תביעה להשבת מסמכים שמסר טוען רבני

חרף דרישת התובע לעכב את הטיפול, הגיש הנתבע למחרת, ביום 25.12.14, את מיסמכי התביעה בבית הדין הרבני תוך ניצול מצבו הנפשי של התובע והבלבול בו היה מצוי התובע.

לטענת התובע, משקיבלה אישתו את מיסמכי התביעה, לא ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, קמה מילחמה ומהומה בבית ואישתו של התובע פתחה בהליך נגדי נגד התובע.

מהעדות עולה איפוא כי הנתבע, שהנו טוען רבני במקצועו ואף מוכשר כדיין לטענתו, הרחיב במהלך הדיון את חזית הגנתו ורק בדיון נזכר הנתבע לטעון כי מספר שעות לאחר משלוח הודעת הדואר האלקטרוני נערכה שיחה בין הצדדים ובה, כביכול, אישר התובע לנתבע להמשיך עם הגשת תביעת הגירושין.

מאחר שהנתבע טוען כי ההמחאה האחרונה שמסר לו התובע בסך 5,000 ₪ לא כובדה בפועל, והתובע לא הכחיש את הדברים, אזי יש להפחית את הסך של 5,000 ₪ מהתשלום אשר על הנתבע להחזיר לתובע.

...

על כן במקרה זה יהיה נכון להורות לנתבע להשיב לתובע את הכספים שקיבל ממנו, וכך אני מורה.

סוף דבר, הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 23,500 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.

על בסיס ההסכמה העקרונית, התובעים והנתבע חתמו על חמישה הסכמים (!) כדלקמן: הסכם מיום 24/7/10 שנערך ונוסח עבור הצדדים על ידי טוען רבני בשם הרב יהושע זנד על פני עמוד אחד ו- 4 סעיפים קצרים (נספח ב' לתצהיר הנתבע).

בין היתר, החוזה כלל תאור של הזכויות הנמכרות, התחייבות להסיר את המיגבלות המוטלות על הזכויות בנכס (דוגמאת שעבודים, עיקולים צוי מניעה, חובות, משכנתות, כנוס נכסים וכיו"ב), מחיר המכירה 275,000 ₪, התחייבויות המוכר, התחייבות הדדית לחתום על מסמכים רלוואנטיים וחובת השבה במקרה של ביטול.

ב'2 - הנתבע הפר את תנאי הסכם המכר ("הסכם וידר") בדבר העברת החזקה בסעיף 6.3 להסכם, הנתבע התחייב לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה לתובעים, "כפוף לזכויות גב' שולמית צמח שאינה מתגוררת בדירה". הנתבע אישר בעדותו, שבזמן חתימתו של הסכם המכר ביום 30/7/10 הדירה הייתה פנויה, שכן הוא עצמו פונה ממנה על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק (עמ' 28, ש' 14-13).

בנוסף יש לתובעים עילת תביעה נגד הנתבע מכוחה של חובת ההשבה הקבועה בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979: "מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". התובעים הגישו את חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר אריה בנג'נו, אשר העריך את דמי השכירות הראויים לדירה בגבולות של 3,200 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת 10/5/16.

...

בנסיבות אלו אפוא הערעור מתקבל על כל המשתמע מכך".

המסקנה הברורה היא שהנתבע מחזיק בדירה ועושה בה שימוש מאז שנת 2010 ועד היום ללא כל זכות שבדין ובניגוד מוחלט להוראות הסכם המכר.

בהתאם לכך אני מורה על מחיקת הסעד הכספי בגין אי תשלום החיובים העירוניים.

לפיכך טענות הנתבע בהקשר זה נדחות.

1) מונחת לפניי תביעה של התובע להורות לנתבע - טוען רבני - להשיב לידיו מסמכים שמסר לו לצורך ייצוגו בהליך שמתנהל בבית הדין הרבני.

...

