תביעה להשבת קטנוע שנרכש על ידי בן זוג

לטענת קרנית יש לראות את הקטנוע כרכב ששני בני הזוג השתמשו בו, הגם שהוא נרכש מכספה של הנתבעת 1 טרם מיסוד הקשר ביניהם והגם שהיה הרשום במשרד הרשוי על שמה.

הנתבעת 1 לא זכרה מי שילם על הביטוח לאופנוע בפעם הראשונה שערכה ביטוח, מתי הסתיים הביטוח הראשוני שנערך, היא לא זכרה מי שילם על הטסט לאופנוע, האם היא עצמה ערכה טסט לאופנוע ומדוע אחיה הוא זה ששילם על הטסט לאופנוע בפעם הראשונה, היא לא זכרה האם שוחחה שוב עם התובע באשר לעריכת ביטוח לאופנוע מאז שהיתה במשרדי הפול ועד יום התאונה, אולם זכרה היטב את שיחת הטלפון בעודה עומדת במשרדי הפול, היא לא הצליחה להשיב לשאלה מדוע לא פנתה לבני משפחתה לעזרה בעיניין זה, היא לא ידעה לענות לשאלה האם קיבלה כספים כתוצאה מהנזק לרכוש שניגרם לאופנוע ואף האם ניהלה תביעה בעיניין זה. מחד הצהירה הנתבעת בסעיף 25 לתצהירה כי היא עדיין מפחדת מהתובע ומאידך, כאשר נישאלה הנתבעת לגבי ההתכתבות שניהלה עם התובע מספר שנים לאחר שנפרדו, ובה היא אומרת לו שהיא מקוה שלא התחתן בנתיים, ושהיא אהבה אותו מאד ומנהלת אתו שיחה מבודחת על חתונות של חברים ואף מספרת לו שהחלה לעשן גראס, טענה כי אינה זוכרת למה ניהלה את ההתכתבות הזו וכיצד ההתכתבות הזו עולה בקנה אחד עם טענתה כי במהלך היחסים ביניהם פחדה ממנו מאד ולא העיזה להמרות את פיו וכי עד היום היא חרדה ממנו.

בת"א (מחוזי חי') 994-07 מרים ברכה נ' יהודה מזרחי (נבו 29.02.2012) דנה כב' השופטת שטמר בשאלה האם ידועה בציבור יכולה להחשב כבעלים במשותף של קטנוע שבן זוגה גנב והכריעה כי חזקת השתוף אינה חלה בהכרח על זוג המתגורר יחדיו ויש להוכיח כי היתה כוונה כזו: "כאן, לא הונחה תשתית ראייתית לגבי שיתופם של התובעת והנתבע ברכוש. לא הונחה תשתית ראייתית כי הנתבע שיתף את התובעת בחזקה על האופנוע. התובעת טענה כי הם לא ניהלו קופה משותפת. למי שהיה כסף, שילם את עבור ההוצאה הנדרשת. לא מדובר בהחזקה לאורך זמן, שנעשה בה שימוש על ידי שני הצדדים, אלא בנסיעה אחת, כאשר החזקה היתה בידי הנתבע רק במשך הלילה ושעות ספורות ביום התאונה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי התובעת החזיקה באופנוע או היתה בעלים שלו יחד עם הנתבע." בת"א (מחוזי חי') 19416-12-09 אברהם עמר נ' משה דימרי (נבו 02.04.2013) נקבע: "עמדתו של המחבר ריבלין בספרו "תאונת הדרכים – תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית 2012, עמ' 503) הנה כי נטל ההוכחה בדבר קיום החריג הקבוע בס' 7 לחוק השולל מנפגע תאונת דרכים את הזכאות לפצוי, מוטל על הטוען לקיומו.

אולם כיוון שהוצע על ידי מומחה בית המשפט שהתובע ישוב לטפול פסיכולוגי, אני פוסקת בראש נזק זה סך של 10,000 ₪ - וזאת כחלק יחסי מהסכום שיעלה טפול כזה, ובהנתן כי רק חלק מנכותו של התובע נובעת מהתאונה מושא התביעה.

