זה החזירו לעבודה ואולם, לאחר 4 ימים נפטרה אמו של הנתבע 2 ובאותו יום בשעה 23:00 שלח את אחיינו בשם תומר (להלן – תומר) כדי לשלם לתובע את תשלום שכרו.
אשר לענייננו, הוכח, כי במהלך תקופת עבודתו, התובע ביצע עבודות שונות גם עבור הנתבע 2 עצמו, וכדבריו: "הייתי עובד שלו (מצביע על הנתבע 2) אני הייתי עובד איתו בתיקון מכונות כביסה וגם בשיפוצים, גם בתימנה". כשנשאל האם יש לו הכשרה כלשהיא בתיקון מכונות כביסה, השיב: "הייתי עוזר לו מוריד, מרים מתקן. אני הייתי עובד שלו הפרטי הייתי צמוד אליו. לשאלתך אין לי הכשרה בתיקון מכונות כביסה[...] הוא לימד אותי איך מתקנים". בהמשך הוסיף כי במסעדת תימנה עסק בניקיון ובחיתוך סלטים וכשנשאל מתי עבד במסעדה, הבהיר: "בימים שאין עבודה בחוץ הוא היה מכניס אותי לשם". כשנשאל על אודות טענתו כי בנוסף לכל האמור לעיל גם עבד בקייטרינג השיב: "רק בימי שישי" (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 18 עד 30).
חמורה לא פחות היא העובדה שהנתבע 2 אישר כי שילם לתובע את שכרו במזומן מכסף שקבל במזומן מלקוחות העסק, ולא הציג כל ראיה לכך שהעסקתו של התובע קיבלה ביטוי רשומי כלשהוא במערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת, וכך העיד בחקירתו:
"ת. התשלום בוצע דרך האולם כלומר כשהיו אירועים ואנשים באו ושילמו חלק במזומן וחלק בהעברות. את המזומן הייתי נותן בסוף שבוע את הכסף לעובד.
על מהותה ותכליתה של זכות הטיעון לעובד עמד בית הדין הארצי רבות (ראו בע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003); ע"ע (ארצי) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ – סמי הפוטה (5.7.2020) בס' 55 וכל המובאות שם)); ע"ע(ארצי) 516-09 מלכה אברהם – עגם מפעלי מתכת בע"מ (17.12.2009); ע"ע(ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ – יונתן רון (6.9.2018)).
המסקנה הנובעת מכך היא, כי "כאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו – הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השיכנוע לכתפי המעסיק. נטל זה ימשיך לרבוץ עליו אם תמצאנה בתום הדיון כפות המאזניים מעויינות, ואזי מכוח היפוך נטלי השיכנוע תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות".
עוד נפסק, כי חרף האמור לעיל, "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו". [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.2016)].
לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו את הסכומים הבאים:
בגין פצויי פיטורים – 46,583 ₪;
הפרשות לפנסיה – 31,884 ₪
אי מתן הודעה מוקדמת – 8,600 ₪;
עבודה בשעות נוספות – 67,621 ₪;
דמי הבראה – 13,576 ₪;
פדיון דמי חופשה – 17,724 ₪;
דמי חגים – 15,535 ₪;
דמי נסיעות – 12,633 ₪;
פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע – 10,000 ₪;
אי מתן הודעה לעובד – 5,000 ₪;
פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר – 65,000 ₪.
...
לאור האמור לעיל, ובשל חומרת העניין, אני מקבל את תביעת התובע ברכיב זה ופוסק לו פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין כל חודש בו לא הונפק לו תלוש שכר, ובסה"כ 65,000 ₪.
לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו את הסכומים הבאים:
בגין פיצויי פיטורים – 46,583 ₪;
הפרשות לפנסיה – 31,884 ₪
אי מתן הודעה מוקדמת – 8,600 ₪;
עבודה בשעות נוספות – 67,621 ₪;
דמי הבראה – 13,576 ₪;
פדיון דמי חופשה – 17,724 ₪;
דמי חגים – 15,535 ₪;
דמי נסיעות – 12,633 ₪;
פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע – 10,000 ₪;
אי מתן הודעה לעובד – 5,000 ₪;
פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר – 65,000 ₪.
בנוסף לאמור לעיל, ולאור התוצאה אליה הגעתי, ומתוך רצון להוקיע את דפוס העסקתו הפסול של התובע, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, ובנוסף מחייב אותם לשלם לו השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
