תביעה להשבת תמורה בגין הפרת חוזה קורס מנעולנות

רקע כללי וטענות התובע בתחילת חודש מרץ 2018, פנה התובע לנתבע בעקבות הודעה בפייסבוק בעיניין קורס מנעולנות.

הנתבע מפנה בעיניין זה לסעיף 14 ג' (ד) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א 1981, שעל פי הוראותיו, במקרה זה התובע לא יכול לבטל את עסקת הרכישה של הקורס, מאחר ומדובר "בטובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית". הנתבע טוען למלוא תמורה מובטחת, כל מערך הלימודים, שיעורים ומבחנים.

התובע לא הכחיש כי ביקש לבטל את ההרשמה לקורס חודשיים לאחר שהחל, ועל כן אין הוא זכאי לביטול העסקה והשבת דמי הלימוד לפי התקנות הנ"ל. לא שוכנעתי שהנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובע, באופן המזכה את התובע בהפרה חד צדדית של ההיתקשרות והשבת דמי הלימוד לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 (ראו: ת"ק (ב"ש) 43886-09-11 און נ' עיצוב שמלות כלה ובגדי ערב- זהבה מלכה (1.2.12); ת"ק (ראשל"צ) 28690-09-12 גיבלי נ' המכללה לעיצוב אופנה בישראל בע"מ (9.1.13)).

אמנם, אין מחלוקת כי "אריזה" של ממש לא הייתה בעניינינו, שכן המוצר רובו נמצא ברשת האנטרנט, אלא שסבורני, כי יש לראות בעצם הגישה באמצעות שם משתמש וססמה כ"פתיחת אריזתו" של המוצר ותחילת שימוש בו. ברי, כי מוצר כזה הנו במהותו דבר הניתן לשעתוק או לשכפול ממחשב למחשב, במיוחד משניתן לתובע קוד אישי לצורך הפעלתו (השוו: ת"ק (תביעות קטנות הרצ') 1929-03-12 נינה צי'רי נ' עידו יעקב בן חורין (פורסם בנבו, 02.01.2013).

...

שוכנעתי בטענות הנתבע בדיון כי הוא היה ועדיין נכון לאפשר לתובע להשלים את מלוא הקורס ולהגיע לאימונים מעשיים.

אמנם, אין מחלוקת כי "אריזה" של ממש לא הייתה בענייננו, שכן המוצר רובו נמצא ברשת האינטרנט, אלא שסבורני, כי יש לראות בעצם הגישה באמצעות שם משתמש וסיסמה כ"פתיחת אריזתו" של המוצר ותחילת שימוש בו. ברי, כי מוצר כזה הינו במהותו דבר הניתן לשעתוק או לשכפול ממחשב למחשב, במיוחד משניתן לתובע קוד אישי לצורך הפעלתו (השוו: ת"ק (תביעות קטנות הרצ') 1929-03-12 נינה צי'רי נ' עידו יעקב בן חורין (פורסם בנבו, 02.01.2013).

נוכח האמור לעיל, דין התביעה להדחות.

זו תביעה להשבת התמורה ששילם התובע עבור קורס מנעולנות שערך הנתבע.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי לא הוכח כי הנתבע הפר את ההסכם עם התובע, ועל כן לא עומדת לתובע הזכות להשבת התמורה.

...

יוצא אפוא, שהתובע בחר להפסיק את הלימודים במהלך הקורס, ועל כן אינו יכול להישמע בטענה כי הקורס אינו מקנה את המיומנות הנדרשת ללימוד מלאכת הפריצה.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי לא הוכח כי הנתבע הפר את ההסכם עם התובע, ועל כן לא עומדת לתובע הזכות להשבת התמורה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

היא הצהירה כי בנו של הנתבע נרשם ללימודים ביום 6/1/14 לקורס מנעולן, שארכו ארבעה חודשים ועלותו 5,900 ₪.

הבן, מר אהרן רוטר, העיד כי חתם על כרטיס התלמיד, אף כי לא זכר שחתם עליו, כי נכח במפגש אחד, ולא יותר, הכחיש את דו"ח הנוכחות, והפנה לכך ששמו כתוב בכתב יד, והוא אינו חתום על המסמך, ועוד השיב בחקירה חוזרת כי איש לא פנה אליו מאז בקשר עם דמי ביטול או חוב.

