תביעה להשבת מקדמה לאירוע חתונה שבוטל עקב הקורונה

עניינינו בתביעה להשבת מקדמה ששולמה לאולם חתונות ביום 22/1/20, טרם "היתהפך" העולם בשל מגיפת הקורונה (שאמנם היתה אז כבר בסין ואולי במדינות אחרות אך בישראל עדיין לא התנהלו לפיה), וזאת בעיניין חתונה שהיתה אמורה להתקיים ביום 19/6/20 באולם בתל אביב המופעל על ידי המבקשת.

בנתיים ביום 1/1/2021 ניכנס לתוקפו חוק החזר מקדמה בשל ביטול ארוע (נגיף הקורונה החדש) תשפ"א – 2020 (להלן: "חוק החזר מקדמה") ולפיו היתה צריכה המבקשת להשיב את מלוא המקדמה במקרה שלנו, לו היה ניכנס החוק לתוקף לפני מתן פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) כאשר בוחנים את ההסכם שבין הצדדים, יש לבחון לא אם "טכנית" יכלו המשיבים לקיים אירוע באולם המבקשת ביום 19/6/20 אלא האם יכלו לקיים אירוע, במתכונת שביקשו לקיים אותו, עת חתמו על ההסכם ביום 22/1/20.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצרוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צלום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול ארוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגיפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

...

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צילום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול אירוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

טענות הצדדים: טענת התובעים הינה כי החתונה, אשר נדחתה פעמיים קודם לכן, לא יצאה בסופו של דבר לפועל בפעם השלישית וכל זאת רק ועקב משבר הקורונה, ומכאן שיש לראות בכך ביטול בשל כוח עליון, ומכאן שהם זכאים להחזר המקדמה ששולמה במלואה.

לאחר שבחנתי את הצדדים מצאתי כי לאור סעיפי ההסכם ובייחוד סעיף 8 מצאתי כי התובעים אינם זכאים על פיו לקבלת דמי המקדמה.

מכל האמור לעיל מצאתי כי דין התביעה של התובעים נגד הנתבע להידחות, מאחר והם לא זכאים להחזר המקדמה בכל מקרה, אך מנגד יש לחייב את התובעים בתביעת הנתבע לשלם לנתבע בגין דמי הביטול שבו הם מחוייבים בשיעור מופחת יותר, אשר יעמוד על סך כולל של 3,000 ₪.

סוף דבר על מנת שהדברים יהיו ברורים: במסגרת ת"ק 5955-07-21 התביעה נדחית ובמסגרת ת"ק 203-11-21 אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה כספית על סך 33,800 ₪ שעיקרה השבת מקדמה ששולמה בגין ארוע חתונה שלא היתקיים ותשלום פיצויים לדוגמה בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק החזר מקדמה בשל ביטול ארוע (נגיף הקורונה החדש), תשפ"א-2020 ("החוק").

...

סוף דבר אין התובעים זכאים לסעדים המפורטים בתביעה.

התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, גם מאחר שהגישו את התביעה כלפי הנתבעים 3-2 ללא כל עילה שבדין.

עוד טוענת התובעת כי נוכח כניסתו לתוקף של חוק החזר מקדמה בשל ביטול ארוע (נגיף הקורונה החדש) תשפ"א-2020 (להלן: "חוק החזר מקדמה") ביום 1.1.21, פנתה במכתב דרישה לנתבעת להשבת המקדמה, אולם זו סירבה ולפיכך הגישה תביעתה.

מעבר לאמור, גם אם צוין על ידי מי מטעם הנתבעת, כי המנעות מחתימה על טופס ביטול ארוע, עלולה ליגרור לתביעת הנתבעת את התובעת ובן זוגה בגין דמי ביטול, הרי שעמידה זו על זכות תביעה, לכשעצמה, טרם כניסתו לתוקף של חוק החזר מקדמה, מהוה אמצעי חוקי ואין בה משום אמצעי כפייה פסול, השולל אפשרות הבחירה מהתובעת, בשעה שעל פניו נעשה בתום לב, לאחר שיח בין הצדדים במסגרתו הוצעה לבני הזוג אלטרנאטיבה של דחיית החתונה.

...

בעניין זה ראו דברי כב' השופטת חיות: "הסעיף אינו מגדיר מהי כפייה, למעט הקביעה כי כוח או איום יכולים להוות כפייה, ולמעט הוראת ס"ק (ב) לפיה אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה מהווה כפייה. הגדרות ריבוי ומיעוט אלה, על אף חשיבותן הרבה, אין בהן כדי להציב מבחן ברור באשר לשאלה מהו לחץ אשר משהופעל על צד לחוזה מהווה כפייה. בהקשר זה מקובל לומר ככלל, כי על האמצעי הכופה להיות בלתי חוקי, ואילו שימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה, אינו מקים את העילה (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 236 (להלן: שלו, דיני חוזים); ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 898 (להלן: פרידמן וכהן, חוזים)). יחד עם זאת כלל זה כפוף לסייגים (שם, 945), וההכרעה בשאלה האם לחץ הינו פסול ועולה כדי כפייה תלויה, בסופו של דבר, במכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה" (ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ''ד נח(5) 193, 198 (2004)).

לאור כל האמור, אני סבורה כי הסכמת התובעים להותרת המקדמה בידי הנתבעת, ניתנה מדעת, שלא בכפיה, אלא מתוך רצון להפיק את המירב בנסיבות העניין, ולצמצם אפשרות לחיובם בסכום גבוה יותר, ואין כל עילה לבטלה.

במצב דברים זה, לא יחולו הוראות חוק החזר מקדמה, ודינה של התביעה להידחות.

לפניי תביעה כספית להשבת יתרת מקדמה בסך 15,420 ₪ ששלמו התובעים לנתבעים, כמקדמה לארוע חתונה.

בתאריך 16.03.21 השיבו הנתבעים לתובעים באמצעות מייל, כי יחזירו לתובע סך של 6,580 ₪ וישאירו בידיהם סך של 15,420 ₪ מתוך המקדמה ששולמה, המשקף דמי ביטול בגובה 30% משום שלא הוסכם על מועד חלופי לארוע (העתק מייל צורף כנספח ג' לתביעה).

סעיף 2(ב) שכותרתו "הסכמה על דחיית ארוע וחובת החזר מקדמה בשל ביטול ארוע" קבע בין היתר, כי "הסכימו הצדדים לחוזה על מועד אחר לעריכת הארוע כאמור בסעיף קטן (א) והארוע בוטל בשל הגבלות נגיף הקורונה, ישיב מפעיל אולם האירועים למזמין הארוע את המקדמה ששילם בתוך חודש מהמועד המתוכנן לעריכת הארוע; המפעיל אינו רשאי להפחית סכום כלשהוא מהמקדמה שישיב, למעט הוצאות מיוחדות". בדברי ההסבר לחוק אשר פורסמו במסגרת הצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול ארוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, הצעות חוק הכנסת-862, 15.12.20, נכתב, כי תכלית החוק הנה "לעודד את הצדדים לחוזה לנהל מו"מ בתום לב ולפעול בשיתוף פעולה כדי להיתמודד עם השפעות משבר הקורונה על קיום החוזה ביניהם, ובכלל זה לפעול לקיום החוזה בקירוב" (עמ' 42).

...

דין הטענה להידחות.

נוכח כל האמור, אני סבורה שיש להורות לנתבעים להשיב לתובעים 75% מדמי המקדמה ששולמו.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים להשיב לתובעים סך של 9,920 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 800 ₪.