לפניי תביעה להשבת כספים שנגבו מהתובע כ"דמי ביטול" בעקבות ביטול התובע עסקת "מכר מרחוק" לרכישת חבילת נופש לחו"ל לתובע ולמשפחתו, חמישה אנשים במספר בין התאריכים 06.04.2015 ועד 11.04.2015.
התובע דורש מהנתבעות 1-2 השבת סכום זה אותו, שלטענתו נגבה שלא כדין, לחייב את הנתבעות בתשלום הפצוי הסטאטורי ללא הוכחת נזק בסך של 1,601 ₪, ולחלופין להפחית את דמי הביטול שנגבו ממנו לסך של 500 ₪.
סוף דבר
אשר על כן ולאור כל האמור, התביעה נדחית, כפוף לכך שככל שהנתבעת 1, בלייק תיירות וטכנולוגיה בע"מ, לא השיבה לתובע את עמלתה בגין העסקה, לאור הסכמת הנתבעת 1, תשיב הנתבעת 1 לתובע תוך 30 יום את עמלתה בגין העסקה שבוטלה, בסך של 483$ כשווים בש"ח ביום 06.03.2015 ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד זה ועד לתשלומם בפועל.
...
לאור כל האמור יש לראות את המועד הקובע למניין ארבע עשר ימי ביטול העסקה על פי סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן -יום ההזמנה ה- 06.03.2015 ולחלופין את יום 07.03.2015, כך שמתן הודעת הביטול ביום 22.0.2015 חרגה מארבע עשר הימים בהם היה בידי התובע לבטל את העסקה ללא תשלום "דמי ביטול" על פי חוק הגנת הצרכן.
במחלוקת זו, אני מקבלת את מסמך אשת טורס כעדיף, בהיותו מאוחר למסמך נ/1, ומשהתרשמתי מדברי נציגת אשת טורס כי לא ניתן לשנותו.
סוף דבר
אשר על כן ולאור כל האמור, התביעה נדחית, כפוף לכך שככל שהנתבעת 1, בלייק תיירות וטכנולוגיה בע"מ, לא השיבה לתובע את עמלתה בגין העסקה, לאור הסכמת הנתבעת 1, תשיב הנתבעת 1 לתובע תוך 30 יום את עמלתה בגין העסקה שבוטלה, בסך של 483$ כשווים בש"ח ביום 06.03.2015 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד לתשלומם בפועל.