תביעה להשבת תשלומי מים ביתיים ששולמו ביתר

הנתבעים טענו כי מרשות המים התקבלה תשובה מיום 24.7.18 מאת מנהלת אגף הפיקוח - גב' שרון נוסבוים (נספח ו') ולמרות זאת התובעת המשיכה בתביעה ולא הביעה כל כוונה להשיב כספים שגבתה ביתר ובנגוד לחוק.

הנתבעים אישרו כי הם חברי האגודה (ראו עדות הנתבעת עמ' 5 שורה 14-15)) וכי הם מוגדרים משנת 2013 כצרכני מים במושב לצריכה ביתית ומשלמים צריכת מים ביתית (בתצהיר עדות ראשית מטעמם) ולא טענו כי לא צרכו מים במהלך התקופה נשוא כתב התביעה והכרטסת דהיינו בשנים 2013- 2017, לא טענו כנגד גובה החיוב או התעריף בגין צריכת המים במהלך תקופה זו וכל טענתם היא כי בחשבונות החוב קיימים בחיובים נוספים אסורים בדמות ריבית, דמי חבר, ביטוח, גינון-מבנה צבורי בסכום של 13,308 ש"ח (להלן "החיובים הנוספים") ובכך הפרה התובעת את כללי המים והתעשרה על חשבונם שלא כדין ומשכך מבקשים הם לחייב את התובעת לשלם להם את הסכום לעיל.

הנתבעת נחקרה האם החל משנת 2018 הם משלמים באמצעות מיסי האגודה את המים הציבוריים בגין גינון והשיבה כי אינה יודעת להשיב אולם, מיד אחר כך בחקירתה החוזרת עת נישאלה האם הם משלמים את דמי החבר והחיוב לגינון צבורי החל משנת 2018 לאגודה, אישרה כי אחרי 2018 הופסקו החיובים בגין דמי חבר וגינון צבורי בחשבונות המים החודשיים שהיא מקבלת וכי ,כנראה שהם משלמים אחרי 2018 - כך בעלה אישר (עמ' 6 שורה 3-17).

...

התובעת טענה כי במסגרת ההתקשרות עם המושב, הוסכם כי התובעת תשלם לחברת מקורות את התשלום בגין כל המים הנצרכים בתחום המושב מחד ומאידך תגבה באופן ישיר את התשלום בגין צריכת המים שנצרך ע"י הצרכן.

שנית, לאחר עיון בטענות הצדדים, בראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא עמדו הנטל ההוכחה ולא הוכיחו כי התובעת הפרה את כללי המים ואנמק: הנתבעים טענו כי התובעת גבתה בחשבון החודשי משנת 2013 עד סוף 2017 חיובים אסורים שאינם צריכה ביתית כמו ד.ח, ביטוח, גינון- מבני ציבור וריבית לצרכן ובכך הפרה חובה חקוקה שמוטלת עליה בהיותה ספק מקומי ו/או אחר שפעל בניגוד להוראות והנחיות כללי המים כללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים), תשנ"ד-1994 (להלן "הכללים") האוסרים על חיוב חורג מהתעריף המרבי הקבוע בכללים .

מכאן המסקנה היא כי ספק המים הוא האגודה ורק עליה חללים הכללים, וזו המחתה לתובעת, שהיא חברה פרטית העוסקת בניהול משקי מים, את ניהול מערך הגבייה בגין אספקת המים לצרכני האגודה וזאת במסגרת ההסכמים בין האגודה לבין התובעת , כאשר הסכם אחרון שנחתם גם ע"י ועד ממונה מטעם רשם האגודות .

סוף דבר: התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

בכתב התביעה נטען כי אף אם לא תיתקבל עמדת התובעת לגבי סיווג הטובין, הרי שיש להשיב לה את הכספים ששילמה מכוח חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן – חוק מסים עקיפים).

