לפני תביעה, שעניינה פיצוי בגין נזק, שעל פי הנטען, נגרם לתובע בשל איחור בטיסה וכן פיצוי בשל איחור בהגעת כבודה.
אין מחלוקת, כי התובע רכש מהנתבעת כרטיסי טיסה לברזיל הכוללים טיסה ישירה מישראל לאדיס אבבה, טיסות המשך מאדיס אבבה לסאו פאולו (להלן: "טיסת הקישור") וטיסה מסאו פאולו ליעד הסופי בריו דה ז'נרו (להלן בהתאמה: "היעד הסופי" ו"ריו").
התובע הוסיף וטען כי פנה לנתבעת באמצעות משרדיה באתיופיה ובישראל, בסמוך לאחר הארוע ובמשך כשנה וחצי, באמצעות הדואר האלקטרוני, בפייסבוק.
בהודעותיו השונות, תיאר את האמור לעיל והוסיף כי באחת מטיסותיו שכח שני ספרי קריאה, אותם ביקש להשיב לידיו.
נציג הנתבעת מסר כי "אפילו שאין לנו תעוד של דוח אובדן מזודה, שאנו לא יודעים אם זה באמת קרה.... אנחנו מוכנים לפצות אותו". לשיטת הנתבעת, פיצוי ראוי כולל את עלות רכישת הביגוד, תיקון הנזק ועוגמת נפש בסך 1,500 ₪.
...
לאור האמור לעיל, ומשנתתי אמון בעדות התובע, אני קובעת כי התיק הגיע קרוע, לאחר 4 ימים.
סוף דבר, התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובע סכום של 4,880 ₪ בתוספת אגרה בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.
