העורר עומד על טענתו כי לפי החוזה הבעלות אמורה לעבור רק בכפוף לתשלום מלוא התמורה ולא לפני כן, כאשר לטענתו התניית שינוי הבעלות במשרד הרשוי, רק לאחר תשלום מלוא התמורה, כפי שנקבע בחוזה, תומכת בטענתו כי הוא בעל הרכב, שכן סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, קובע כי צדדים רשאים להפנות על מועד העברת הבעלות בממכר, כך שזה לא יהיה חופף למועד מסירת הממכר לקונה.
ראה בעיניין סיטבון:
"מקום שלנאשם חוב כספי כלפי צד שלישי, אך אותו צד שלישי לא קנה לו זכות קניינית בנכס מסוים של הנאשם ומבקש הוא להפרע את חובו, המסגרת הנכונה לעשות כן היא על דרך של הגשת תביעה אזרחית נגד הנאשם. במצבים אלה עצם העילה האזרחית של צד שלישי כלפי הנאשם לא די בה כדי לבסס היתנגדות לחילוט או בקשה להחרגת כספים ממנו...
מעבר ללשון סעיף 9, גם סעיף 8 להסכם קובע כי החזקה תועבר מיידית לקונה, והסעיפים המתייחסים לסנקציה שבידי המוכר קובעים כי אי-עמידה בפירעון כל התשלומים מאפשרת למוכר לנקוט בהליכים בגין יתרת החוב בצרוף ריבית והצמדה, וסעיף 12 עניינו בכך שהקונה מודע לכך כי אם לא יעמוד במלוא התשלומים, יוכל המוכר לנקוט בהליכים, לרבות בהליך שעניינו דרישה להחזרת הרכב, דהיינו אין המדובר ברכב שנותר בבעלות העורר, אלא העורר יצטרך לנקוט בהליכים כנגד החשוד, הרשום בהסכם כמי שקנה את הרכב, על-מנת להחזיר לידיו את הרכב.
העורר נימנע מלנקוט בהליך ביטול פורמאלי בהודעה לחשוד, כאמור בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973
זאת מעבר לכך שהעורר לא הצהיר במסגרת הסכם המכר שהרכב משועבד לבנק מזרחי, וקיימת הצהרה בסעיף 4 להסכם, שאינה אמת, ושעל-פיה הרכב נקי מכל שיעבוד או עיקול או זכות כל שהיא לצד ג'.
...
דיון והכרעה
דין הערר להידחות.
הנמקות בית-משפט קמא וניתוחו את טיב היחסים בין העורר לחשוד, ולשון ההסכם בין הצדדים מקובלת עלי, ולא מצאתי בטענות העורר עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-משפט קמא.
אדגיש כי החלטת בית המשפט קמא לא התייחסה למועד עריכת ההסכם בין העורר לחשוד כעניין שמחלוקת וב"כ המשיבה הבהיר כי מועד חתימת ההסכם אינה מעלה או מורידה מטענות המשיבה בנוגע לבעלות על הרכב שכן המשיבה מתמקדת בתוכן ההסכם ובמהות התהנהגות העורר והחשוד ולא במועד חתימת ההסכם, ועל-כן טענות העורר בכל הקשור לתימוכיו למועד בו נחתם ההסכם, אין בהן כדי לשנות את המסקנה.
