תביעה להשבת שכ"ט עו"ד בגין הפסקת טיפול משפטי

בפניי תביעה להשבת חלק משכר הטירחה ששילם התובע לנתבע, וכן לתשלום פיצוי בגין דחיית דיון שהיה קבוע בעיניינו של התובע בחצי שנה, דבר שהוביל לכך שהתובע נאלץ לטענתו לשאת בהוצאות שכירות נוספות לתקופה זו. טענות הצדדים בין הצדדים נחתם הסכם ייצוג ביום 21 בינואר 2020, במסגרתו שילם התובע לנתבע סך של 35,000 ₪ עבור ייצוג בבית הדין הרבני.

הנתבע טען בכתב הגנתו, בין היתר, כי נטל על עצמו את ייצוג התובע רק בעיניין גירושין וכי העניק לתובע ייצוג משפטי הולם, מסור ומקצועי ואף מעבר לכך, במסגרת הייצוג בפני בית הדין הרבני בחיפה.

סעיף 5 להסכם קובע, כי "מוסכם כי בכל הפרה כמפורט או לחלופין במקרה של הפסקת הטיפול ע"י הלקוח, ישלם הלקוח את כל סכום שכ"ט כמפורט ללא קשר למצב התיק או העבודה אותה ביצע עורך הדין עד לאותו מועד". אין מחלוקת שהתובע שילם את מלוא הסכום בהתאם להסכם, ולא נטען כי הייתה הפרה אחרת של סעיפים 1-4 להסכם.

...

מכאן, הרי שטענות הנתבע בסעיף 15 לכתב ההגנה שם ציטט מתוך הודעות הוואסטאפ ששלח לו התובע, ולפיהן, כי "כל האמור לעיל נכתב ע"י התובע עוד בטרם הגיש הח"מ הודעה על סיום הייצוג ולאחר שיחה שקיים הח"מ עם התובע במשרדו בה ביקש ממנו לגלות סובלנו (כך במקור – א.ה) ואורח רוח (כך במקור – א.ה) ואף הבהיר כי לא יהיה מוכן לסבול השתלחות והתנהגות פוגענית" (ההדגשות שלי – א.ה), אינן נכונות.

משכך, היות שההליך שבפניי הוא תביעה קטנה, בו ככלל ישנה גמישות ראייתית, אני סבורה שדי בהצגת הסכם ההתקשרות עם עורכת דין אחרת לשם המשך ייצוג בבית הדין הרבני - הסכם שלא נסתר - כדי לקבוע מה שווי העבודה שלא בוצעה ע"י הנתבע ובהתאם מה סכום ההחזר שעל הנתבע לשאת בו. התובע תבע החזר הוצאות שכירות בגין דחיית הדיון בחצי שנה, אולם לא הביא כל ראיה, לא לעצם התשלום וגובהו, לא לעניין מועד הדיון שנקבע בסופו של דבר ככל שנקבע ומה שנקבע במסגרתו, ולא לעניין הקשר הסיבתי בין דחיית הדיון לתשלום שכר הדירה, ולכן איני מקבלת את התביעה בעניין זה. באשר לתביעה בגין הוצאות משפט, הרי שאלה ממילא נפסקים בנפרד לטובת צד שזוכה בהליך ואין צורך בהוספתם כראש נזק נפרד בכתב התביעה.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 25,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, לא יאוחר מיום 28 בספטמבר 2023, שאחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הגזבר הצהיר שחרף הודעות הדוא"ל בין היועמ"ש לבין ראש המועצה, הגזבר והחשב המלווה, ובחלקם בינו לבין התובע, על אי הסכמת הנתבעת להיתקשר איתו בהסכם לקבלת שירותים משפטיים ו/או בהסכם שכ"ט, שההתקשרות לא חוקית ובטלה, וכי יש להפסיק את הטיפול שלו בהליכים המשפטיים והעברת העבודות לטפול היועמ"ש, התובע וראש המועצה היתעלמו מהן, והתובע קיבל על עצמו כעו"ד חצוני לטפל בשלושת התיקים דנן.

