תביעה להשבת סכום ששולם בהסכם ויתור מופר

בפניי תביעה להשבת סכומים ששולמו על ידי התובע לנתבע בגין שירותים משפטיים בהתאם להסכם שכר טירחה בין הצדדים, וזאת על רקע טענה לפיה השירותים שסופקו היו חלקיים וכושלים.

השאלות הטעונות הכרעה מהמחלוקת, כפי שנתחמה בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, עולות השאלות הבאות, כשאלות הטעונות הכרעה בהליך זה: האם ההסכם הופר על ידי הנתבע, והאם האם קמה עילה לתרופת השבה? האם מתקיימות בנסיבות המקרה ההצדקות לתשלום שכר ראוי, חלף שכר הטירחה המוסכם, והאם שכר זה הוא נמוך מהסכום ששולם? נדון בטענות כסדרן.

כך, בפרוטוקול הדיון, עמ' 2 ש' 5-4, ציין התובע: "בשיחה הראשונית אתו הבנו ששכר הטירחה הראשוני הוא פותר לנו את הבעיה". לטענת התובע, הפעולות שננקטו על ידי הנתבע, נופלות בהיקפן מאלו שצריכות היו להינקט, בכך שלא כללו את ההידברות עם בעלי הזכויות הנוספים בחלקה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 12-11): "חיכיתי לטפול שהוא אמור היה לעשות כי הוא לא יזם מפגש לגישור עם השכנים או משהו כזה ואי אפשר לתקן את הרישום בלי ההסכמה של השכנים". על הדברים בוסיף יואב, בנו של התובע, אשר ניהל את התיקשורת עם הנתבע (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5-1): "...כמו שניתן לראות בהתכתבויות שמצורפות לכתב התביעה לא נעשה שום ניסיון של צחי לבצע אזשהו משא ומתן עם השכנים, לא הגיע לשטח אלא פשוט ויתר על כל עניין משא ומתן. בסך הכול לסיכום על כל החלק הראשון של הסכם שכר הטירחה ממה שאנחנו הבנו שרק נשלח המכתב לרמ"י וכמובן אודות המעבר על הטפסים זה מה שנעשה בחלק הראשון". הנתבע לא חלק על הטענה לפיה לא קיים משא ומתן עם שכניו של התובע, אך הסביר כי לאחר שהחל בטיפול, התברר כי אין טעם בניסיון כאמור, מאחר וערוץ ההידברות מוצה על ידי גורמים אחרים שפעלו בעיניין מטעם התובע, עוד בטרם פניית התובע אליו ("הם בעצמם טענו שזה לא היה בר ביצוע מול השכנים... היה ברור שכנראה אין מנוס. גם התובע אמר שלא ניתן היה לדבר עם השכנים" – פרוטוקול הדיון, עמ' 6, ש' 5-3; וכן – עמ' 5, ש' 20-19, עת הנתבע היתייחס לטיפולה של כלתו של התובע, שהנה עורכת דין, בהידברות עם בעלי הזכויות האחרים בחלקה, אשר סתמה את הגולל על משא ומתן עימם).

...

הוא תמך אותה בצירוף הטיוטה, ושלל מכל וכל את טענות התובע בהקשר זה. ראשית, השיב הנתבע, כי יידע את בנו של התובע כי אין מנוס מהתקדמות להכנת טיוטת כתב תביעה; הלה לא היה פנוי להתדיין אתו בנושא – אך לא זו בלבד שבלם את ההתקדמות להכנת כתב תביעה, אלא להפך, מתשובותיו השתמע כי על הנתבע להתקדם להכנתה (נספח ט' לכתב ההגנה, וכן פרוטוקול הדיון, עמ' 3 ש' 15-7).

סוף דבר עיון בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו, ועדויות הצדדים כפי שנשמעו במהלך הדיון, מובילות למסקנות דלעיל: הסכם שכר הטרחה בין הצדדים נקב בשלבים ובפעימות לתשלום בגינם.

על יסוד המסקנות האמורות, דין התביעה להידחות.

המבקשים הגישו נגד המשיב תביעה לבהמ"ש לתביעות קטנות להשבת הסכום ששולם על-ידם עבור שירותיו בסך 30,771 ש"ח. המשיב, מצידו, הגיש תביעה שכנגד לחיוב המבקשים בתשלום בסך 13,162 ₪, שלטענתו מגיעה לו עבור עבודה שביצע בפועל.

עוד נקבע כי המבקשים אינם זכאים להשבת הסכום ששלמו שכן הם לא הוכיחו כי המשיב הפר ההסכם, ומנגד המוצר אותו רכשו הושלם אך הם ויתרו על זכותם לעשות בו שימוש.

...

אולם המומחית לא נחקרה על חוות-דעתה, ואף שדבר ייחודיות ההסכם במקרה דנן צוינה על-ידה, סבורני כי לא הובאו ראיות מספקות באופן שיאפשר לקבוע באופן מושכל דיו חלוקה אחרת בין העבודה שכבר בוצעה בפועל לזו שטרם בוצעה על-ידי המשיב, או לקבוע באופן אחר שווי העבודה שבוצעה.

בנסיבות אלה, ונוכח ההלכות הידועות באשר למשקל הרב הנתון לחוו"ד מומחה מקצועי שממנה בהמ"ש, מסקנתי היא כי יש להעריך את שווי השירות שניתן ע"י המשיב ביחס לבית המגורים, לנקודת הזמן בה הסתיימה ההתקשרות, כ- 50% מהעלות הכוללת לפי ההסכם.