...

לפיכך אני סבורה שיש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי של 80,000 ₪ בראש נזק זה. הפסדי הפנסיה בגין ההפסדים בעבר ובעתיד (100,000 ₪ * 12.5%) הם בסך של 12,500 ₪ באשר להוצאות, התובע לא הוכיח כי הוציא הוצאות בגין טיפולים מעבר לסל הבריאות.

לפיכך אני מקבלת את ההודעה לצד ג' שהגישה קרנית ופוסקת כי על הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 כל סכום בו היא מחוייבת בתשלום וכן בהוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד על סך כולל של 10,000 ₪.

סכום זה נופל מהסך הריאלי של הוצאותיה של הנתבעת 2, אולם אני סבורה בנסיבות העניין, וגם כיוון שהנתבעת עצמה נפגעה בתאונה, כי אין מקום לחייב את הנתבעת 1 בסך כל ההוצאות הריאליות של הנתבעת 2.

המשיבה טוענת כי הנכס בחולון שימש למגורי המשפחה עד לפני כעשרים שנה או אז השכירו בני הזוג את הנכס האמור ושכרו כנגדו דירה ברח' יגאל ידין 10/11 חולון (להלן: "הדירה המושכרת").

המשיבים טוענים, כי הנכס בחולון נרכש באמצעות משכנתא שנטלו החייב והמשיבה גם יחד בשיעור של 1/3 מערך הנכס.

ביחס לקטנוע, אשר נטען כי שוויו 30,000 ₪, מדובר בכלי רכב שנרכש בשנת 2014 בסכום של כ- 20,000 ₪.

הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות.

החייב ניסה לטעון, כי חזר בתשובה וזה היה הבסיס לקרע בינו לבין המשיבה, אולם לפי עדותו החזרה בתשובה היתה "לאחר שאבי נפטר בשנת 1994" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 28).

לא נערך חישוב של סכום הכתובה נכון להיום ולא הוכח כי הוגשה תביעה לבית הדין הרבני בעיניין זה. הטענה כי המשיבה זכאית למזונות בשיעור של 400,000 ₪ אינה מעוגנת בדין הדתי.

...

המסקנה מכל האמור לעיל, היא כי גם רכיב "תמורה בת ערך" אינו עומד לימין המשיבה.

מכל האמור לעיל, אני רואה לנכון לקבל את בקשה מספר 7 ומורה על ביטול הענקות שביצע החייב לידי המשיבה בגין הנכסים נשוא ההליך.

כיוון ששוכנעתי כי החייב והמשיבה פעלו בצוותא חדא בנושא ההענקות נשוא הבקשה, אני מחייבת את החייב ואת המשיבה, יחד ולחוד, בתשלום הוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪.

מכאן אפוא פסק דין משלים זה. כמו כן, אם וככל שיוכרע כי חובת הפצוי חלה על קרנית, זו תהיה זכאית לפסק דין בהיעדר הגנה נגד צדדים שלישיים (החברה בעלת הקטנוע, ומנהלה) בהתאם להודעה לצדדים שלישיים ששלחה אליהם על יסוד זכות החזרה הנתונה לה בסעיף 9 לחוק הפיצויים.

מאחר שהתובע פונה לבית החולים ואושפז שם, רעייתו פנתה למחרת יום התאונה לנציג החברה, מר גל ענבר (להלן: "גל") בהתאם לכרטיס ביקור שהיה בידי בן זוגה התובע (רעיית התובע, בעמ' 68 שו' 28-29).

אלא שגם קרנית, בכתב ההגנה שהגישה לכתב התביעה המתוקן, טענה כי היא אינה צריכה לפצות את התובע באשר השמוש בקטנוע היה מבוטח בפול בהתאם לתעודת ביטוח תקפה על פי דין למועד התאונה.