במענה לכך השיב הממונה הרלוואנטי בנתבעת, כי הקומקומים אינם בגדר מחממי מים מידיים, שכן במחמם מים מידי, "אופן החימום בו שונה ומבוצע באופן בו המים מחוממים באופן ישיר על ידי גוף חימום. נכנסים למיכל והמים יוצאים ישירות חמים". זאת להבדיל מקומקומים חשמליים, אשר בהם לדברי הממונה, "צורת החימום היא "עקיפה" ולא מיידית[.

עם זאת מעניין לציין, כי להבנתי באותו עניין הפנה המערער (הנישום) לחלופה שבדברי ההסבר המתייחסת למחממי טבילה, שעניינה במחממי טבילה קבועים המשמשים לחימום מים או לשימוש ביתי ושבה דנו לעיל (הסיפה לסעיף (A)(5)).

...

בנסיבות אלו, ולאור העובדה שמדובר בתנאי שיש לפרשו בצמצום ולטובת הנישום, סבורני שניתן להסתפק בחוות-הדעת שהגישה התובעת על מנת להיוותר בברירת המחדל שהיא השבת סכומים שנגבו שלא כדין.

סוף דבר אשר על כן, ומן הנימוקים שפורטו, התביעה מתקבלת.

לאור קבלת התביעה, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בגין מלוא אגרת בית המשפט.

זוהי תובענה להשבת תשלומים שנגבו ביתר, כך לדעת התובע, בגין צריכת מים.

הכלל הרלוואנטי לענייננו הוא כלל 4 (5) 5.3 הקובע כי: "נתגלתה בנכס נזילה סמויה של מים ברשת הפרטית של הנכס, יעריך הספק המקומי את הצריכה הממוצעת בנכס בתקופה המקבילה בשנה הקודמת או במשך השנה השוטפת, על פי החלטת הספק המקומי (להלן – הצריכה הממוצעת); בעד הצריכה הממוצעת ישולמו התעריפים כמפורט בכללים אלה; בעד מים שכתוצאה מהנזילה הסמויה, לא נעשה בהם שימוש מעבר לצריכה הממוצעת, ולצרכן ביתי – עד 100 מטרים מעוקבים מעל אותה כמות; ישולם התעריף הקבוע בעד כמות מוכרת לצריכה ביתית לפי סעיף 3(1)(א) לכללי תאגידים ובילבד שאם סופקו בידי ספק שהוא מלכ"ר כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן בסעיף זה – מלכ"ר) – בתוספת רכיב בגובה שיעור המע"מ ולצרכן ביתי מעבר לכמות שהוכרה כנזילה מעבר לכמות שמעבר ל-100 מטרים מעוקבים מעל הכמות הממוצעת – תעריף בסכום 1 ש"ח למטר מעוקב ובילבד שאם סופקו בידי ספק שהוא מלכ"ר כ-בתוספת רכיב בגובה שיעור המע"מ, הספק המקומי יתנה חיוב כאמור בהמצאת הוכחת על תיקון הנזילה הסמויה ויגביל את החיוב כאמור לשתי תקופות חשבון בלבד"; כלומר, בהתאם לסמכותה של הנתבעת ניתן לערוך חישוב ביחס לשתי תקופות חיוב שבהן היתה נזילה.

...

לפיכך, סבורני כי דרישתו של התובע להחזר הכספים בגין שתי התקופות הינה דרישה סבירה העומדת בדרישות כללי המים והסעיף הרלוונטי ועל כן יש מקום לקבל את תביעתו.

סבורני כי התובע עמד בנטל הראיה הדרוש להליך זה תוך שהציג את התמונה של מד המים אשר ממנה ניתן לראות כי בעת קריאת מד המים הוא לא פעל כהלכה ולכן גם אם לאחר מכן הוא נמצא תקין (דבר שממילא לדידי לא הוכח על ידי הנתבעת), הרי שאין בידי הנתבעת לשלול את האפשרות שבעת קריאתו הוא לא פעל כהלכה וכך גם ניתן ללמוד מתוך הנתונים שהציג התובע המתייחסים לקריאות קודמות וקריאות שלאחר מכן.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,636 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 564 ₪ ובסה"כ תשלם הנתבעת סך 4,200 ₪.

