תביעה להשבת סוס וביטול עסקת סוסים

למותר לציין שסירובו של לירון לא הותיר למשה ברירה אלא להכנס עם לירון לעיסקה הנוספת, שבסופה קיבל את הסוס ארתור, ואשר היא נשוא התביעה שבפני.

בסופו של דבר ומאחר ולירון סרב לבטל את עסקת ההחלפה, ולהחזיר לידי משה את הסוס חואן, סוכם, כאמור, שמשה יוכל להחליף את הסוסה בסוס אחר.

...

שוכנעתי שלירון ידע היטב על כך שהסוס הוחזר, והתנהלותו של לירון מאותו שלב תמוהה, וזאת בלשון המעטה.

הסוס נמכר בסופו של דבר.

העובדה שלירון נכח במכירה, לצד העובדה שהסוס נמכר בסופו של דבר לשאדי, שכאמור נמצא בקשרים עסקיים הדוקים עם לירון, מטה את הכף לטובת המסקנה שלירון נטל חלק, גם אם עקיף, במכירת הסוס.

היא פתחה שערים כל הסוסים ברחו.

לכן היא מתיישבת עם גירסתה של הנתבעת כי לאחר שהתקבלה פניה של אחד הלקוחות של הנתבע בשם אולג גרויסמן בקשר עם ביטול עסקה מול הנתבע ולאחר שהתברר כי הנתבע לא פעל להשבת התשלום ללקוח נאלצה הנתבעת לפנות אל הנתבע ולדרוש את השבת הכסף ואכן ביום 25.7.2014 השיב הנתבע ללקוח את מלוא הסכום בהעברה בנקאית (עותק מההעברה הוצג על ידי הנתבעת).

נוכח סכום התביעה ואופן ההתנהלות המכביד ביותר של התובעות כלפי הנתבעת ובאת כוחה תוך הערמת קשיים באופן עיקבי בהליכי גילוי המסמכים, ונוכח העובדה כי התובעות נימנעו מלהעיד את מנהלת החשבון שיעבדה בתקופה הרלבנטית ומתפקידה היה לפקח על ההיבט החשבונאי של העיסקאות שביצעה סטלה ונוכח העובדה כי התובעות גם נימנעו מלהביא לעדות את אותם בעלי כרטיסי אשראי שחויבו לכאורה שלא כדין על מנת ללמד על הנסיבות בהם מסרו את כרטיסי האשראי שלהם לנתבע או נסיבות ביטולי העיסקאות כטענת התובעות, מחייבת את התובעות ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעת בסך של 110,682 ש"ח בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

...

על כן אני דוחה את הטענות בדבר עוולת גרם הפרת חוזה.

עילת עשיית עושר ולא במשפט – מאחר שאינה עילה נזיקית היא איננה בסמכות של בית משפט אזרחי אלא של בית הדין לעבודה כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"א 2407/14 ‏מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ. סוף דבר.

התוצאה היא שדוחה את התביעה.

עוד הוסיף כי "ברגע שעשיתי איתו הסכם וחתמתי כשהוא החזיר את הערבות האישית ואת השיקים שלי ולוקח את השיקים עבור הסוסים בעיני הוציא אותי מהתמונה" (עמ' 15 ש' 15-16).

האחת, כי לכאורה התובעת לא מסרה הודעת ביטול כדין, וככל שיש לראות בכתב התביעה הודעת ביטול, הרי זו לא נימסרה תוך זמן סביר, כפי שמחייבת הוראת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970.

גם הודאתם של הנתבע ושל ווסאם שנס בדק את מהימנות מוסר השיקים טרם שקבל אותם לידיו - אף שלא הוכחה, שכן נס מכחיש עניין זה – וכן העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה נס ביקש לראות את ההסכם שהיווה מקור השיקים (עיסקת הסוסים) כדי להיתחקות על מקורם, מלמדת כי לב העיסקה היה בפרעון השיקים ולא בעצם מסירתם, וכי אומד דעתם של הצדדים היה כי החוב ייחשב מסולק רק אם השיקים ייפרעו.

...

סבורני כי השכל הישר, ההגיון וכלל הנסיבות כמפורט לעיל, אינם מאפשרים לקבל את פרשנות הנתבעת כפרשנות סבירה ומתקבלת על הדעת.

