ה"ה קלימי (להלן: "התובעים") הגישו נגד רמי ניראל (להלן: "הנתבע") תביעה להשבת התמורה אשר שולמה לו בגין הקמת המבנה ולפצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לשיטתם, כתוצאה מהתנהלותו ואילו הנתבע הגיש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב בשל אי תשלום יתרת התמורה, על בסיס הסכם ההיתקשרות.
עוד מציין המומחה כי לא ניבנה חדר הרחצה, לא בוצעו נקודות אינסטלאציה וביוב, צנרת מים, לא בוצעו עבודות איטום, לא ניבנו מחיצות גבס ודלת, לא בוצע חפוי קרמי של הקירות, לא הותקנו מקלחון, אסלה, כיור וארונית ומתוך 18 נקודות חשמל בוצעה הכנה ל-2-3 נקודות בלבד.
המומחה הדגיש כי במקרה בו התוכניות אינן מסופקות על ידי מזמין העבודה, האחריות לערכן מוטלת לפתחו של הקבלן וכי עליו, במקרה כזה, "ללכת למהנדס שיתכנן עבורו את הבניה ולא להקים ביניין ללא תיכנון. אין דבר כזה. לא יכול להיות שקום בישראל מבנה הנדסי שלא תוכנן".
המומחה העריך כי מבחינת הקף העבודה שבוצעה, מדובר בכ-50% אך הדגיש כי "אין ערך לעבודה הזו. אם היה ממשיך את העבודה ולא הייתי מגיע, היה יכול להגרם אסון".
המומחה הדגיש בחקירתו חזור והדגש כי לעבודה אשר בוצעה אין כל ערך מאחר והיא בוצעה ללא יסודות – שלא ניתן להוסיפם בשלב מאוחר יותר - ופסל בנחרצות ובעקביות את התיזה אשר הוצעה על ידי הנתבע שלפיה לו היו התובעים מאפשרים לו להשלים את העבודה, היה מוסר להם מבנה תקין: "מבחינת ביצוע הפרויקט של התוספת אני בחוות הדעת כתבתי בסוף שאין לה כל ערך ... אין לזה יסודות, עמודים ולא קורות. אי אפשר להביא דברים כאלה אחרי" ובהמשך: "אי אפשר להוסיף למבנה הזה יסודות, גם לא תוכנן להוסיף לו. רמי לא אמר תראה את המבנה ... תראה הוא עומד ואני אוסיף לו את השלד. זה לא עובד בהנדסה...".
המומחה לא הסכים אפילו מבחינה תיאורטית להניח שהתוצר הסופי יכול היה להיתקבל כשהוא נטול ליקויים והשיב בצורה ברורה, חדה ושאינה מצריכה פרשנות: "אני יכול לפסול. אין תיכנון הנדסי אי אפשר להרים חצי קיר בבית ... עובדה שחישבנו את הגג הזה והוא לא עומד בעומסי רוח ועלול לקרוס...".
גם כשאותה השאלה נוסחה בצורות שונות והוא נישאל האם הנתבע "יכול היה תיאורטית להביא אנשי מיקצוע ולאשר בטיחותית את המבנה בגמר העבודה", עמד המומחה איתן מאחורי קביעותיו והשיב כי הדרך היחידה "לאשר בטיחותית את המבנה" היא לפרקו ולהקימו מחדש: "אין דבר כזה. אני יכול להגיד שאם הוא היה מפרק הכל ובונה אולי". ובהמשך: "אם יעשו תיכנון הנדסי מההתחלה, יפרקו, יעשו יסודות, יעמידו עמודים, קורות, זה יהיה מבנה אחר ואין בעיה. זה לא המבנה הזה".
המומחה הסביר כי אין בטענת הנתבע כי הקירות הוברגו לרצפה כדי להועיל לו: "מוברגים זה לא עוזר. הקבלן אומר שהבריג. המבנה יכול להיות מחובר עם ברגים לרצפה אבל זה לא מספיק. אם יראו את החלל עם פוליאורטן זה לא מה שתומך. אין יסודות, אין מה שיקבל את העומסים".
בהמשך חקירתו, המומחה שב והדגיש כי הנתבע קיבל על עצמו ביצוע העבודה שלא היה מוסמך לבצעה והקים מבנה מסוכן: "האיש לא רשום, הוא לא מהנדס, לא הנדסאי, לא יכול לעשות את הדברים שהוא עושה והכי מפחיד שהוא אומר שהוא עושה כאלה בד"כ".
המומחה לא חזר בו ממסקנתו כי הנתבע ביצע עבודות חשמל בלי שהיה מוסמך לבצען והדגיש כי אין כל חשיבות לכך שמתוך 18 נקודות חשמל שתוכננו במבנה בוצעה הכנה ל-3 נקודות בלבד, תוך שהוא מסביר כי "הוא לא חשמלאי. תקנות החשמל קובעות שמי שלא חשמלאי אסור לו לבנות מערכת חשמל". המומחה אף לא התרשם מטענת ב"כ הנתבע במהלך החקירה הנגדית – שלא הועלתה עד כה ולא נתמכה ולו בראשית אסמכתא - כי הנתבע הוא הנדסאי חשמל וכי נוהג להביא חשמלאי מוסמך – ולראיה "שלא נתבע בבתי משפט" והשיב: "זה לא אומר כלום. מספיק שפעם אחת אני בדקתי וראיתי שזה לא עומד בחוק כולל עבודות החשמל שביצע בעצמו ולא על ידי חשמלאי, זו עבירה ... הוא עשה 3 שקעים, אסור לו לעשות אם לא חשמלאי מוסמך...".
המומחה רפאל מונה על ידי בית המשפט וניכר היה בחקירתו הנגדית כי היה חסר פניות ואך ורק האמת המקצועית – והיא בלבד – ניצבת לנגד עיניו.
מבלי להדרש לשאלה האם מערכת ההסכמית אשר נוצרה בין הצדדים לתביעה זו, שעניין אי החוקיות, קרי, העדר היתר בנייה, הוא חצוני לה, נכנסת תחת ההגדרה של סעיף 30, הרי ששעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע לא עמד בחיוביו על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, ביצע עבודה חלקית שאין לה כל ערך ועזב את האתר בטרם השלים את הבנייה, תוך שהוא מסרב לשוב ולתקן את ההפרה, הרי שבהתאם לסעיף 31 לחוק, אין כל מקום לפטור אותו מחובת ההשבה.
...
משכך, הנני מקבלת את הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה במלואה ומעמידה את סכום הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 7,000 ₪.
מאחר והתובעים לא פעלו לתיקון כתב התביעה בעקבות הגשת חוות דעת מומחה ולא עתרו לפיצוי בגין עלויות הפירוק, אינני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה.
כמו כן, הנני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לדירתם.
תביעת הנתבע בתא"מ 25888-01-19 נדחית.
