ולקבל מהמדינה פיצוי אשר מבטא את ערכו הכספי העכשוי של השווי ההוני הבסיסי של המקרקעין.

הנתבעת טוענת, כי לכן לא ניתן להשתמש במקרים אלו כאינדיקציה לדמי השמוש שגובה רמ"י. בפסק הדין שניתן בת.א (מחוזי חיפה) 29064-07-15 חסו חוסין אחמד עאבד נ' מינהל מקרקעי ישראל חיפה היתייחס בית המשפט להסברו של שמאי הנתבעת מר ויסבלום במסגרת חקירתו הנגדית בה טען, כי החישוב לפיו יש לקבוע את דמי החכירה על 5% מבוסס על העובדה שבעל הקרקעות הגדול במדינה ששולט במעל 90% מהקרקעות, מחכיר את הקרקעות שבניהולו בעיסקאות לפי 5%.

...

לאחר בחינת חוות דעתה של המומחית ועדותה מצאתי, כי הסבריה סבירים והגיוניים, עמדתה מקובלת עליי וחוות דעתה מקצועית ומקיפה והיא עולה בקנה אחד עם תכלית סעיף 13 לפקודה ועם הפסיקה בתחום.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה שילמה את פיצוי הקרן במלואו וכי יש לעצור את המרוץ לתשלום הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה במועד האמור.

למעלה מהדרוש אציין, כי מצאתי, כי דין טענות האמורות להידחות.

בשנת 2006 פנה מוחמד למשיבה בבקשה לשיחרור חלקיו בעיזבון חוסיין וקבלת פיצוי, לפי נוהל 44.03 של מינהל מקרקעי ישראל מיום 1.3.2000 (להלן: נוהל 44.03 או הנוהל) שעניינו במתן פיצויים לפי החוק ולפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק רכישת מקרקעין).

בהמשך לכך, ביום 29.12.2015 שלחה המשיבה ללטיפה הודעה לפיה ניתן להמליץ לועדת עיסקאות מרחבית על ביצוע עסקת פיצויים כספית עימה בגין זכויותיה בחלקות, בציינה כי שוויין המשוערך עומד על סך של 162,404 ש"ח. לטיפה לא התרצתה מהערכת שווי זכויותיה, וביום 4.2.2016 הגישה תביעה נוספת נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 57619-01-16).

החלטה זו מפלה לרעה את העותרים הן ביחס למוחמד שקבל פיצוי בקרקע ובכסף, והן ביחס לבעלי זכויות אחרים בכפר עינאן, וזאת מבלי שקיימת כל שונות רלוואנטית המצדיקה הפליה זו. הענקת יחס שונה לעותרים מזה שניתן למוחמד, נובעת משיקולים פסולים ובלתי סבירים, נעדרת כל הצדקה עניינית ואינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת על המשיבה כרשות ציבורית.

היתערבות בהחלטותיהן של הערכאות המוסמכות שמורה למקרים חריגים ביותר (בג"ץ 8987/23 עזבון המנוח מוחסן מחמוד סעאידה ז"ל נ' הרשות השופטת, פסקה 4 (25.12.2023); בג"ץ 5040/22 ארשם תעשיות בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 11 (28.7.2022)) ומקרה זה אינו בא בגדרם.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

הגם שאין בעובדה זו כדי למנוע באופן גורף בחינתן של טענות מסוג זה, בנסיבות ענייננו נוכח השיהוי העמוק שדבק בהגשת העתירה, אשר לא ניתן לו כל הסבר, אין מקום לדון בטענות אלה של העותרים ודינן להידחות (בג"ץ 6688/22‏ הצלחה – לקידום חברה הוגנת נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 19 (25.1.2023); בג"ץ 6190/21 פואה, יו"ר תנועת "בוחרים במשפחה" נ' השר ניצן הורוביץ – משרד הבריאות, פסקה 15 (22.2.2022)).

התוצאה היא שהעתירה נדחית.