כך למשל בדוא"ל מיום 8.1.18 ששלח היועמ"ש לתובע (ולחשב המלווה) עם עותק לנתבעת, לראש המועצה המכהן ולגזבר נאמר כך: "ההיתקשרות נעשתה בנגוד להוראות חוזר המנכ"ל ללא היתייעצות איתי כיועמ"ש וללא קבלת המלצת הועדה להתקשרות עם עורך דין חצוני שבוחנת גם הצורך וגם ההצעה הטובה ביותר עבור המועצה. בעיניין זה לא הייתה החלטה של הוועדה להציא עבודה משפטית לעורך דין חצוני ולא היו הצעות או הליך תחרותי אחר, לא זאת בלבד עו"ד עימאד חמאיסה נמצא במצב של ניגוד עניינים, הוא מייצג תאגיד המים והביוב והיועמ"ש שלו וקיימים הליכים משפטיים ביננו והרבה עניינים משותפים כגון התחשבוניות והתחייבויות כל צד למשניהו. בנוסף לא ברור לנו מה שכר הטירחה המבוקש, ואיך נקבע". במייל אחר ששלח היועמ"ש לנתבעת ולתובע באותו יום, כתב כך: "עם כל הכבוד אני לא הייתי שותף לאף החלטה ולא להליך של קבלת שירות עורך דין חמאיסה וגם לא הייתי שותף בישיבות או הליכים משפטיים. דעתי הייתה ועודנה כי ההיתקשרות של המועצה עם עורך דין עימאד חמאיסה הנה בנגוד להוראות חוזר מנכ"ל ולפסק הדין בתיק שלי נגד המועצה המחייב את המועצה לפעול בהתאם לחוזר מנכ"ל הנ"ל". במייל נוסף מיום 5.2.18 שנשלח מלשכת ראש המועצה נרשם כך: "הנכם מוזמנים לקיים ישיבה בהקדם האפשרי על מנת לידון בנושא העסקתו של עו"ד עימאד ח'מאיסי בשלושת התיקים הייחודיים בהם הוא ייצג ו/או מייצג את המועצה. באותה ישיבה יש לידון באפשרות להעברת הייצוג בתביעת המועצה נגד משרד השיכון ואחרים (תיק ההצפות), (החלק הנזקי בלבד) ליועץ המשפטי שלנו, זאת על מנת לחסוך בשכר טירחה במידה וייפסקו סכומים לטובת המועצה. "במענה למייל זה, השיב היועמ"ש ביום 7.3.18 לנתבעת, לגזבר ולראש המועצה המכהן, עם עותק בין היתר לחשב המלווה, כי היתייחס בעבר לעניין העסקתו הלא חוקית של התובע וכי המינוי נעשה שלא בהסכמתו ולא בהתאם לנוהל הקבוע בחוזר המנכ"ל המסדיר העסקת עו"ד חצוני. הוא מציין כי הנוהל מבוצע לפני מסירת העבודה המשפטית לעורך דין חצוני ולא אחריה. היועמ"ש מוסיף: "אני מצטער לא אוכל להישתתף בישיבה כזו, דעתי כי יש לסיים ההעסקה שלו." הגזבר הצהיר שבקשת התובע להסדרת ייצוגו למועצה ושכר טירחתו נדחתה על ידי החשב המלווה בטרם הגיעה אליו.

...

משכך, אני קובעת שהתובע זכאי לשכ"ט בגין שני תיקים אלו סך כולל של 52,000 ₪ ומע"מ (20,000 ₪ בגין תיק מרכז השלום ו- 32,000 ₪ בגין תיק ההתנגדות).

לסיכום – אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 195,638 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט בסך של 14,030 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מכלל הסכומים שנפסקו.

משכך, אני מורה כי ישולם החוב הפסוק לתובע כאמור בסעיפים 103 ו- 104 לעיל מתוך הפיקדון הנ"ל המופקד בקופת ביהמ"ש, ואת היתרה להעביר לנתבעת באמצעות בא כוחה.

התובע טוען כי שכר הטירחה המגיע לו מן הנתבעת מורכב מהסכומים הבאים: שכ"ט עו"ד בגין הטיפול המשפטי בסע"ש 63529-05-16- בסך של 19,293 ₪.

