תביעה להשבת סכום שנגבה עבור קווי טלפון לאחר בקשת ניתוק ופיצויים לדוגמה

לפני תביעה כספית על סך 33,400 ₪ , במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעת בהשבת סכומים אשר לטענתו שולמו לה ביתר וכן בתשלום פיצויים לדוגמה בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1980.

טענות התובע בחודש ינואר 2015, רכש התובע מהנתבעת, חבילת תיקשורת אשר כונתה "זוגות" , במסגרתה הוקצו לרשותו שני קוי טלפון לשימוש הכולל ביצוע שיחות ומשלוח מסרונים בארץ, גלישה ושיחות לחו"ל - תמורת תשלום חודשי קבוע של 40 ₪ (להלן: "החיוב החודשי").

מכיוון שהנתבעת המשיכה לחייב התובע בתשלום חודשי גבוה עד לחודש אוגוסט 2016, עת התנתק משירותי הנתבעת, הוא עותר בתביעה זו לחייב הנתבעת לפצותו בגין הסכום העודף ששילם בחודשים מאי-אוגוסט 2016.

לדבריו, התובע המשיך לשלם מדי חודש בחודשו בעבור החבילה החדשה ולא הודיע כי הוא אינו מעוניין בה. כן בחר התובע להגיש התביעה מבלי שפנה קודם אל הנתבעת בבקשה לזיכוי כספי.

לנוכח האמור, הואיל ובעת ניהול ההליך הקודם היה התובע מודע להפרה הנטענת שבגינה הגיש גם את התביעה המאוחרת וכן היה מודע לתקופת ההפרה - וכפי שהעיד בהליך הקודם הוא ביטל את ההיתקשרות עם הנתבעת עוד בחודש אוגוסט 2016 - אני מוצאת כי אכן חל "מעשה בית- דין" והתובע מנוע מלעורר שוב את הטענה שכבר נידונה והוכרעה על ידי בית המשפט אשר פסק לתובע פיצוי בסכום הגבוה בהרבה מהסכומים שנגבו ביתר.

לנוכח האמור, לאחר ששקלתי האיזון הראוי בנסיבות התביעה, בשים לב לקבלתה רק בעילה של חיוב בגין שיחות התובע לחו"ל ובהיתחשב בהקף ההפרה, על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 49 ₪ - החזר בגין חיוב התובע בעבור שתי שיחות לחו"ל ותשלום הוצאות וכן לשלם הסכום של 750 ₪ - פיצויים לדוגמה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בנסיבות העניין, מצאתי כי מידת הפירוט אשר הייתה מונחת בפני התובע בכל הנוגע לתעריפי שיחותיו ליעדים שונים בחו"ל לא הייתה מספקת ואין בידי לקבל הטענה כי הנתבעת מילאה חובת הגילוי החלה עליה, בכך שבהסכם ההתקשרות שבינה לבין התובע ישנה הפנייה לאתר האינטרנט שלה, אשר בו מפורטים תעריפי השיחות לחו"ל בהתאם ליעדי השיחות, למרות שלא ציינה העלויות במפורש.

לטענתו, רכש את המנוי עבור בת מישפחה שבאה לבקר בארץ, ומשעזבה את הארץ לאחר כחודש וחצי, פנה לסניף בו רכש את המנוי, ביקש לבטלו "והחזיר את הסים לנציג בדוכן" (סעיף 3 לכתב התביעה).

נוכח האמור, מבקש התובע כי הנתבעת תשלם לו סך של 9,360 ₪ בגין גביית תשלומים חודשיים בסך של 130 ₪ במשך שש שנים, סך של 1,500 ₪ בגין שכר טירחת עורך הדין, ובנוסף, פיצויים לדוגמא "בגין הפרת הוראת ביטול עסקה" (סעיף 9 לכתב התביעה).

לטענתה, ביום 8.6.14 אכן רכש ממנה התובע את המנוי, אלא שבניגוד לטענת התובע, תוכנית היהתחברות היתה "עם דמי מנוי חודשיים" וכללה שיחות, הודעות וחבילת גלישה בעבור עלות חודשית קבועה, ולא נרכשה תוכנית "דיברת שילמת לא דיברת לא שילמת". לטענתה, בהתאם לתנאי רישיונה, היתה חייבת לנתק את קו הטלפון רק לאחר בקשה מפורשת של הלקוח, אלא שהתובע מעולם לא פנה אליה, לא בעל פה ולא בכתב, בבקשה לנתק את קו הטלפון עד ליום 19.5.20, מועד קבלת מכתב בא כוחו של התובע, כאשר השרות הופסק מידית לבקשתו ביום 20.5.20.

הנתבעת טוענת כי לכתב התביעה, כמו גם לתכתובות שקדמו להגשת התביעה, צורפו מכתבים, שלטענת התובע שלח לה בדואר אלקטרוני, וכי חרף העובדה שמכתבים אלה לא התקבלו אצלה, לפנים משורת הדין, נאותה לזכות את התובע בגין הסכומים שנגבו ממנו החל מיום 21.4.19 – מועד משלוח תיכתובת הדואר האלקטרוני לכאורה, אולם התובע בחר שלא לממש את ההצעה.

