תביעה להשבת פיקדון ודמי שכירות בגין הפרת חוזה שכירות

על רקע האמור, הגישו התובעים את התביעה העיקרית העומדת בבסיס הליך זה, שבה עתרו להשבת כספי הפקדון אשר חולטו על ידי עו"ד גדרון בחוסר תום לב ושלא כדין לטענתם, וכן את דמי השכירות ששולמו על ידם בגין התקופה מיום 24.11.17 ועד 15.2.17 (לאחר ארוע השריפה), ולתשלום פיצוי בגין עגמת נפש.

בסעיף 18.4 להסכם נקבע כי במידה והתובעים לא יפנו את המושכר במועד המוסכם, ישלמו לנתבע עבור כל יום איחור בפנוי "סכום נוסף בשקלים חדשים השווה ל-10% (עשרה אחוזים) מדמי השכירות שהיו אמורים להשתלם עבור חודש שלם, כפצוי מוסכם ומוערך מראש ללא צורך בהוכחת נזק כלשהוא". בסעיף 19.4 להסכם נקבע כי במקרה שהתובעים יפרו את ההסכם, הם ישלמו לנתבע "פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסכום השווה לדמי שכירות לתקופה של חצי שנת שכירות כפי שסכום זה יהיה לפי סעיף 6 בעת התשלום, סכום זה מהוה את הנזק המוסכם המינימאלי הצפוי למשכיר כתוצאה מהפרת חוזה זה כאמור לעיל. לא תהיה על המשכיר חובה להוכיח נזק זה וזאת מבלי לפגוע בזכותו של המשכיר לכל סעד ופעולה נוספים על פי כל דין". בסעיף 19.5 להסכם נקבע כי במקרה והנתבע דרש את פינוי המושכר עקב הפרת ההסכם על ידי התובעים, יהא על התובעים להמשיך ולשלם לנתבע דמי שכירות עד תום תקופת השכירות ו/או עד מציאת שוכר אחר שישלם את דמי השכירות.

...

התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כנגד נתבע מס' 2, והנני מחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובעים את הסך של 7,500 ₪ (לפי סעיף 20 לעיל).

התביעה הנגדית מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד את הסך של 25,073 ש"ח. הסכומים המצוינים בסעיפים 30 ו-31 לעיל, ניתנים לקיזוז הואיל והם נובעים מעסקה אחת.

לאור התוצאה של שני ההליכים שבין התובעים/הנתבעים שכנגד מצד אחד לבין הנתבע/התובע שכנגד מצד שני, והיחס בין התוצאה לסכום התביעה המקורי, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

דרישת השוכר כי יושב להם הפקדון בסך 18,000 ₪ שהפקידו בידי התובעת כבטוחה לקיום התחייבויותיו על פי הסכם השכירות ואת השקים הדחויים – נענה בסרוב מצידה של התובעת תוך העלאת טענות כאלה ואחרות, איום בתביעות משפטיות ואף פריצה למושכר והחלפת מנעולים על ידי אביה של התובעת.

האם הייתה התובעת רשאית לחזור בה לאחר שהשוכר פינה את המושכר ובכך שינה מצבו לרעה? אלא שבמעמד החקירה הנגדית של התובעת – טענה כי לא חזרה בה מדרישת הפינוי (עמ' 10 בפרוטוקול שורות 5-7) והסבירה כי סירבה להשיב את הפקדון והשקים משום זכותה לגבות כספים מהשוכר בגין נזקים שנגרמו לה. במצוקתם, פנו השוכר לבא כוחם אשר שלח לתובעת מכתב ביום 30.3.2020 והודיע על בטול הסכם השכירות מחמת ליקויים במושכר שלא תוקנו ועל כן פינה השוכר את המושכר והוא עומד לרשותם ובחזקתם הבלעדית לכל דבר ועניין.

ולבסוף ציינה: "בהתאם להסכם השכירות ולאור ההפרות הבוטות של מרשיך, מרשיך מחויבים לשלם את דמי השכירות למשך כל תקופת השכירות שלה הם התחייבו בהתאם להסכם שנחתם עמם". התובעת אף ציינה במכתבה כי השיקים שנמסרו לתשלום דמי שכירות בוטלו וכשפנתה לבעלי השקים טענו אלה כי פנקסי השקים נגנבו מהם ובכוונתם לפנות בתלונה למישטרה.

...

בתמיכה לטענת הליקויים במושכר הובאה עדות של אביחי דרחי ואם בכך לא די, הרי עדותו של עד התביעה, לוי עזריה, דווקא תמכה בטענת השוכר בדבר ליקויים במושכר ובכך שהמושכר היה כנראה נטוש מזה מספר חודשים: "זה היה זול יחסית. אז החלטנו שניסע, לא נתאכזב...הגענו למקום והזדעזענו. יש לי תמונות איך שהמקום נראה שם." (עמ' 25 בפרוטוקול שורות 14-16).

בפניי תביעה להשבת פקדון כספי על סך 28,080 ₪ שהעבירה התובע לנתבעת להבטחת תנאי הסכם שכירות, ותביעה שכנגד לפצוי בגין הפרת הסכם השכירות.