העובדה כי היא נעשתה לאחר שהמבקשים ביטלו את ההסכם איננה משנה לענייננו, שכן סבורני שהוראה זו כפי שנקבעה בהסכם בין הצדדים (בהקשר של שמירת זכות הקניין הרוחני בידי המשיב לצד זכות לשימוש עצמי למבקשים), יש לפרש כמכוונת לחול אף לאחר סיום היחסים החוזיים בין הצדדים ואף במקרה של ביטול ההסכם, וזאת בשלב בו התכנית כבר קיימת.

החברה אף חוזרת על טענותיה בתביעה שהגישה כנגד העובד, לפיהן על העובד להשיב את הסכומים ששולמו לו לפנים משורת הדין, תמורת סילוק כל דרישותיו, לאור הגשת התביעה והפרת ההסכם.

אף לעניין המסמך, מציין העובד כי הובהר שלא מדובר בהסכם ויתור כי אם במסמך היתחשבנות ללא תנאי מתלה.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – להתקבל בחלקה, כך שסכום של 120,000 ₪ יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין כערכו היום (להלן: הסכום המעוכב).

בשקלול השיקולים השונים אני מורה כי סכום של 120,000 ₪ יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין כערכו היום.

סוף דבר - דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שסכום של 120,000 ₪ יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין כערכו היום, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לצדדים.

כך, בעיכבון לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970 (בסעיף 19): "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה". וכך בעיכבון לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968 (בסעיף 31(א)): "למוכר תהא זכות עיכבון על הממכר כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן הקונה עקב עסקת המכר; וכן תהא זכות עיכבון לקונה כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המוכר, אם קיבל את הממכר ועליו להחזירו למוכר". אף שלפי הסכם המכר מרדכי אמור היה לקבל את החזקה בדירה רק לאחר העברת מלוא התמורה להרצל הרי שנוכח המסקנה כי עם חתימת ההסכם קיבל הרצל סך של 180,000 $ ובהנתן כי לא ניתן על ידי הרצל הסבר סביר אחר לכניסת מרדכי לדירה יש לקבוע כי קיים קשר בין התשלום והסכם המכר לבין תפיסת מרדכי את הדירה.

היתיישנות זכות העיכבון השאלה האם עילת התביעה בגין התשלומים שהעביר מרדכי להרצל בהקשר להסכם המכר היתיישנה תלויה במועד בו עלה מימוש הסכם המכר על שרטון והתגבש "כוח התביעה" להשבת הסכומים ששולמו מכוחו.

מכל מקום, עיכבון מיוחד בכך שהחזקת הנכס הרלוואנטי (בעניינינו – הדירה) על ידי נושה שוללת "ריח של מחילה וויתור" ומונעת טענה להסתמכות של החייב על כך שהנושה ויתר על חובו.

...

נוכח כל האמור, יש להעדיף את העולה מהסכם המכר, הכולל את הודאת הרצל בקבלת 180,000 $ כחלק מעסקת מכירת הדירה, על פני טענות שהועלו רק בדיעבד ולא עוגנו בכל ראיה.

כך, בעכבון לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970 (בסעיף 19): "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה". וכך בעכבון לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968 (בסעיף 31(א)): "למוכר תהא זכות עכבון על הממכר כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן הקונה עקב עסקת המכר; וכן תהא זכות עכבון לקונה כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המוכר, אם קיבל את הממכר ועליו להחזירו למוכר". אף שלפי הסכם המכר מרדכי אמור היה לקבל את החזקה בדירה רק לאחר העברת מלוא התמורה להרצל הרי שנוכח המסקנה כי עם חתימת ההסכם קיבל הרצל סך של 180,000 $ ובהינתן כי לא ניתן על ידי הרצל הסבר סביר אחר לכניסת מרדכי לדירה יש לקבוע כי קיים קשר בין התשלום והסכם המכר לבין תפיסת מרדכי את הדירה.

סוף דבר עובר להסדר מרדכי אחז בדירה מכוח זכות עכבון כלפי הרצל.

הכרעה תחילה אקדים הכרעה לדיון ואומר כי החלטתי לדחות את התביעה לאכיפת הסכם המכר ולקבל את התביעה לביטולו וכפועל יוצא לקבוע השבה של הסכום ששולם.

הפרת הסכם המכר טענתו העיקרית של התובע, עליה למעשה מבוססת תביעתו היא כי היה רשאי להפסיק את תשלום התמורה כשהנתבע לא הוציא צו ירושה (או צו קיום צוואה) ולא רשם את הזכויות במקרקעין על שמו (של הנתבע).

בקדם המשפט שהתקיים ביום 14.04.22, טען בא כוח התובע כי התובע מחזיק ב – 50% מן התמורה על מנת לשלם מיסים (ע' 6 ש' 16), אולם אין כל אינדיקאציה כי נטל המיסים על המקרקעין הגיע ל – 50% מן התמורה, או כי הנתבע לא היה משלם את מס השבח או מיסים אחרים שהתשלום שלהם הוטל עליו בהסכם המכר ויתר על כן הסכם המכר לא הציע אפשרות כי הקונים יחזיקו חלק מכספי התמורה לצורך תשלום מיסים.

...

במצב זה, כשהנתבע מודה כי קיבל סכום של 327,000 ₪ והנתבעת ידעה לפרט במדויק את הסכומים ששולמו על ידה ועל ידי התובע, אני קובעת כי הסכום שעל הנתבע להשיב בעקבות ביטול ההסכם הוא 327,000 ₪.

מאחר שהצדדים מנהלים (או ניהלו) הליך בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לחלוקת הרכוש בינהם, אני קובעת כי גם החלוקה של סכום ההשבה בינהם תיקבע בהתאם לקביעות בבית המשפט לענייני משפחה ובהתאם יידרש הנתבע לבצע השבה בתוך 30 יום מן המועד בו יתברר למי עליו להשיב איזה סכום.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה לאכיפת הסכם המכר נדחית והתביעה לביטולו מתקבלת.