דיון והכרעה 8) לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את דברי הצדדים ואת דברי מר שביט, וכן לאחר נתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות (וכנגזר מכך, גם דין הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט).

12) לאחר שהתרשמתי מדברי הצדדים וגם מדברי מר שביט, סבורני כי התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, כי מסר לנתבע את המסמך הנדון ותביעת התובע, מעוררת קשיים.

סיכום 16) לאור האמור, התביעה נדחית והצו הזמני מיום 13.1.2019 - מבוטל בזאת.

החברה טוענת שבהתאם למסמך "סיכום בחירת התוכנית הפנסיונית" מיום 6.3.19, שבו נקבע סך 12,668 ₪ כשכר הפנסיוני של רבני, השכר הפנסיוני לעבודה בהקף מלא בחודש נתון הוא 12,668 ₪.

התביעה להשבת ניכוי משכר התובע נדחית תביעת התובע להשבת נכויים בסך 1,145 ₪, שלטענת רבני נוכו משכרו בגין תשלומי עובד לביטוח פנסיוני, אך לא הועברו לתעודתם.

על יסוד ממצאינו דלעיל, בית הדין מקבל את התביעה שכנגד לפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, ומחייב את רבני לשלם לחברה סך 14,000 ₪ כפצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות.

...

סיכומו של דבר הינו שבית הדין דוחה את התביעה שכנגד, למעט ברכיב התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

התוצאה תביעת רבני מתקבלת חלקית.

התביעה שכנגד מתקבלת חלקית.

המשיבים עתרו בתביעה להשיב להם את ריביות הפיגורים ששלמו לחברה; לחייב את המבקשים להשלים את התשתיות ליחידת הדיור הנוספת ולשלם להם בגין עבודות אינסטלאציה וריצוף; לפצותם בגין עגמת נפש; להשיב להם את שכר הטירחה ששלמו לעורכת הדין של החברה; ולפצותם בגין האיחור במסירה לפי סעיף 5(א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)").

במסמך נוסף שהגישו טענו המשיבים כי אחד מבעלי המניות של החברה משלם משכורת לדיינים שיושבים בבית הדין, בחברה אחרת שהקים ("קהילות"), העוסקת בשחיטה כשרה, והפנו לתמונה מסעודה לצדה צוין כי ארבעה משופטי בית הדין עובדים בחברה שבעליה שותף ובעל מניות בחברה המבקשת 1.

המשיבים טענו כי אינם מוכנים להתדיין בבית דין רבני וכי הם סומכים רק על שיקול דעתו של בית המשפט לאור קרבת המבקשים לבית הדין, כשהמבקשים מצידם שבו וטענו כי נספח השינויים מעיד שאין מדובר בחוזה אחיד.

...

נוכח כל האמור לעיל, גם אם תניית הבוררות כשלעצמה אינה בגדר תניה מקפחת על פי סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, מקום בו אינה מכפיפה את ההכרעה לדין המהותי, היא מהווה תניה מקפחת, בהתאם לסעיף 4(10) לחוק החוזים האחידים.

" לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, והבאתי בחשבון כי המבקשים עמדו על העברת הסכסוך לבוררות בפני מותב הלכתי שיידון לפי דין תורה, ולא על פי הדין המהותי, ולא הוצגה תשתית עובדתית המאפשרת ביצוע בקירוב, דהיינו העברת התובענה לבוררות בפני מותב דומה שיידון על פי הוראות הדין המהותי; ואת עמדת המשיבים, אשר שבו וביקשו כי התובענה תתברר בבית המשפט, ולא בבוררות (וזאת בשונה מנסיבותיו של ה"פ 58314-06-20 הנ"ל), לא מצאתי מקום לשינוי תניית הבוררות שנקבעה בסעיף 15.14 להסכם בדרך של קביעת מותב בוררות אחר לגמרי, ולפיכך אני מורה על ביטולה של תניית הבוררות שבסעיף 15.14 להסכם.

סיכומם של דברים – הבקשה נדחית.