המסמכים מתיק הפוליסה הפול ביקש לשכנע את בית המשפט בטענתו באמצעות עדותו של מר אלון סנדיק, מנכ"ל סוכנות הביטוח "אודי דגן סוכנות לביטוח בע"מ" (להלן: "סנדיק" ו"סוכנות הביטוח" בהתאמה) שבאמצעותה החברה רכשה את פוליסת הביטוח, ודרכה שונו בהמשך פרטי כלי הרכב המבוטחים ובוצעו תשלומים השונים.

בהמשך, בוצעו על ידי גל שינויים בפוליסה כאשר לצורך ביצוע שינוי היה על גל לחתום על מיסמך "הודעה על שינויים בפוליסה" המפרט מהו השינוי המבוקש, ואף להחזיר את הפוליסה הקודמת (מקור) או לחתום על הצהרה כי הפוליסה הקודמת נגנבה או אבדה (סנדיק, בעמ' 22 שו' 25-29; עמ' 38 שו' 26-27) וזאת כדי שסוכנות הביטוח תפיק ותדפיס תעודת ביטוח חדשה (הנושאת אמנם את אותו מספר פוליסה, אך הסיומת שלה שונה).

...

זהו הרקע להכרעה השיפוטית הנדרשת עתה לאחר שההליך מול התובע הסתיים זה מכבר, על מי מהחברות לשאת במלוא הפיצוי לתובע, האם הפול - בהתאם למסמך שנחזה כתעודת ביטוח חובה בתוקף ביום התאונה (נ/3) או שמא קרנית - בהעדרו של ביטוח חובה בתוקף? לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים וכן קראתי את סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הפול חב במלוא הפיצוי לתובע.

סוף דבר התביעה העיקרית התביעה נגד נתבע 2 (הפול), מתקבלת.

התביעה נגד נתבעת 3 (קרנית), נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה לא מוטל על קרנית כל חיוב, שני פסקי הדין המותנים הללו מבוטלים, וההודעה לצדדים שלישיים נגד החברה ונגד דרעי, נדחית.

עוד לדבריה, לא ידעה מה יחסו של הנאשם להתקנת המצלמה וכי הישתדלו שהמצלמה "לא תצלם את שטח הכניסה למחסן שלו ותתמקד רק באיזור הקטנוע ובדלת שלנו" (עמ' 18, ש' 24-25 לפרוט').

מעדותה של עדת תביעה 3, החוקרת גב' קורן קסוטו (להלן: החוקרת קסוטו) והמזכר שערכה ביום 4.12.19 (ת/7) עלה כי במועד עריכת המזכר שוחחה עם נפגעת העבירה והורתה לה להמציא "דוח נזק מצלמה", אך נפגעת העבירה ציינה כי לא קיבלה דוח שכזה, "אך יש לה קבלה על קניית אותה מצלמה שניגרם לה נזק, העברתי לה מספר נייד של החוקר ונטורה **** לצורך שליחת התמונה באפליקציית הואטסאפ ותעשה זאת ללא שינוי ועריכה" (ת/7).

במענה לטענת הנאשם כי אח בן הזוג הגיע למקום ואתו הגיע אדם נוסף והם הסתובבו מסביב לביתו וזרקו אבנים על החלונות ומאז הוא סובל מאיומים, השיבה נפגעת העבירה: "אני לא יודעת למה הוא אומר את הדברים האלה, אני שמעתי רק את הצעקות של הנאשם, אני גרה בקומה הרביעית ושמעתי בחדר מדרגות רק את הצעקות שלו, אני לא יודעת עם מי היה צעקות כי שמעתי רק אותו צועק" (עמ' 14, ש' 17-19 לפרוט').

אזכיר כי הנאשם טען במהלך כל שלבי ההליך הפלילי נגדו כי חש רדוף על ידי נפגעת העבירה ומקורביה והראיות שנשמעו לפניי ביססו ולו למצער היתנהגות של מי שחש רדוף תקופה ממושכת מאז מעבר נפגעת העבירה להתגורר בסמיכות לו. בנגוד לעדותה של נפגעת העבירה, אשר מסרה כי בעת התקנת המצלמה נעשה ניסיון שלא לתעד את היתנהלות הנאשם במרחב הצבורי, הרי שניתן ללמוד ממקטע הסירטון כי המצלמה הותקנה מעל לדלת הכניסה שניפתחה באמצעות מפתח על ידי מי שהתעסק עם המצלמה עד להפסקת הצלום.

