תביעה להשבת תשלום ופיצויים בגין שירותי טלוויזיה אינטרנטית

מונחת לפניי תביעה כספית להשבת סכום שנגבה ביתר על ידי הנתבעת במסגרת היתקשרות התובע עימה בעסקת טריפל (אינטרנט, טלפון ושרותי כבלים) וכן פיצוי בגין הפרת חוזה ההיתקשרות בין הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין ביום 15.4.15 היתקשר התובע עם הנתבעת בהסכם לקבלת שירותי תיקשורת הכוללים חבילות תוכן וערוצי טלויזיה, שירותי אינטרנט ושרותי טלפון (להלן: "עסקת טריפל" או "הסכם היתקשרות"), ההסכם נחתם בבית התובע, במעמד התובע וסוכן מטעם הנתבעת.

תשלום החוב במשך השנים במלואו ללא אפשרות להמשיך לשלם רק את החלק שסוכם אינו יוצר "הצעה חדשה וקיבול חדש" בהתנהגות משאף פעם לא בוטל כדין החוזה עמו ולו היה ממשיך לשלם כמוסכם ביניהם, כי אז הנתבעת הייתה מנתקת אותו ובגין זאת היה ממילא מגיש תביעה ולחילופין הוא מיזער את הנזק בכך ששילם תחילה את הסכום המלא על מנת לא ליצבור חובות הנושאות ריביות ודרש לאחר מכן השבה.

...

עולה מהמקובץ, כי הנתבעת היא זו שהפרה את החוזה עם התובע.

על כן אני מורה להשיב לו את הסכום שנגבה ממנו ביתר (239 ₪ שנגבו במשך 40 חודשים כפי שעתר להם עד היום - 9560 ₪ בניכוי של הסכום שכבר זיכתה אותו בסך של 256 ₪), סך של 9304 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת סך של 13,104 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט הבכיר ע' עאסי) בת"א 38764-10-15 מיום 4.7.19, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לפיצויים ולהתנצלות מאת המשיבים בגין לשון הרע שנשזרה, לטענתה, בסדרת כתבות שפירסמו בטלויזיה ובמרשתת בין התאריכים 30.8.2015 ל-1.9.2015.

התביעה שהוגשה לבית משפט קמא סבבה סדרת פרסומים באמצעי התיקשורת של המשיבות 1, 2 ו-6, הנוגעים לשכירת שירותיו של פירסומאי בכיר לצורך פירסום פרויקט "לא לדאוגוסט" שיזמה המערערת – שכיהנה באותה עת כשרת התרבות והספורט – מייד בסמוך לכניסתה לתפקידה הראשון כשרה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 31).

את הדרישה לפיצויים השתיתה על הטענה לפיה יש לפצותה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בפועל ולחלופין דרשה את הפצוי הסטאטורי הקבוע בסעיף 7א לחוק, כשהיא טוענת שכל אחד מהפרסומים מקים חיוב נפרד לתשלום פיצוי.

בפסיקה הובהר כי פסיקת הפצוי בגין הוצאת שם רע לנפגע מקדמת שלוש תכליות: התכלית התרופתית, שעניינה ברצון להשבת המצב לקדמותו; התכלית החינוכית-הרתעתית, המבקשת להביא לתודעת הקהל את התפיסה לפיה שמו הטוב של אדם אינו הפקר; והתכלית העונשית, החלה במקרים בהם הפירסום נעשה בכוונה תחילה ומתוך רצון לפגוע (ע"א 6903/12 Canwest Communications Corp נ' עזור, מיום 22.7.15, בפיסקה 5 לפסק-הדין; הילכת נודלמן, בפסקות 54-52 לפסק-הדין; הילכת ****, בפיסקה 80 לפסק-הדין).

...

בהינתן כל האמור לעיל בנוגע לטיב הפגיעה ולאופי לשון הרע, הרי שמסקנתנו היא כי יש להשית על המשיבים תשלום פיצויים בסכום של 100,000 ₪.

סוף דבר הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי האמירות בפרסומים בדבר קיומם של "קשר בלתי אמצעי", "היכרות" ו"מקורבות" בין המערערת ליהושע מהוות חלק מהותי מלשון הרע שבכתבות.

כן נקבע כי אמירות אלה אינן חוסות תחת כנפי הגנת האמת בפרסום, ובעניינן לא עומדת למשיבים הגנת "העיתונאות האחראית". יתר חלקי הערעור נדחים, וכן נדחה הערעור ככל שהוא נוגע לדחיית התביעה כנגד המשיב 5.

לפניי תביעה כספית בה נטען לתקלות בשירות שספקה הנתבעת לתובעים, בין היתר בעיות קליטה בטלויזיה ובאינטרנט, שירות ווטספ לא מקצועי, אי הגעת טכנאי שתואם, המשך חיוב לאחר בקשה להתנתק מהשרות וכן עבור עוגמת נפש שנגרמה להם לטענתם.

