לפיכך, עתר התובע לסעדים הבאים: השבת שכר עבודה בגין 10 ימים בחודש 6/2019 בסך של 3,534 ₪, שקוזזו עבור הימים שבהם התובע הושעה שלא כדין, בתוספת הלנת שכר מיום 1.7.19; לתשלום שכר עבודתו במלואו החל מיום 1.7.19 ועד למועד מתן פסק הדין; להשבת סמכויותיו על פי המיכרז שבגינו היתקבל לעבודה כמנהל מחלקת הספורט; לפצוי בגין היתנכלות תעסוקתית על רקע פוליטי בסך של 120,000 ₪; ולפצוי נוסף בגין עוגמת נפש על רקע פוליטי בסך של 120,000 ₪.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כאמור, כי התובע לא ביצע את תפקידו ועל כן קם הצורך במינוי רכז ספורט, עבד במקומות עבודה אחרים ללא היתר, לא סיפק לנתבעת מידע רלוואנטי שביקשה, התריס והתסיס נגד הנתבעת והעומד בראשה בכל דרך אפשרית לרבות ברשתות החברתיות, נטש את עבודתו, סרב להגיע לשימועים אליהם זומן, ולא קיים את החלטות בית הדין.
זאת ועוד, התובע אף נתלה במכתב השעיה מהעבודה מיום 2.5.19, שלא נשלח אליו או לגורם כלשהוא וברי כי הוכנס לתיקו האישי בטעות, כפי שהסביר ב"כ הנתבעת כאמור לעיל (המכתב הוכן אך לא נשלח עקב היתערבות מכובדים), וראה בעצמו כמי שהושעה מהעבודה על אף כי ברור היה שלא כך הם פני הדברים.
המדובר בענייננו בתביעה לשכר עתידי, שלא כומתה, והוכנסה, במסווה יש לומר, תחת הרכיב: "השבת סמכויותיו של התובע על פי המיכרז שבגינו היתקבל לעבודה כמנהל ספורט". בסעיף הסיכום בתביעה שכותרתו "סך הסעדים הנתבעים" התובע כלל לא היתייחס לרכיב זה.
אין כל חולק שבתקופות שבהן עבד התובע, יש לשלם לו שכר כחוק.
...
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין זה, ונוכח מידת הפגיעה בתובע אל מול התנהלותו, ובשים לב לגובה שכרו, לתקופת העבודה, ולראיות בתיק– החלטנו לקבל את התביעה בחלקה ברכיב זה, באופן שהנתבעת תשלם לתובע פיצוי לא ממוני בגין ההתנכלות הפוליטית וכן בגין עוגמת הנפש, בסך של 40,000 ₪.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
סך של 40,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.19 ועד למועד התשלום בפועל.
כאמור, אנו מורים בזאת על השבת סמכויותיו ותפקידיו של התובע בהתאם למכרז אליו התקבל לתפקיד מנהל מחלקת הספורט ביישוב, וזאת תוך 14 יום מיום קבלת פסד הדין.