בטענה זו אין ממש שכן איש לא מנע מהנתבעים להגיש הודעת צד שלישי כנגד סרגיי במסגרת הגנתם מפני תביעה זו. עם זאת, לשיהוי בו נגועה תביעת התובעת יש משמעות במישור שיערוך החוב, ולפיכך אני סבור כי על החוב לשאת הפרשי הצמדה בלבד, עד למועד הגשת התביעה.

נוכח האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 280,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 26.7.2011 ועד למועד הגשת התביעה.

המתחייבים מתחייבים בזאת לשלם לקבוץ רמת רחל סך של 5,000 ש'ח ליום, החל ממועד מכתב זה ועד למועד [–] (א) השבת הכספים לידי הקבוץ במקרה של אי-התקיימות התנאי המתלה [כלומר: ביטול העסקה אם לא תאושר בערכאת-הפרוק]; או (ב) קבלת החזקה בנכס, וזאת מיד עם היוודע כי הסכם המכר לא אושר או קבלת החזקה בנכס, לפי העניין, וזאת כדמי נזק קבועים ומוערכים מראש בגין ניזקי הקבוץ ועלות הריבית בגין מימון התמורה.

אתה מסכים איתי? עד-התביעה: אני לא באתי כאיזה סוחר סוסים שרצה להרויח [ולו] שקל על ריביות.

"אני הוצאתי מכספי", סיפר נתבע 2 בקשר לענין אחר בעיסקה הזו, "47 אלף ש'ח כדי לקדם את העסקה שהיא לא תפול, שלמתי לאיזה עורך דין שם [ואני מצפה] שיחזירו [לי] את הכסף" (שם, בעמ' 51, ש' 6-5).

...

עדותו של מר דסאו חיזקה את המסקנה כי לנתבע 2, מר יוספי, יוחד תפקיד מרכזי מזה של מְקַשֵּׁר גרידא בין הצדדים.

התוצאה אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכומה, כפי שתוקן בהודעה מיום 30.5.2019.

בצירופם של הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-הגשתה של אותה הודעה ועד היום, עומד הסכום הזה על 463,141 ש"ח. עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות-משפט בסך של 22,100 ש"ח וכן סך, כולל מע"מ, של 58,800 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין.

נטען כי זו ההצדקה הכלכלית לעסקה בין הצדדים.

בדיון, שנקבע לשם הכרעה בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להוציאה מרשותו ולהעבירה לאחר או למקום אחר, זולת מקומה הנוכחי במקום מושבו של הנתבע טרם המעבר (צו מניעה זמני ניתן, כמבוקש, והנתבע עתר לבטלו) הסכימו הצדדים כי יוכלו לפרוס טענותיהם לשם מתן פסק דין בתביעה העיקרית, מבלי להידרש להליך נוסף לשם כך. התובע, רעייתו והנתבע העידו בקצרה והצדדים סיכמו טענותיהם.

כך עולה ממכתב ב"כ התובע מיום 29.9.22 (ס' 5 – המלמד כי ההודעה על כך שהתובע מבקש להשיב לידיו את הסוסה ניתנה לנתבע מספר שבועות קודם לכן), וכך עולה גם ממכתב התשובה של הנתבע (מיום 30.9.22; נספח ד' לכתב התביעה).

...

התוצאה היא כי עם הודעתו של התובע הסתיימה השאלת הסוסה לידי הנתבע – ועליו להשיבה לידי התובע.

התוצאה היא, כפי שנכתב לעיל, שמצאתי להחיל היחסים בין הצדדים ועל ההסכם שכרתו את הוראות חוק השכירות והשאילה, ומכוחו – אני קובע שהיה בידי התובע להודיע על סיום השאילה, כפי שעשה, ועל הנתבע להשיב את הסוסה לידי התובע.

נוכח כך שגם התובע חדל במחדלים (נכון היה כי יפעל להבהרת הדברים עם סיום תקופת הנסיון), גם אם היו בתום לב, אני סבור שנכון וצודק יהיה לקבוע שהתובע לא יהיה זכאי להוצאות בגין הליך זה – ואיני מחייב את הנתבע בהוצאות, כפועל יוצא מכך.