תביעה להשבת שכר לימוד ופיצוי בגין קורס נדל"ן

זוהי תביעה קטנה בסך של 9,100 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת ועניינה השבת שכר לימוד ששולם עבור קורס שהתקיים על ידי הנתבעת ובסופו של דבר בוטל על ידה.

ביום 08.05.18 שלחה הנתבעת מייל בו ציינה כי קיימות שתי אפשרויות לשבוץ לקורס פרונטאלי, שוק ההון או קורס בתחום הנדל"ן וביום 23.07.18 אף שלחה מייל והוסיפה קורס בתיווך.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 3,750 ₪ אשר מהוה את מלוא עלות הקורס ששולם על ידי התובע ופצוי בסך 1,000 ש"ח, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 350 ₪.

...

זוהי תביעה קטנה בסך של 9,100 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת ועניינה השבת שכר לימוד ששולם עבור קורס שהתקיים על ידי הנתבעת ובסופו של דבר בוטל על ידה.

דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 11.3.2018 הודיעה התובעת שהיא מבטלת את הקורס במכתב שנשלח לסטודנטים ובו נקבע כי "לאור חוסר שביעות של מרבית כיתה מהמרצים, ומהרמות השונות של הסטודנטים בכיתה בקורס מטבעות דיגיטליים תל אביב, כידוע לכם החלטנו לעצור את הקורס באמצע לאחר 7 שיעורים שהתקיימו על מנת לעשות הכול כדאי (הכוונה "כדי" ט.כ.א) לתת לכם את הכלים הטובים ביותר כדי להצליח בתחום" (נספח 7 לכתב התביעה).

להלן יובאו הטעמים המובילים למסקנה שלעיל.

באשר לגובה הפיצוי – בהתחשב בסכום העסקה, וכן בהתחשב בנזק שאינו נזק של ממון שמן הראוי לפסוק לתובע בנסיבות העניין, בין היתר בשל הטרחה שהייתה כרוכה בפניותיו לנתבעת, לשם ביצוע ההחזר, ובהוצאות המשפט שנגרמו לו לרבות האגרה ששולמה, סבורני כי יש לפסוק לתובע סך כולל של 1,000 ₪.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 3,750 ₪ אשר מהווה את מלוא עלות הקורס ששולם על ידי התובע ופיצוי בסך 1,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 350 ₪.

לבסוף, ביום 5.12.2012 שלחה מכללת פסגות מכתב למערער שבו טענה כי הוא הפר באופן יסודי את ההסכם, בין היתר לנוכח סרובו ללמד קורסים בפסגות נדל"ן והעובדה שהוא מתחרה בה במיזמים מקבילים; ומשכך הודיעה למערער כי ההסכם מבוטל.

עוד נטען כי המשיבים הפרו את חובת תום הלב כלפי המערער בכך שהציגו בפניו מצג שוא כי בעתיד תוקם ביניהם שותפות בקשר ללימודי נדל"ן, אך בפועל דחקו את רגליו מפסגות נדל"ן. כן נטען כי המערער זכאי לשכר ראוי בגובה מיליון ש"ח בגין פועלו להקמת המיזם המשותף.

מכללת פסגות טענה בתביעתה שכנגד כי נגרמו לה נזקים בגין היתנהלותו של המערער, וכי הוא הפר בעצמו סעיף אחר שנכלל בהוראות תניות אי-התחרות (סעיף 9.3 להסכם) – שלפיו "במשך תקופת הסכם זה לא תהא פראקטיקה רשאית להעניק שירותי הדרכה ולימוד תחום ההשקעות בנדל"ן במסגרת קבוצתית העולה מעל 8 תלמידים ללא קבלת אישור מראש ובכתב מפסגות (מכללת פסגות-ע'ב')". כן נטען כי המערער הפר את התחייבותו לפי סעיף 6.7 להסכם, שלפיו עליו לשלם למכללת פסגות אחוזים מכל פעילות משותפת עם תלמידי מכללת פסגות או מקורבים להם.

בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענתה של מכללת פסגות כי על המערער לפצותה בגין הפרה של סעיפים 9.3 ו-6.7 להסכם, שעניינם באיסור תחרות בה ובזכאותה לתמורה בגין רווחים שצמחו לפרקטיקה כתוצאה מפעילות עסקית משותפת עם תלמידי פסגות נדל"ן. לבסוף, נדחתה תביעתה של מכללת פסגות מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; ונקבע כי פסגות נדל"ן לא הוכיחה שהפרסומים של המערער בפייסבוק כוונו אליה ועל כן הם אינם עולים כדי לשון הרע.