עד התביעה, מר קירש, העיד כי אינו זוכר את הבן, התלמיד, מר אהרן רוטר כשם שאינו זוכר את גב' חנאן חורי, אלא רק היה אמור למלא את רישום הנוכחות בתחילת השעור, ואישר את מיסמך דו"ח הנוכחות, נספח ג'.

לא נטען מתי ניפתח "הקורס הבא". אני קובעת כי התובעת השלימה עם הפרת התובע את התחייבויותיו לפי כרטיס התלמיד, וההסכמות ביניהם לאחר מכן היו בעל פה (ראו בסיכומי התובעת), ולא הוכחו.

פרשנות ההסכם לעניין תשלום שכר הלימוד, ככל פרשנות הסכם נלמדת מאומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מהחוזה וככל שאינה משתמעת – מתוך הנסיבות, מסוג ההסכם ומהגיונו (ראו ת.ק. (ירושלים) 5169/04 רוזנברג דורית נ' מכון מגיד ללימודי המשך, 4.4.2005, נבו, והפניות שם).

סיכום מכל האמור לעיל עולה כי המבקש הוכיח את טענתו לכישלון תמורה מלא כנגד הצ'ק. אני מקבלת את טענתו לפיה נכח רק בשיעור אחד מתוך קורס של חצי שנה, 16 שיעורים.

...

בהתנגדות לביצוע שטר, שהוגשה ביום 29/6/17 טען המבקש כי אינו זוכר למי נתן את הצ'ק כפקדון, כי הצ'ק מלפני כמה שנים, וכי לא קיבל את המוצר או ההלוואה, וכל זאת למרות שכבר ידע כי התובעת היא שמחזיקה בצ'ק. התובעת הגישה תגובה לפי החלטתי והבהירה כי הצ'ק נמסר לה עבור לימודי מר אהרן ישעי רוטר, בנו של הנתבע, בקורס טכנאי מנעולים.

לא נטען מתי נפתח "הקורס הבא". אני קובעת כי התובעת השלימה עם הפרת התובע את התחייבויותיו לפי כרטיס התלמיד, וההסכמות ביניהם לאחר מכן היו בעל פה (ראו בסיכומי התובעת), ולא הוכחו.

סיכום מכל האמור לעיל עולה כי המבקש הוכיח את טענתו לכשלון תמורה מלא כנגד הצ'ק. אני מקבלת את טענתו לפיה נכח רק בשיעור אחד מתוך קורס של חצי שנה, 16 שיעורים.

אני מורה על דחיית התביעה השטרית וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

ההסכם אוחז שני עמודים ונראה כי גם הוא לא נערך על ידי עו"ד. בהסכם תואר הנתבע כבעל עסק שנקרא "ווב סייט סטודיו", וכי העסק כולל שירותי בניית אתרים, שירותי קידום אתרים בגוגל, פייסבוק ואינסטגרם; שירותי פיתוח אפליקציות; שירותי איחסון אתרים; מתן קורסים במסחר אלקטרוני וקידום רשתות חברתיות; ואתר מכירות בשם "איזי טו שופ". בהסכם המקדים צוין כי העסק "הוערך במשותף" בסכום של 1,500,000 ₪ וכי סכום זה יהיה הבסיס לאחוזי השותפות.

ליתר דיוק, הסעיף דן בתוצאות ביטולו של הסכם השותפות והתרופות שקיימות בידי צד הנפגע כלפי שותפו המפר וכלפי השותפות (דוד א' פרנקל וצבי פרנקל דיני השותפות בישראל 207-205 (2020) (להלן: פרנקל); זלמן יהודאי דיני שותפויות בישראל 311-307 (1988)).