ואכן, כעולה מן האמור בסעיף 4 להסכם – הצדדים סיכמו כי שכר הטירחה בגין הטיפול בתביעה בבית הדין לעבודה ישולם ע"י הנתבעת "רק לאחר קבלת התשלום". התובע אינו מכחיש כי כך סוכם ואף במסגרת כתב תביעתו, בסעיף 9 מציין כי "הנתבעת השיבה כי לא יכולה כעת לשלם שכ"ט עו"ד בשל מצבה הכלכלי הקשה..ועל כן נחתם בין הצדדים הסכם...". גם בסיכומיו מציין התובע כי "בפגישה שהתקיימה במשרד התובע, הנתבעת סיפרה כי מצבה הכלכלי מאוד קשה וביקשה לשלם שכ"ט לאחר מתן פסק הדין והתובע נענה לבקשתה". מאחר והתובע, שהנו כאמור עו"ד, לקח בחשבון במסגרת שיקוליו, עת החתים את הנתבעת על שכר הטירחה המתייחס לגבייה באחוזים מן הסכום שייפסק, לאחר ביצוע התשלום בפועל, את הסיכון שלא ייגבו כל כספים מאת הנתבעים, ומאחר ובפועל- הנתבעת אכן לא קיבלה כל תשלום ממעסיקיה, והתובע אף לא טוען אחרת, הרי שלא קמה לתובע הזכות לתשלום שכר טירחה בנסיבות אלו ביחס לטפול בתביעה בבית הדין לעבודה – וזאת בהתאם ללשונו הברורה של הסכם שכר הטירחה ביניהם, במסגרתו לקחו הצדדים בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת ואת העידר יכולתה לשלם שכ"ט, בטרם תקבל כספים בפועל בעקבות זכייתה בפסה"ד. זכאות לשכ"ט בגין הטיפול בתיק ההוצאה לפועל באשר לתיק ההוצאה לפועל, אין מחלוקת כי התובע פעל לבצוע פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

בסיכומיו טען התובע: "הסברתי שאני מגיש לבית המשפט המחוזי וכרוכך בכך שכר הטירחה. הנתבעת השיבה כי היא צריכה לשקול את ההצעה..בטלפון אמרה שתגיע ובסופו של דבר הפסיקה לענות לי". הינה כי כן, התובע הודה בעצמו במסגרת כתב התביעה וכן בעדותו ובסיכומיו כי הנתבעת לא מסרה את עמדתה ביחס להצעתו להגיש בקשות שונות בהליך הפש"ר בעיניינם של החייבים, וממילא ברי כי כלל לא נחתם הסכם שכ"ט לעניין הטיפול בהליכים אלו ולא הוכח כי סוכם ביחס לתשלום שכ"ט כלשהוא ביחס לייצוגה בהליכים אלו, אשר כלל לא הוכח שהנתבעת נתנה הסכמתה המפורשת בע"פ או בכתב ביחס אליהם.

...

למעלה מן האמור, יצויין אף כי בכתב התביעה התובע כלל לא פירט את הסכום לו זכאי לטענתו בגין רכיב זה ומשנשאל על כך בחקירתו הנגדית השיב "נכון לא ציינתי...טעות שלי". לפיכך ולנוכח כל האמור לעיל– דין טענות התובע בהתייחס לזכאותו לטיפול בגין תיק הפש"ר להדחות.

סוף דבר אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – דין התביעה להדחות.

ויובהר – מאחר והסכם שכר הטרחה קובע כי נדחה מועד תשלום שכר הטרחה למועד קבלת תשלומים שתקבל הנתבעת מאת מעסיקיה, הרי שמשלא הוכח כי התובעת קיבלה סכומים כלשהם ממעסיקה, הרי שהתביעה למעשה הקדימה את זמנה ומשכך, ולנוכח כל האמור לעיל היא נדחית.

אולם, החליטה הנתבעת להפסיק את מתן השירותים המשפטיים, ולהשתחרר מהייצוג של התובע מבלי שהייתה רשאית לעשות כן. בכך הפרה הנתבעת הפרה יסודית, ביטלה את ההסכם, ומסרבת להשיב את שכר הטירחה שגבתה מהתובע.