בירור ההליך במסגרת ההליך כאן, אף הוא לא החל בתביעת התובעת, אלא החל בתביעה כספית שהוגשה על ידי הנתבע, סגרון ישראל, חקלאי תושב מושב תלמים, להשבת סך 200,000 ₪ שנגבו, לטענתו, ביתר על-ידי התובעת, "מימי הנגב", בשל חיוב שגוי של חשבונות מים, ביחס לשנים 2005-2009 ובין השנים 2013-ועד למועד פסק-הדין (באשר לשנים 2010-2012 ניתן פסק בוררות כפי שיפורט בהמשך) ובקשה לצוו עשה להחזרת מוני המים לשטחי העיבוד של התובע.

אם נסמוך על פסק הבורר בעיניין צריכות המים הביתיות שלא שולמו עד לסוף שנת 2012 (אם כי לא ברור כיצד נערך על ידו החישוב), הרי שעד לסוף שנת 2012לא שולם עבור צריכה ביתית סכום של 1,058 ₪, כשיתרת החוב על פי הספרים סוף שנת 2012, כיתרת פתיחה ב- 1.1.13 עמדה על הסך של 4,134 ₪.

...

הנתבע נאחז במלים: "סה"כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪." ואילו התובעת נאחזת במלים: "על מימי הנגב להשלים זיכויים." לשיטת הנתבע, יש לאפס את כרטיסי הנתבע לסוף ספטמבר, כך שהכרטיס יחל ביום 1.1.13 בסכום של 31,880 ₪ ואילו התובעת טוענת, כי המומחה אמנם עיין בכרטיסים וראה את הסכומים בהם, אך בסופו של דבר, החלק האופרטיבי בפסק דינו הוא החלק הנוגע לזיכויים וזהו החלק היחיד שיש ליישם בכרטסת הקיימת.

במסגרת האיזון בין הצדדים ולאחר שבית המשפט עיין בחשבונות עצמם, הרי שנראה, כי ניתן באופן כללי לברור מתוך החשבונות את אותם פגמים בחשבונות, כשבסופו של דבר, מי שעליו מוטל נטל ההוכחה, הוא זה שצריך להפסיד בשל העדר יכולת להבין את החשבונות.

באותו יום בוצעו תיקונים בחשבון בשל שינויי תעריפי מים, כך שבסופו של דבר, לאחר כל התיקונים, הגיעה יתרת חובו של הצרכן בכרטיס 7 לסך של 1003.60 ₪.

תשלום ביתר בגין שדרוגים שלא בוצעו לטענת מישפחת ברזילאי שולמו לחברת לנדאו 16,973 ₪ בגין שדרוגים בדירה שבסופו של דבר לא בוצעו, ועל כן היא תובעת מהנתבעת להשיב לה סכום זה. מישפחת ברזילאי צרפה לראיותיה מיסמך 'זכוי' מחברת לנדאו על הסך המדובר (ת-16).

תביעה שכנגד בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת שמשפחת ברזילאי, במסגרת 'פלישתה' לדירה, לא רשמה על שמה את מונה המים הביתי ועל כן הפנה תאגיד המים את חשבונות המים לנתבעת.

בהפחתת סך של 1,600 ₪ בגין חשבון המים שעל מישפחת ברזילאי להשיב לנתבעת – מתקבל סכום של 80,704 ₪ שעל הנתבעת לשלם למשפחת ברזילאי תוך 30 יום.

...

גם כאן נטען בחוו"ד התביעה שיש להחליף את כל החיפוי בשלושת חדרי הרחצה בשל ביצוע לקוי וזאת בעלות של 33,000 ₪, ואילו מומחה בית המשפט מצא בבדיקתו כי החיפוי בוצע באופן סביר ועל כן לא מצא הצדקה להחלפת החיפוי כולו.

סיכום משפחת לוי תביעת משפחת לוי לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סוף דבר ענייננו בתביעת ליקויי בניה של שלוש משפחות נגד הנתבעת, שרכשה את זכויות היזם המקורי ונכנסה לנעליו.