דברים אלו כוחם יפה גם בהתייחס לטענת המערער כי הוא זכאי לפיצויים מכוח חוק עשיית עושר, משנקבע כי גם בעיניין זה לא הובאו ראיות לעניין גובה ההתעשרות; ואין לשעות לטענתו של המערער כי בנסיבות המקרה, ולנוכח חוסר תום הלב שדבק לשיטתו בהתנהלות המשיבים, יש לחייב את המשיבים בהשבת ההתעשרות שהפיקו עקב ההפרה – שכן לא ניתן "לדלג" על הוכחת יסודות העילה.

...

המערער טוען כי נדרש היה להרחיב את הקביעה כי המשיבים הפרו את סעיף 9.2 להסכם ולקבוע כי השימוש שנעשה בקניינו הרוחני במסגרת אתרים פרסומיים שונים מהווה אף הוא הפרה של סעיף זה; ואילו המשיבים טוענים כי לא היה מקום לקבוע שהשימוש שנעשה בחומר שיווקי של המערער באתר האינטרנט של פסגות נדל"ן עולה כדי הפרה של סעיף 9.2 להסכם, וכי בכל מקרה יש לצמצם את התקופה שבגינה ניתן הצו למתן חשבונות בשל הפרה זו. טענות המערער בעניין הרחבת היקף ההפרה של סעיף 9.2 להסכם דינן להידחות.

לשון הסעיף בעניין זה ברורה, ולפיה מכללת פסגות התחייבה "לא לעשות שימוש בקניינה הרוחני של פרקטיקה... לרבות תכנים שיווקיים וחומרי לימוד"; וכפי שעולה מפסק הדין "המדובר במסמכים רבים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר של אוחנה לובצקי (המערער-ע'ב') ונותרו ללא מענה של ממש מצד הנתבעים (המשיבים-ע'ב')." אף טענתם הנוספת של המשיבים, שיצוין שהועלתה לראשונה רק בערעור שכנגד, כי החומרים שבהם נעשה שימוש נוצרו על ידם במשותף עם המערער, דינה להידחות.

סוף דבר על יסוד כלל האמור, אציע לחבריי כי נורה הן על דחיית הערעור הן על דחיית הערעור שכנגד, וכי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו וכל צד יישא בהוצאותיו.

על כן תובע התובע השבת סכום זה וכן פיצויים בשל נזקים שנגרמו לו בגין נטילת הלוואה ועוגמת נפש.

עיקר טענות התובע התובע פנה לקבלת שירותי תיווך מהנתבע 1, אותו הכיר כמרצה בולט בקורס נדל"ן בו הישתתף.

גם העובדה שכל אחד מהמתווכים עובד תחת שם אחר, כפי שציין התובע במפורש בתצהירו - הנתבע 1 תחת השם "לינקולן" (סעיף 5 לתצהיר התובע) והנתבע 2 תחת השם "דרום נדל"ן" (סעיף 9 לתצהיר התובע), מלמדת כי מדובר בשני גורמים שונים.

יתרה מזו, טענתו כי מגיע לו הסך של 75,000 ₪, ההפרש בין מה שבקש המוכר לבין הסכום ששולם על ידו, מיתעלמת מעמלת תיווך ושכר טירחת עו"ד (ששולם על ידי הנתבע 2 כפי שסוכם עם המוכר – עמ' 10 ש' 17 ועמ' 21 ש' 33 לפרוטוקול), ומתעלמת מהסכמת המוכר והנתבע 2 בדבר דמי התיווך.

...

יתר טענות התובע בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט ותרמית, דינן להידחות אף הן. לא מצאתי כי מדובר במקרה בו קבלת התשלום היתה "שלא על פי זכות שבדין" (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979).

לפיכך, אין חבות של הנתבע 2 כלפי התובע ודין התביעה נגדו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, התובע לא הוכיח תביעתו ואני מורה על דחייתה.

למד לתפקיד בודק תוכנה, עשה קורס תיווך ונדלן (אם כי לא הציג תעודות אלו); בבית חולים הדסה החל לעבוד במעבדת קורונה, בחלק מהתקופה היה בחל"ת (שכן המעבדה לא עבדה), לאחר מכן עבד כמזכיר רפואי; כאשר הלך לרופא תעסוקתי (בשביל לסיים עבודתו בבית חולים הדסה, בהתאם לאישור שהציג), כבר החל למעשה לעבוד בשלמה סיקסט; כאשר התובע היתקבל לעבודה בשלמה סיקסט פירסם כי הוא מבקש למכור את הרכב שכן קיבל רכב מהעבודה (מוצג נ/1); סיכום עדותו של התובע, כפי שגם נתמכת מהראיות שהציגו הצדדים, היא של בחור צעיר וחרוץ, שלא מחפש תירוצים שלא לעבוד.