גם אם לנתבעת היתה זכות הסכמית לידרוש שכר טירחה נוסף, ואין הדבר כך, נשאלת השאלה, מדוע הדרישה לשכר טירחה נוסף לא נדרשה מהתובע בזמן שהיה "בקלקלתו"? יתרה מכך, גם אם הנתבעת היתה רשאית על פי ההסכם לידרוש שכר טירחה נוסף, המאקסימום שהנתבעת יכולה לעשות הוא לתבוע את התובע, אך אין לה את הזכות לבטל הסכם, ולהסתלק מהייצוג, מבלי להשיב את שכר הטירחה שגבתה.

כזכור, ההיתקשרות התחילה ביום 22.09.2016, כאשר ההסכם מסדיר תכנית עבודה בת שלושה שלבים, אשר סיומה הוא – "קבלת ההפטר ומחיקת החובות". אין מחלוקת כי ההליך לא הגיע אל סיומו; ביום 08.11.2018 התובע הוזמן בפעם הראשונה לדיון בבית המשפט המחוזי; התובע מצהיר כי ביום הראשון או השני לאחר הדיון, היתקשר אליו עו"ד סנדה והודיע לו שלא ימשיך בטיפול המשפטי, אלא אם יוסיף לשכר הטירחה 1,200 ₪ לחודש, ובסה"כ 6,000 ש"ח. כאמור, התובע סירב ועמד בקשר עם עו"ד פרוכטר ממשרד הנתבעת, אשר השיב כפי שהשיב עו"ד סנדה.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין התביעה – דחייה.

הגעתי לכלל מסקנה כי לאור מחדליו של התובע בהליך הפש"ר, הייתה זכאית הנתבעת לדרוש מהתובע תשלום נוסף.

בנסיבות העניין, נחה דעתי לדחות את התביעה, התובעים, ביחד ולחוד יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ הסכום ישולם תוך 30 יום.

עניין לנו בתביעה כספית לתשלום שכר טירחת עורך דין בעבור שירותים משפטיים אותם סיפקה התובעת, על פי הנטען, לנתבעים.

פניות התובעת להסדיר את חובם לתובעת לא נענו, ומשכך נאלצה התובעת להגיש תביעה זו. נוכח האמור יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טירחה ראוי בגין הטיפול המשפטי בשני התיקים וכן פצויי צפייה בסכום כולל של 60,000 ₪ כמפורט בסעיפים 53-58 לכתב התביעה.

גולן משיב לתובעת "אולי לא הבנו אחד את השני מה שאני רוצה זה מימוש.....לכן אחוזים... ואחוזים שלך 20% מגביה בפועל... אם אין לך אפשרות או עניין בזה בבקשה ממך תני לי תשובה. חיובית או שלילית". הינה כי כן, גולן עומד על כך כי שכר טירחת התובעת יהיה על בסיס הצלחה בלבד וללא כל תשלום נוסף, ובקש ממנה להשיב לו אם ניתנת הסכמתה לכך.

בנסיבות בהן דרשה התובעת שכר טירחה נוסף מעבר לזה שהוסכם בהסכמי שכר הטירחה סבורה אני כי הנתבעים היו רשאים להפסיק את ייצוגה של התובעת, ואין לראותם כמי שפעלו בחוסר תום לב. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעת לתשלום פצויי ציפייה.

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי הוכח כי בעקבות הליכי הגבייה שבוצעו בתיק הראשון נתפסו כספים בסך 3,750 ₪, ומשכך זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום האמור בתוספת מע"מ, דהיינו סך של 877.5 ₪.

בנסיבות בהן דרשה התובעת שכר טרחה נוסף מעבר לזה שהוסכם בהסכמי שכר הטרחה סבורה אני כי הנתבעים היו רשאים להפסיק את ייצוגה של התובעת, ואין לראותם כמי שפעלו בחוסר תום לב. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעת לתשלום פיצויי ציפייה.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 877.5 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ והחזר אגרת תביעה בסך 1,500 ₪.