תביעה להשבת תשלומי מס שבח

מטעם העוררת נטען כי תשלום מס השבח הנו מקדמה על חשבון מס הכנסה ומשום כך מדובר בעיניין "טכני" בדבר זהות הגורם שצריך להחזיר את הסכום ששולם – מס הכנסה או מסוי מקרקעין, שהם הלכה למעשה אותו גורם.

. אחד היסודות החשובים המהוים חלק בלתי נפרד מן ההסדרים הסטאטוטוריים למיניהם הוא יסוד המועדים הקבועים בדין להשגות, לעררים, לערעורים, לתביעות השבה ולעוד פעילויות כיוצא באלו.

...

נראה כי ככל שמשך האיחור בהגשת הבקשה להאריך את המועד הינו רב יותר, כך יגבר כובד הטעם הנדרש על מנת להיעתר לבקשה להאריך את המועד.

לאור כל האמור, אציע לחברי הוועדה לדחות את הערר ולחייב את העורר בהוצאות.

לעניין גובה החיוב בהוצאות ניתן להתחשב בכך שפעילות העוררת הינה לצרכי צדקה וחסד ובכך שתמורת מכירת הנכס יועדה לקידום פעילות זו. העוררת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ אשר ישולם תוך 45 ימים מהיום.

מר פריד הגיש כנגד מר ראמי תביעת שיפוי בגין חוב מס שבח מקרקעין (27,000 ₪) אשר הוטל עליו בעקבות החוזה השלישי (תא"מ 10834-11-11 שלום עכו – להלן "ההליך הקודם").

מר ראמי לא הכחיש את חובתו לשלם את מס השבח בהתאם לחוזה השלישי, אך טען כי נפל קורבן למעשה נוכלות מצד מספר אנשים ובראשם מר פריד, באופן הפוטר אותו מהתחייבותו זו. ביום 12.1.16 ניתן פסק דין בהליך הקודם, במסגרתו נדחתה טענת מר ראמי (הנתבע דשם) כי בוצעה עסקה נוגדת במקרקעין והופר חוזה המכר השלישי.

בהמשך, משנשאל מדוע לא כתוב בהסכם שהכסף עובר לילדי המנוח, ולא אליו, השיב תחילה: "לא כתוב שעובר? כתוב שעובר אלי? תראה לי המסמך. אם כתוב שעובר אלי אני משלם עכשיו". משעומת הנתבע עם האמור בהסכם, השיב: "אני לא קבלתי כלום ולא על שמי כלום"; ולבסוף, טען, ולראשונה, כי: "אני חתמתי על זה אפילו בלי לקרוא את זה בבית, אני חתמתי כי היה חשוב לי לקנות להם בית כי הם היו בבית קטן" (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 23-30).

...

משכך, לא רק שדין טענות חדשות אלא להידחות, אלא שיש בהעלאת שלל טענות עובדתיות סותרות על ידי הנתבע כדי לפגום באמינותו.

אין בידי לקבל את עדות התובע כי נודע לו על חתימת החוזה השלישי רק כעבור שנה-שנתיים (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 17-28, ועמוד 10 לפרוטוקול שורות 33-35).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע סכום של 70,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 5.6.16 ועד מועד התשלום בפועל.

התובעים יכלו לשלם את המס מכספם ולתבוע בתביעה כספית השבה, או מבלי לשלם את מס השבח במקום הקונים להעלות טענה של הפרה צפויה לפי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן-חוק החוזים) ולתבוע את סכום הנזק הצפוי, על פי הסכומים שהוצגו לפניי הסכומים שבמחלוקת הם בתחום סמכותו העניינית של בית משפט שלום.

...

דין הבקשה להידחות, כפי שצינתי לעיל אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעת סכומי הכסף שהם בסמכות בית משפט שלום ולצורך תביעת סכומים אלו לא נדרש פיצול סעדים אלא להגיש תביעה, במידה והעילה לא התיישנה.

ראו לענין זה רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נגד מדינת ישראל (23.12.2015) " למעלה מן הצורך ..באופן דומה נפסק כי על תובע לרכז את כל התביעות הכספיות העומדות לו מאותה עילה במסגרת תביעה אחת, וכי אין לעודד פיצול סעדים, מקום בו הדבר יגרום לבזבוז זמן ולריבוי התדיינויות, כפי שקורה לעיתים מזומנות". סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, הקביעות שקבעתי יהיו תקפות רק בין הצדדים להליך שלפניי, הן לא חלות לגבי רשויות המס שיפעלו כחוכמתם והן לא מחייבות את השאם בריק שהיה צד להסכם 2003 ולא צורף כצד לתביעה.

אני דוחה את התביעה ולאור כל האמור לעיל כל צד יישא בהוצאותיו.

כך נמצא שבליבת המחלוקות השאלות הכרוכות בתשלום מס השבח בגין העסקה, ובעיקר המחלוקת לעניין המועד בו קמה לתובעים עילת התביעה בטענה זו. אם עוד בשנת 1987, המועד המיועד בדין לדווח ולתשלום מס השבח כטענת הנתבעים לדחיית התביעה בשל היתיישנות; או שמא רק בשנת 2016, המועד בו נעשה הדיווח, חושב מס השבח ושולם לרשויות המס, כטענת התובעים להדיפת טענת ההתיישנות.

(ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ"ד מט(5) 485, 514) בעיניין דנא, התברר שסבי נטל מאריה ז"ל וממרדכי ז"ל הלוואה למימון הבנייה והתחייב להשיבה באמצעות תשלום מס השבח, שלפי הסכם הקומבינאציה חל על התובעים.

...

· אני מחייב את סבי לשלם לתובעים סך של 1,159,952 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.3.17.

· אני מחייב את התובעים למסור לנתבעים, כנגד התשלום האמור, את כל המסמכים הנדרשים מהם להעברת 51.5% מהזכויות בבניין (במושע) לסבי ולבלהה.

· מאחר וחלקה העיקרי של התביעה התקבל, אך רק ביחס לסבי, ונוכח המשאבים הרבים שהושקעו בבירור התביעה והתביעה שכנגד, אני מחייב את סבי לשלם לתובעים את אגרת בית המשפט ובנוסף לה גם לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪.

אני מורה לתובע להשיב לנתבע את מס השבח ששילם בסך 145,000 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (21.11.18) ועד ליום התשלום בפועל.

...

סיכום מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: העתירה שבתמ"ש 15686-10-18 לביטול הסכם מכר מקרקעין נדחית.

העתירה שבתמ"ש 50194-11-18 מתקבלת ובהתאם להוראות הבאות- אני מורה על פינויו של התובע מהשטח הידוע **** הסמוך לעיר *** ומורה להשיב החזקה לנתבע כאשר השטח פנוי מכל אדם וחפץ.

אני מורה לתובע להשיב לנתבע את מס השבח ששילם בסך 145,000 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (21.11.18) ועד ליום התשלום בפועל.