...

לסיכום עד כה ולפי הראיות שהוגשו, המאשימה הגישה העתק חשבונית שהועברה לחוקרת קסוטו באופן כמתואר לעיל, שמשקפת את עלויות של המפורט בה (במובחן משווי נזק) מבלי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה הראיה במקור ומדוע המאשימה הסתמכה אך על האמור, כמו גם הסתמכותה על הצהרת נפגעת העבירה והיא לבדה בכל הקשור לעצם קיומו של נזק (וכן באשר לנושאים נוספים דוגמת מיקום המצלמה בבניין ביחס לדרכי הגישה ולדלתות הכניסה לבתי נפגעת העבירה והנאשם ולמחסן שברשותם וללא כל בירור של טענה מטענות הנאשם שעלו עוד במהלך חקירתו).

לטענתו, הסכם הממון נועד לרכישת דירה לטיפולים רפואיים ופסיכולוגיים, וכי אין באפשרות היחיד לעבוד בעקבות התאונה.

בעלי התפקיד סברו, בדומה לעמדת קרנית, כי היחיד יצר את חובו בחוסר תום לב כאשר נהג בקטנוע ללא ביטוח חובה בתוקף, ולכן סברו כי יש לקבוע ליחיד תוכנית פרעון לתקופת תשלומים שאינה קצובה בזמן, בהתאם להוראות 163(ד) ו- 163(ג)(1) לחוק, כאשר היחיד מוסיף לנהוג בחוסר תום לב אף בעת ניהול ההליך קמא.

גם היתייחסות החוק לחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אינה תואמת לענייננו מכיוון שמקורו של החוב לקרנית הוא בפסק הדין שבו חויב היחיד בתביעת השבוב שהוגשה על ידי קרנית.

ואולם, לאור השגגה שנפלה בפסק דינו של בית המשפט קמא, לעניין צו התשלומים המבוקש על ידי בעלי התפקיד, בשים לב לכך שבעלי התפקיד אישרו כי המחדלים בעיניין הדו"חות והפיגורים אינם על הצד הגבוה, לאור עמדתי כי החתימה על הסכם הממון ערב כניסתו של היחיד להליך, היא לגיטימית ואינה מצביעה על חוסר תום לב, ולנוכח סטייתו של בית המשפט קמא מהמלצתם של בעלי התפקיד, ראיתי להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא חרף קביעתו הנכונה של בית המשפט קמא לעניין חוסר השקיפות של היחיד מול בעלי התפקיד בכל הקשור לנסיבות יצירת החוב לקרנית, הסטאטוס הזוגי שלו והכנסות בן הזוג.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ועל החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם קביעת תקופת תשלומים שאינה מוגבלת בזמן, לפי סעיף 163(ד) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018, וזאת לאחר שהיחיד ימציא את המסמכים שנדרשו ממנו על ידי הנאמן בתוך 30 יום מהיום.

...

אדרבה, אם ייקבע ליחיד צו תשלומים ההולם את נסיבותיו, אני סבורה כי יש סיכוי טוב שהיחיד יירתם להליך באופן העשוי להביא הן לשיקומו של היחיד, והן לתועלת לנושים.

לא נעלמה מעיניי התנהלות היחיד ובן זוגו במהלך הדיון בערעור, שאכן מכרסמת במסקנה כי היחיד ישתף פעולה עם בעלי התפקיד ובית המשפט.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ועל החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם קביעת תקופת תשלומים שאינה מוגבלת בזמן, לפי סעיף 163(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, וזאת לאחר שהיחיד ימציא את המסמכים שנדרשו ממנו על ידי הנאמן בתוך 30 יום מהיום.