בע"א 444/70 נהוראי ובניו בע"מ נ' רינגבירץ, פ"ד כה(1) 449 (1971) (להלן: עניין נהוראי), היתייחס בית המשפט העליון לסעיף 49 (שסעיף 53 לפקודה החליפו בנוסח החדש) וציין את הדברים הבאים: "אמת נכון הדבר, לסעיף 49 לפקודת השותפויות הוקצב מקום בחלק ה, הנושא כותרת 'פירוק השותפות ותוצאותיו', [אולם] בסעיף 49 גופו דובר על מקרה ש'בוטל חוזה שותפות מחמת מעשה תרמית או סילוף האמת', וגם זאת נאמר בו, שכל הזכויות המפורשות בו ניתנו לצד שניזק 'בלא לפגוע על-ידי כך בכל זכות אחרת'. משמע, הזכויות האמורות בסעיף קמות לשותף שרומה עקב ביטול חוזה השותפות [...], שהוא רשאי היה לבטלו עקב התרמית, ולפחות מקצתן, כגון הזכות להשבת כסף ששולם, בהתאם לסעיף 49(ד), אינן מותנות בפרוק הפירמה. על-פי עקרונות חוזיים כלליים, משהוכח כי צד לחוזה רומה, הרשות בידו לבטל את הקשר החוזי ולהשיב את המצב לקדמתו, וחוזה שותפות אינו יוצא מכלל זה[...]. אף-על-פי-כן דין הוא באנגליה, שמשהוכיח שותף שעקב תרמית שותפו היתקשר אתו בשותפות, הרשות בידו לבטל את הקשר על-פי הילכות החוזים [...]. הוא זכאי לידרוש את החזרת כספו תמורת החזרת חלק השותפות שרכש, אפילו זה חסר-ערך [...]. ואף ניתנה ברירה בידי אותו שותף, לתבוע פירוק או השבת המצב לקדמתו, והוא רשאי לתבוע שני מיני סעד אלה לחלופין[...] נמצא, העילה החוזית, הכללית, ועילת הביטול מכוח סעיף 49 לפקודה הנ"ל, חד הן". בעוד שסעיף 53 לפקודה עוסק בתוצאת ביטול הסכם השותפות, העילות לביטול ההסכם מעוגנות בדין הכללי ובפרט בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ולענייננו עשויים להיות רלוואנטיים סעיפים 14 ו- 15 לחוק החוזים (פרנקל, בעמ' 265).

...

התוצאה המסקנה מן האמור, שיש לקבל את התביעה.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 564,223 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט (לרבות אגרה) בסכום של 15,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 45,000 ₪.

בהמשך כתב התביעה טען המערער כי "מדובר באי גילוי עובדות שהיה על הנתבעת לגלותן – ועל כן הטעה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג -1973, חוסר תום לב במשא ומתן לקראת הסכם פרישה או הסכם עבודה, בנגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק האמור" (סעיפים 18.2 – 18.3 לכתב התביעה).

משבית הדין דחה את התביעה בעילה זו מהטעם של העידר סמכות עניינית הרי שאין מנוס מהחזרת הענין לבית הדין האיזורי לצורך השלמת הבירור וההכרעה בהתאם לשיקול דעתו.

בעבר עם סיום קורס מדריכים ביקש לעבוד בגילעם.

המקור לחובות אלה של המעסיק הוא בסעיף 39 לחוק החוזים – קיום חוזה עבודה בתום לב, מכוחו זכאי הנפגע ל"פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, (ק"ג (ת"א) 43777-05-11 אסתר גור אריה – מדינת ישראל, 25.2.16, מותב בראשות השופטת הבכירה טרכטינגוט).

אך מדובר בתמורה בגין העבודה שהתובע ביצע בפועל ולכן אין בה כדי להשליך על הסעד שזכאי התובע לקבל.

...

משבית הדין דחה את התביעה בעילה זו מהטעם של העדר סמכות עניינית הרי שאין מנוס מהחזרת הענין לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור וההכרעה בהתאם לשיקול דעתו.

חובה זו במסירת מידע מלא ומעודכן, וביידוע העובד העומד בפני פרישה על האפשרויות העומדות בפניו, היא חלק בלתי נפרד לטעמנו מחובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת המדינה כלפי עובדיה בכובעה הכפול - הן כמעסיקה, והן כאחראית כלפיהם על יישומו של חוק הגמלאות כמרכיב משמעותי בביטחונם הסוציאלי (ומכוח קל וחומר בהתחשב במעמדה הציבורי).

לסיכום נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, מר עלי מריסאת, סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 9.3.14 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.