בהתאם להסדר שנערך בין הנתבע לבין תובעת, שילם הנתבע סך של 2,500 ₪ מידי חודש.
טענות הנתבע 1:
הנתבע 1 (להלן: "הערב") חזר על תאור הדברים והצהיר כי היה שותף עסקי של הנתבע בחברת אימפורט ולצורך נהולה התקשרו בהסכם שכירות עם התובעת.
במהלך חודש נובמבר 2015 נפרדו דרכיהם של הנתבעים, הסכם שכירות אימפורט בוטל והתובעת השיבה לאימפורט שיק בסך 3,200 ₪ המגלם את מחצית תשלום השכירות לחודש נובמבר 2015.
בהתאם לסעיף 12.1 להסכם השכירות, עמדה לרשות התובעת הזכות להביא את הסכם השכירות לידי סיומו בטרם תום תקופת השכירות, הן משום שחברת וול נטשה את המושכר והן משום שלא עמדה בתשלום דמי השכירות, אך התובעת נימנעה מלהפעיל את זכותה זו. התובעת הייתה מודעת לזכותה זו, ובמכתב מיום 21.6.16 התייחסה במפורש לסעיף האמור, והתריעה בפני חברת וול כי ככל שהפקדון לא יחודש בתוך 7 ימים תראה בכך הפרה יסודית של ההסכם אשר תביא את ההסכם לסיומו.
התובעת והערב, הם צדדים קרובים שקיים ביניהם קשר משפטי ישיר (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (5.9.99)) (להלן: "ענין ליברמן"), על כן הערב רשאי להעלות כלפי התובעת, כל טענת הגנה העומדת לו על פי עסקה היסוד שבין הצדדים, והוא זכאי להנות מכל טענת הגנה של עושה השטר שנוצרה לאחר יצירת השטר (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (3.12.98)) (להלן: "עניין צמח").
...
לא שוכנעתי אפוא כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי ניתן היה להקטין את הנזק, וכי היו שוכרים שהיו מעוניינים לשכור את המושכר עוד לפני תום תקופת השכירות.
וראה גם החלטתי מיום 20.10.19 שבה התרתי לערב לתקן את התנגדותו רק בהקשר לסכום החוב.
סוף דבר
התוצאה היא כי בהתייחס לשתי ההתנגדויות שהוגשו ונידונו בפניי, היינו בתיק ת"א 29954-11-19 ובתיק ת"א 65703-03-18 – יש לקבל את ההתנגדויות באופן חלקי.