הנתבעת ציינה כי ביום 2.8.2020 עוד בטרם ביקשו התובעים להתנתק משירותי הנתבעת, התקבלה אצל הנתבעת הודעה על ביטול החיוב הכספי עבור השירותים שסופקו לתובעים בחודש יולי 2020 בגין שירות הטלויזיה והאינטרנט ועל כן חוב התובעת הועבר להליך של גבייה.

כתב תשובה לכתב ההגנה בכתב התשובה, חזרו התובעים על טענותיהם, הכחישו את הנטען על ידי הנתבעת, טענו כי סכום התביעה הנו הסכום המאקסימאלי שניתן לתבוע בתביעות קטנות ומכאן תביעתם לפצוי בגין עוגמת הנפש בסכום האמור ועתרו לקבל את תביעתם ולחייב את הנתבעת במלוא סכום התביעה.

הנתבעת ציינה כי ביום 2.8.2020 התקבלה אצלה בקשת ביטול אמצעי התשלום, בוצע גמר חשבון עד ליום 28.7.2020 והתובעים נותרו חייבים עבור התקופה שבין 1.7.2020 – 28.7.2020.

כך שהנני דוחה את דרישת התובעים להשבת דמי המנוי החודשיים עבור התאריכים 23.1.2020 – 22.8.2020.

...

אשר לאי הגעת הטכנאי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים בהקשר זה, שוכנעתי כי דין הטענה להידחות באשר לשני מועדים מבין השלושה בהם תואמו הגעת טכנאים.

שוכנעתי כי יש לפצות את התובעים בסך של 700 ₪ בגין אי הגעת הטכנאי.

כך, אינני מקבלת את נימוק התובעים לסכום עוגמת הנפש אותו הם דורשים.

התובע טוען להטעיה שעה שההסכם שנימסר לו לא שיקף את ההסכמות, ושעה שנמסרו לו לטענתו פרטים לא נכונים על ידי הנתבעת באמצעות נציגיה שהביאו בסופו של יום לחיוביו ביתר ולהגשתה של תביעה זו. לטענת התובע תביעתו אינה להשבת הסכומים שנגבו ממנו שלא כדין, אלא לפצוי בגין היתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת כלפיו אשר הפרה את התחייבויותיה בהתאם לחוק והתעלמה מפניותיו בכתב ובעל פה תוך שהיא ממשיכה ומחייבת את התובע בתשלומי יתר עד למועד הגשת התביעה.

לטענת הנתבעת עד ליום 26.4.21 סיפקה לתובע שירותי טלויזיה, תשתית אינטרנט וטלפון נייח (להלן ביחד – "שירותי טריפל").

...

בהקשר זה אוסיף כי אין כל ממש בטענות הנתבעת לתביעה מופרזת במשמעות הפסיקה (ראו למשל ת"א 175482-09 הבה אלבז נ' יחיעם בן יהודה (30.10.2011) [פורסם במאגרים משפטיים]), וטענות הנתבעת בעניין זה נדחות מכל הטעמים שלעיל.

סוף דבר בנסיבות המפורטות אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל במלואה.

אני קובעת כי פיצוי זה כולל גם את ההוצאות שנגרמו לתובע בקשר עם ניהולה של התביעה, לרבות תשלום אגרה.

לפניי תביעה כספית בסך 11,554 ₪ בגין גבייה ביתר של תשלומים עבור חבילת תיקשורת, וכן פיצוי בגין תקלות ושרות לקוי.

לטענת התובעת, היא הצטרפה לשירות ה"טריפל" של הנתבעת, הכולל טלויזיה, אינטרנט וקו טלפוני, בעלות של 169 ₪, אך בתאריך 13.3.2023, עת התקשרו נציגי הנתבעת אל בתה של התובעת והציעו לה את שירות הטריפל בעלות של 119 ₪, היא גילתה כי במשך כ-3 שנים שילמה סכום חודשי של 340 ₪, הרבה מעבר למה הוצג לה בתחילת ההיתקשרות.

(1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב, או במסמך לפי הוראות סעיף 14ג(ב); (2) בכל חשבונית, או קבלה או הודעת תשלום, הנשלחת לצרכן בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה או ההיתחייבות, ובילבד שאם נשלחת לצרכן אחת מאלה יותר מאשר פעם בחודש, תחול הוראה זו אחת לחודש בלבד; המועד האמור יצוין בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות; (3) במיסרון למספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק, אם מסר – 21 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההיתחייבות, ואם חל מועד מסירת ההודעה לפי פסקה זו בשבת או בחג – ביום שלאחר השבת או החג; ואולם לעניין עוסק המנוי בפרט 2 לתוספת השנייה, אם מספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק חסום לשירות קבלת מסרונים, יודיע העוסק לצרכן במועד האמור על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות בשיחת טלפון או בהודעה קולית.

...

לפיכך, גם במקרה זה אני סבור כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 50% כבר מהיום הראשון שלאחר מועד סיום העסקה.

לעניין טענת הנתבעת כי זיכתה את התובעת בסך של 232 ₪, הנתבעת לא צירפה כל ראיה לטענה זו, ועל כן היא נדחית.

די בכך כדי לדחות את התביעה בעילה זו. התוצאה היא כי אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: פיצוי בסך של 850 ₪.