מאחר וההסכם בוטל בטרם עת, הגיש התובע תביעה לאכיפת ההסכם, במסגרתה תבע את יתרת הסכום שלשיטתו מגיעה לו מהנתבע בגין השירותים שקבל ממנו עד לביטול ההסכם;
ואילו הנתבע הגיש תביעה שכנגד להשבת הכספים ששולמו לתובע במהלך תקופת ההסכם וכן לפצוי בגין רכיבי נזק שונים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה ממחדלי התובע.
בשים לב לטענות הנתבע באשר למחדלי התובע וכי לא סיפק לו את השרות והמוצרים להם התחייב, טוען הנתבע כי הוא זכאי להשבת הכספים ששילם לתובע עד למועד ביטול ההסכם, הסך של 20,060 ₪, וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 69,300 ₪ - דהיינו, סכום השקול לסכום שלטענתו של התובע מגיע לו בגין הפרת ההסכם מצד הנתבע.
דיון והכרעה –
הנתבע חתם על ההסכם מרצון חופשי ואין לקבל הטענה לפיה לא הבין את משמעותו -
כבר בשלב זה אבהיר כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה חתם על ההסכם מבלי שהבין את תוכנו; וממילא, הרי שלא נטען כי נימנע מהנתבע לבקש ייעוץ משפטי או לתרגם את ההסכם בטרם יחתום עליו;
הדין בעיניין זה ברור – מקום בו אדם חתם מרצונו ומדעתו על הסכם, חזקה עליו כי הבין את תוכנו ואת משמעות החתימה עליו.
הנתבע לא הרים הנטל להוכיח טענותיו במסגרת התביעה שכנגד -
הנתבע לא הוכיח כי הוא זכאי להשבת הכספים ששולמו לתובע –
הדרישה להשבת הכספים ששולמו נסמכה על הטענה לפיה המוצרים והשירותים שסיפק התובע היו באיכות ירודה ולמעשה אינם מגלמים תמורה ראויה לכספים ששולמו לו עד לביטול ההסכם;
לתמיכה בטענה זו, הגיש הנתבע חוות דעת מומחה מטעמו (נספח 1 לתצהיר הנתבע) שסקר את שהעביר אליו הנתבע על מנת שיחווה דעתו, והגיע למסקנה כי מדובר במוצר באיכות ירודה, כאמור, ושאינו תואם את דרישות הנתבע או את צרכיו העיסקיים;
אלא, שאותו מומחה לא התייצב לדיון ההוכחות.
...
ההשבה שנפסקה לנתבע בסך של 9,360 ₪ כאמור לעיל, אינה אלא תוצר לוואי של המסקנה כי התובע לא היה זכאי למלוא הסכום ששולם לו, ואין בכך כדי ללמד על אופן ביצוע העבודה או טיב השירותים שסיפק לנתבע.
אי לכך, הרי שדין הטענה לפיצוי בגין אובדן הכנסה – להידחות.
משנדחו טענות הנתבע - כולן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, עוגמת נפש או הוצאות למומחה -
הגם שטען הנתבע כי נעשה לו נזק בעקבות פרסום פרטים שגויים, אשר גרר אחריו תלונות זועמות מצד לקוחות מתוסכלים, הרי שאלו לא נתמכו בראיה שיש בה ללמד על פגיעה במוניטין;
ממילא, משנדחו טענותיו לעניין מחדלי התובע, אין הנתבע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה במוניטין, עוגמת נפש או החזר הוצאות;
יתרה מכך, באשר לרכיב הוצאות המומחה – משהוצאה חוות דעתו מהתיק, איני סבור כי גם לו הייתה מתקבלת תביעתו היה מקום להשית על התובע את ההוצאות בעניינו של מומחה זה, וממילא לא צורפה כל אסמכתא לתשלום ששולם לו.
סוף דבר –
משנקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף על התמורה ששולמה לו, הרי שהתביעה העיקרית נדחית;
משנקבע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח אף לא אחד מרכיבי תביעתו, הרי שגם תביעתו נדחית;
אף על פי כן, ומשנמצא כי התובע גבה מהנתבע תשלום ביתר, עליו להשיב לנתבע את הסך של 9,360 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק;
בנסיבות העניין, ומאחר והלכה למעשה נדחו שתי התביעות, יישא כל צד בהוצאותיו.