...

נוכח האמור, מבקש התובע כי הנתבעת תשלם לו סך של 9,360 ₪ בגין גביית תשלומים חודשיים בסך של 130 ₪ במשך שש שנים, סך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין, ובנוסף, פיצויים לדוגמא "בגין הפרת הוראת ביטול עסקה" (סעיף 9 לכתב התביעה).

סיכומו של דבר, אני קובעת כי התובע לא הוכיח הטענה לפיה התקבלה אצל הנתבעת פניה לבטל את המנוי מושא התביעה עובר לשנת 2020 , וכי מנגד הוכח על ידי הנתבעת כי החיוב עבור המנוי בוטל בשנת 2020, עת התקבלה אצלה פניית התובע לראשונה, וממילא לא נפל כל דופי בהתנהלות הנתבעת.

בהינתן האמור, אני דוחה את התביעה.

לדידו, הנתבעת גבתה ממנו כספים שלא כדין וללא הרשאה מצידו, ובפועל התעשרה שלא כדין כיוון שלא קיבל ממנה כל תמורה.

התובע מבקש השבה מלאה של סכום החיובים בתוספת הפרישי הצמדה, סך כולל של 13,490 ₪ וכן סך נוסף של 10,000 ₪ עבור "פיצוי לדוגמא , טירדה וטירחה". הנתבעת טענה להגנתה כי יש לסלק התביעה בהעדר עילה ולאור השהוי בהגשתה, אשר גרם לה לנזק ראייתי, תוך חיוב התובע בהוצאות.

לטענת הנתבעת, ביום 24.11.2019 היתקשר התובע עם הנתבעת בעיסקה נוספת, כאשר לאחר מספר ימים ביקש לנתק המנויים והנתבעת עשתה כן כבר למחרת.

דיון והכרעה הטענה של התובע היא "בין התובע לבין הנתבעת אין כל הסכם/ היתקשרות חוזית, שכן התובע לא רכש מהנתבעת כל רכוש ו/או קווי טלפון ו/או היתקשר בצורה כלשהיא עם הנתבעת" (ראה סעיף 4 לכתב התביעה).

...

דומני כי התובע השתהה בהגשת התביעה ואני מקבל טענת הנתבעת שהדבר גרם לנזק ראייתי כלשהו ו/או למצער, לסבור שהתובע ויתר על זכות התביעה [ראה לעניין זה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003); ע"א 5574/09 קצל נ' קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו)].

סוף דבר דוחה התביעה.

בנסיבות העניין, התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי מיד לאחר פניית התובע ניתן זכוי בגין גביית היתר בעבור החיובים לקו 186, בצרוף ריבית, וכי בנסיבות העניין אין מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות לדוגמה או בפיצויים עונשיים לפי הוראות חוק הגנת הצרכן.

ברי, כי אין לקבל טענת התובע לפיה היה על הנתבעת להמשיך ולחייבו אך בתשלום החודשי בסך של 45 ₪ בגין מכשיר הטלפון, עד לסיום 36 התשלומים, מבלי לחייבו בתשלום החודשי הקבוע, תוך שהתובע מיתעלם לחלוטין מההטבה שניתנה לו. אין זה סביר כי התובע "יהנה" מהטבה בסך של 50 ₪ לחודש בגין החזרת מכשיר ישן כנגד תקופת התחייבות לחבילה, ומנגד יבקש להתנתק משירותי הנתבעת ולשלם אך תשלום חודשי בגין יתרת עלות המכשיר בהיתעלם מההטבה שניתנה לו בשל תקופת ההיתחייבות.

משכך, גם לו היתה מתקבלת טענת התובע כי ביקש את נתוק הקו, הרי שהתובע לא הוכיח כדבעי את שיעור הנזק שניגרם לו. בכל הנוגע לחיוב בגין הוראת הקבע לשני הקוים – התובע עתר להשבת הסכום החודשי בגין חיוב בהוראת קבע החל מחודש יוני 2016 ועד לחודש יוני 2020.

מעבר לכך, סעיף 31א' (ב) קובע כי לא תוגש לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב.

...

ואולם, סבורני כי על התובע היה לפנות בתום תקופת ההתחייבות ולבקש את ניתוק המנוי.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

על אף האמור לעיל, ולאור מצבו הנטען של התובע, ולפנים משורת הדין, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות (מתונות) בסך של 2,000 ₪ בלבד.

לפניי תביעה בסך 10,320 ₪ שעניינה השבת סכום שנגבה עבור קוי טלפון לאחר שהתבקש ניתוקם, וכן פיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

...

אני מקבל את טענת התובע לפיה העובדה שביום 1.9.2022 נותקו הקווים ללא מסירת פרט זיהוי נוסף וללא שיחה עם מנהל, מעידה כי לא הייתה מניעה שכזו אף ביום 23.12.2021.

מן המקובץ עולה כי השיקולים ביחס לגובה הפיצויים לדוגמא עומדים על הרף הבינוני, והדבר מביא לידי מסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצויים לדוגמה במקרה זה על סך של 4,500 ₪.

לאור כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: פיצויים לדוגמא בסך 4,500 ₪.