מהו גובה השכר הממוצע במשק שלפיו יש ללכת המחלוקת בעיניין זה בין התובע לנתבע הנו מה הוא שיעור השכר הממוצע במשק שלפיו יש ללכת, האם לפי פירסומי הלמ"ס נכון ליום מתן פסק הדין (כטענת התובע) או בהתאם לסעיף 2 לחוק השכר הממוצע במשק (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א – 2020 (כטענת הנתבע)? בעיניין זה מסכים אני עם הנתבע ואסביר חוק הפיצויים קובע (ס' 4(א)(1)) כי בפסיקת פיצוי בגין הפסדי שכר, קיימת תיקרה בשיעור שילוש השכר הממוצע במשק (בנכוי מס הכנסה).

מנגד, יש לזכור כי לא הכל ניתן על ידי קופות החולים וכי לעיתים פשוט יותר לקנות משככי כאבים מעבר לדלפק וללא מירשם (ODC) ועל כן הנני פוסק פיצוי גלובאלי של 5,000 ₪ החזר שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בביטוח הלאומי – התובע טוען כי הואיל ומדובר בתאונה ברכב בשירות מעביד, נהנה הנתבע מכך שהתובע בחר להיות מיוצג לפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ובכך הגדיל את תגמולי הביטוח הלאומי והקטין את התשלום של הנתבע (שאינו חשוף לתביעת השבה).

...

בנקודה זו סבור אני כי על אף שבאופן עקרוני הצדק עם התובע, וכי יש מקרים בהם צריך וראוי לפסוק תשלום בעבור הייצוג לפני המוסד לביטוח לאומי.

לסיכום מכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:- בגין כאב וסבל – 63,700 ₪; בגין הפסדי שכר בעבר – 31,800 ₪; בגין פגיעה בכושר השתכרות – 567,700 ₪; בגין הפסדי פנסיה – 75,000 ₪; בגין עזרה וסיעוד – 100,000 ₪; בגין החזר הוצאות – 5,000 ₪ מסכום זה, יש להפחית סך של 449,454 ₪ תגמולי ביטוח לאומי וליתרה בסך 393,746 ₪ יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 444,835 ₪ בצירוף החזר האגרה ששולמה, החזר שכר העדות שבו נשא התובע ועוד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

המשיבה טוענת כי המבקשת מסתירה ואינה מגלה עובדות מהותיות; ולעניין מאזן הנוחות נטען כי מתן הצוו הזמני יגרום למשיבה נזק שאינו ניתן לפצוי כספי, בהנתן שהמשיבה מנהלת עסק, המבקשת תפסה כסא של תלמיד אחר ושכר הלימוד משמש לתשלום הוצאות המשיבה ובכלל זה לשכירות כיתות ותשלום משכורות.

לגבי סעד זמני שיש בו שינוי של המצב הקיים, זה יינתן רק במקרים חריגים כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, וכאשר הנזק שעלול להגרם למבקש הסעד מאי מתן הצוו אינו ניתן לפצוי באמצעות פיצוי כספי הולם (ראו; רע"א 40/23 Meta Platforms, Inc נ' אודאצ'י בע"מ (פורסם בנבו, 6.2.2023); רע"א 1760/15 הנדלניסט ייעוץ ניהול ושיווק נדל"ן בע"מ נ' פרש קיטשן (2012) בע"מ (פורסם בנבו, 2.4.2015); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 22 (28.12.2015)).

בכתב התביעה מבוקש לבטל את הרשמת המבקשת לקורס אליו היא נרשמה אצל המשיבה, לטענתה, בשל 'בליץ שיווקי' שהופעל עליה וכן לחייב את המשיבה להשיב למבקשת את הכספים שהמבקשת שילמה לבנק בגין ההלוואה שנטלה למימון שכר הלימוד לקורס ולשאת במקום המבקשת בתשלומי ההלוואה שהועברו למשיבה.

...

בחנתי את הבקשה, את התגובות ואת סיכומי הצדדים; דין הבקשה להידחות, זאת משורה של טעמים, חלקם כאלה שדי בהם להביא לדחייה גם לבדם, קל וחומר בהצטברם.

מבלי לטעת מסמרות, ובזהירות הנדרשת בשלב דיוני זה, אני סבורה כי בהינתן התשתית העובדתית שהוצגה בשלב זה, התביעה ביחס למשיבה אינה חפה מקשיים וסיכוייה לגבי הבנק אינם נחזים להיות משופרים; מובן שכל ההערות הן לכאורה בלבד ומבלי לחרוץ דעה, כמקובל בשלב מקדמי זה של הבירור.

סוף דבר: מכל האמור הבקשה לסעד זמני נדחית.