היא לא עשתה כן, אלא הבהירה לכל אורך הדרך שהיא מוכנה להפחתה, שהיא באה לקראת, שהיא מוכנה גם להפחתה עתידית של 500 ₪ בדמי השכירות, ולכן לא ניתן להלום כי כוונתה היתה לכל אורך הדרך שהחסרים יושלמו מהפקדון, ואיני רואה בעזיבה המתואמת והמוסכמת משום הפרה של הסכם השכירות (כזכור, המשכירה לא עתרה להשלמת דמי השכירות, אלא רק טענה כי ההפחתה המוסכמת מהוה הפרה).

...

לכן אני מורה כי המשכירה זכאית להשבת הסכום ששולם בעד צביעת המשרד בסך של 3,159 ₪, אך דוחה את טענתה לעניין הפוליש.

אם כן, אני מקבלת את טענת המשכירה בעניין הצבע ודוחה את הטענה לעניין הפוליש.

בשים לב להיקף ההליך שנוהל, הגם שהיה בסדר דין מהיר, כמו גם להוצאות המשפט אליהן נדרשה השוכרת אני מורה כי המשכירה, שירה רויאל בע"מ, תשלם לשוכרת ג'יי אף טי נצח ג'וויש פיוטרס טרסט, את הוצאות העדים מטעמה, אגרות בית משפט, והוצאות המתורגמן מאנגלית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.

ב) סך 3080 ₪ הפסד דמי שכירות בכך שהדירה נותרה ריקה למשך 14 יום החל מיום1.11.2022 עד 15.11.2022, לפי חלק יחסי מתוך 6,700 ₪ לחודש מההסכם מיום 19.10.2022.

בכתב התביעה נטען כי השוכר החדש הוא זה שבקש לבטל בגלל ההפרה הצפויה.המשכיר לא מצא לנכון להביא את מר שוחט לעדות, ובשים לב להוראות הסכם השכירות שנחזה להיות חתום עם השוכר החדש, תמוה בעיני בית המשפט מדוע מצא המשכיר לשלם פיצוי בסך הנטען באותו יום ממש בו היה אמור להתחיל החוזה עמו.

בית משפט התיר קזוז בסך 500 ₪ מסכום הפיקדון וזאת בגין איחור של יום אחד בהשבת המושכר ולכן חייב המשכיר לשלם סך 14,500 ₪ ו- 500 ₪ הוצאות ודחה התביעה שכנגד.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

קריאת פסק הדין מובילה למסקנה ולפיה בית משפט לא קיבל את גרסתו ועדותו של המבקש.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בתקופה זו שילמה התובעת דמי שכירות בגין שלושה וחצי חודשים, לאחר שהנתבע ויתר על דמי שכירות למשך שבועיים.

סעיף 21.5 להסכם קובע כי "המנעות מי מהצדדים מלאכוף הוראה מהוראות הסכם זה לא תיחשב כוויתור על הוראה או הפרה של הסכם זה." לפיכך, אני קובעת כי התובעת זכאית להשבת סך 15,050 ₪ (3.5 חודשים * 4,300 ₪ דמי שכירות לחודש).

בהמשך ביום 18.6.2023 הודיעה התובעת בהודעת WhatsApp לנתבע, כי בכוונתה לפנות את הדירה ביום 5.7.2023 ודרשה את השבת הפקדון: "... נראה לי לא לגיטימי ולא סביר בעליל להעלות עכשיו את שכר הדירה לשוכר חלופי, בודאי כאשר במהלך כל שיחותנו לא הבעת שום היתנגדות לכך שאמצא מחליף באותם תנאים. ניסיתי למצוא פיתרון הוגן, ולפנים משורת הדין אף שלמתי שכירות על כל חודש יוני למרות שהדירה לא תוקנה כמוסכם, וכפי שאתה יודע אני כבר לא חיה בדירה בשל התנאים בה. אני מזדכה על הדירה בתאריך 5.7.2023 (סוף חודש חוזי), ואתה מתבקש להחזיר את הפקדון עד מועד זה. במידה ולא תעשה כן, אאלץ לתבוע בבימ"ש כל סכום שלא תשיב ולו אני זכאית, זאת בנוסף לנזקים שכבר נגרמו ועליהם כאמור אני שומרת את זכותי לתבוע בכל מקרה." (נספח 4 לכתב ההגנה).

...

בהמשך ביום 18.6.2023 הודיעה התובעת בהודעת WhatsApp לנתבע, כי בכוונתה לפנות את הדירה ביום 5.7.2023 ודרשה את השבת הפיקדון: "... נראה לי לא לגיטימי ולא סביר בעליל להעלות עכשיו את שכר הדירה לשוכר חלופי, בוודאי כאשר במהלך כל שיחותנו לא הבעת שום התנגדות לכך שאמצא מחליף באותם תנאים. ניסיתי למצוא פתרון הוגן, ולפנים משורת הדין אף שילמתי שכירות על כל חודש יוני למרות שהדירה לא תוקנה כמוסכם, וכפי שאתה יודע אני כבר לא חיה בדירה בשל התנאים בה. אני מזדכה על הדירה בתאריך 5.7.2023 (סוף חודש חוזי), ואתה מתבקש להחזיר את הפיקדון עד מועד זה. במידה ולא תעשה כן, אאלץ לתבוע בבימ"ש כל סכום שלא תשיב ולו אני זכאית, זאת בנוסף לנזקים שכבר נגרמו ועליהם כאמור אני שומרת את זכותי לתבוע בכל מקרה." (נספח 4 לכתב ההגנה).

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,050 ₪ וכן ישיב לתובעת את הפקדון בסך 10,200 ₪.