בפניי תביעה להשבת כספים ששולמו עבור בתם של התובעים לקורס תלת מימד המסופק על ידי הנתבעת, וזאת על רקע הסבתו של הקורס, מקורס פרונטאלי לקורס במתכונת מקוונת.
אין בין הצדדים מחלוקת, כי התובעים הודיעו על רצונם בבטול הקורס במועד המאוחר לחלוף 30 ימים מיום תחילת הלימודים בקורס, וכי מסיבה זו, אין הביטול הולם את הרשות לבטל רישום כנגד השבה של 85% משכר הלימוד לקורס.
הטענה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, אם שינוי מתכונת הקורס מקים לתובעים זכות ביטול אינהרנטית, החורגת ממדיניות ביטול הרישום של הנתבעת (אשר חלה, כאמור, על כל לקוח המבקש לבטל את רשומו לקורס - ללא זיקה לסיבת הביטול), ואם כן - מה נפקותה של זכות ביטול זו.
מעבר ממתכונת לימודים פרונטאלית למתכונת לימודים בלמידה מרחוק, היא שינוי בתנאי ההסכם, המקים, לכאורה, זכות לביטול ולהשבה בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, וכפי שכבר נפסק במקרים דומים:
"הגם שמעבר ללימודים מקוונים הוא לכאורה פיתרון יעיל לתקופת המיגבלות הבריאותיות, הרי שאותו מעבר להוראה מקוונת - תחת הוראה פרונטאלית - הוא שינוי מהותי בתנאי הקורס מצד המכללה" (ת"ק 39193-06-20 חתוכה נ' לימודי חוץ אס.איי בע"מ (פורסם, 24.12.2020)).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, לרבות המוצגים - ובכללם שיחה מוקלטת בין התובעת ובין נציגת הנתבעת, שהושמעה בדיון - הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.
כאמור, גם אילו הדברים נכונים, אין די בהתקשרות עליה הצביעו בהבהרה שהוגשה, כדי להקים טענה להפרה צפויה בעניינה של ההתקשרות מושא תביעה זו.
בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות.