הוסף עוד את המסמכים הרפואיים המלמדים על טפול רפואי לאחר תאונת דרכים, כאשר התאונה מוגדרת במסמכים כולם כ"תאונת דרכים" על כל המשמעויות הכספיות הכרוכות בכך ודי בכך כדי לקבוע, כי התובע הוכיח במאזן הסתברויות את הסיכוי של תביעתו להתברר לגופה ולהתקבל וזאת אמת המידה הדרושה לצורך בירור טענות התובע בשלב זה (השוו: ת"א 1927/99 אבשלום ילין נ' עו"ד יעקב כהן (13/9/2009) .
כאשר עומת התובע עם הטענה שהשכר ברשות הפלשתינאית נמוך הרבה יותר ממה שהוא טוען השיב, כי אינו יודע כמה מקבל שופט ברמאללה או תובע כללי ויש לו את המכתב, חוץ מהמכתב אין לו כלום.
יתירה מזו, התובע לא הוכיח ובהגינותו אף לא טען להפסדי שכר בעבר בגין התאונה.
כזכור, התאונה אירעה בתאריך 2/11/2000 – דהיינו תקופת הביטוח של הנתבע בחברת איילון, תמה לפני היתרחשות התאונה, ומשכך, לא יכול להיות חולק, כי לא יכולה לקום לחברת איילון חבות מכוח פוליסת הביטוח בנוגע להתנהלות הנתבע באשר לתאונה זו.
התובע אינו חולק על עובדות אלה, ואולם טוען, כי משחברת איילון לא השיבה לו על מכתב הדרישה ששלח לה, הרי שהיא מנועה מלטעון להיעדר כסוי בטוחי של התביעה ויש לחייבה לשאת בפצוי שיקבע.
חברת מגדל טוענת לעומת זאת, כי הנתבע לא היה מבוטח בין השנים 2009 ו- 2010, וכי שנת 2009 היא השנה הרלוואנטית בה נמחקה התביעה, בה ידע הנתבע, כי התביעה תיתיישן ומשכך שעה שבשנה זו לא היה מבוטח לא קמה חבות ביטוחית, בין משום שהנתבע מסר לתובע את התיק והעביר לידיו את האחריות ובין משום שבעת כריתת חוזה הביטוח ידע הנתבע על הסיכון ומכל מקום הפוליסה מחריגה מקרים שכבר קרו.
פוליסת הביטוח מפני רשלנות מקצועית נחוצה, בין היתר, ואולי בעיקר, כדי להגן על המבוטח מפני מצבים בהם אין הוא מודע לכך שפועל הוא שלא כראוי, וממילא אין הוא מודע לחשש סביר שתוגש נגדו תביעה בגין כך. על רקע האמור, חיוב המבוטח ליידע את המבטח משום ש"היה עליו לדעת" כי פעל ברשלנות וכי הוא עלול להיתבע בגין כך, משמעו סיכול היסוד והתכלית של פוליסת ביטוח מפני רשלנות מקצועית, שנועדה בדיוק למקרים בהם אין אדם מודע למה שהיה עליו להיות מודע לו..
...
בנסיבות שפורטו, גם לא היה כל מקום ללשון הבוטה שנקטה חברת מגדל בסיכומיה כלפי התובע ומניעיו, כאשר שבה וטענה שהתביעה הוגשה נגדה "בזדון ובחוסר תום לב" (סעיפים 37, 83 ו- סעיף 107 לסיכומים), הרושם המתקבל הוא, כי "הפוסל במומו פוסל".
סוף דבר
אחר כל האמור, דינה של התביעה נגד הנתבע-1 והנתבעת-3 להתקבל.
אחר כל האמור לעיל, מחויב הנתבע בתשלום סך של 60,000 ₪ לתובע, לסכום זה יצורפו שכר טרחה בשיעור 23.4% והחזר האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.
התביעה נגד הנתבעת-2 נדחית.
