הטיול כלל טיסות מתל-אביב למוסקבה, ומשם לנמל התעופה בנלאומי נריטה יפן, שהות בבית מלון בטוקיו, שייט באנייה לפרק זמן של כ-13 ימים, ושיבה לישראל מנריטה למוסקבה ומשם חזרה לת"א. מכלול זה ייקרא על ידי להלן: "הטיול".
עלות הטיול עבור שתי התובעות, הסתכמה בסך 7,657 דולר ארה"ב. העסקה הושלמה בתאריך 28.10.2019, ואילו בתאריך 5.2.2020, יצרו התובעות קשר עם נציגת הנתבעת והודיעו לה שבכוונתן לבטל את הטיול, ככל הנראה מחמת משבר הקורונה העולמי.
התובעות טוענות, כי הנתבעת השיבה לידן את התשלומים בגין עלות השייט והשהייה בבית המלון, אולם הנתבעת סירבה להשיב לידן, את עלות הטיסות משום שבגין הטיסות, לשיטת הנתבעת, אין הן זכאיות לבטל את עסקה, מבלי לשאת ב"דמי ביטול מלאים".
התובעות לא הצביעו על פרט כלשהוא ממנו ניתן היה להסיק, כי הייתה זו הנתבעת אשר יצרה עמן קשר והזמינה אותן להיתקשר עימה בעיסקה מושא תובענה זו.
יתר על כן, סיבת הביטול לא נבעה מחוסר הבנה של פרט זה או אחר בעיסקה, אלא מחמת חששן של התובעות לבריאותן, נוכח משבר הקורונה שהיתהווה במהלך חודש פברואר 2020.
חלקה של הנתבעת נובע גם מכך, שהיה עליה לידרוש השבה מלאה מאת המוביל האוירי אשר ביטל את הטיסה מחמת משבר הקורונה, אך הדבר לא נעשה.
...
אני סבור, כי על אף שטרם ניתנה הנחיה ברורה מטעם ביהמ"ש המחוזי הנכבד ביחס לסיווג עסקאות מעין אלו, המגמה הפסיקתית המסתמנת היא שלא ניתן לקבוע שיש להחיל על עסקאות מן הסוג המפורט בכתב התביעה, את זכות הביטול המוארכת.
לאחר חשיבה ושקילה, אני מחייב את הנתבעת להשיב לכל אחת מן התובעות סך 538 דולר ארה"ב. סכום זה הוא כמחצית מערך עלות הטיסה הנזכרת בכתב ההגנה.
