תביעה להשבת כספים ששולמו בטעות לחברה לניהול פרויקטים

רקע עובדתי המנוח, שהמשיב ניכנס בנעליו, היה בעל המניות והרוח החיה בשתי חברות כדלקמן: חברת אי. אף. סי ביניין והשקעות בע"מ היא חברת בניה שהוקמה בשנת 2003 לצורך בניית 18 יחידות דיור במסגרת פרויקט נדל"ן בקריית חיים (להלן: "חברת הבנייה").

באותו הליך הגישו המערערים הודעת צד ג' כנגד חברת הבנייה וכנגד המנוח, שהיה, לטענתם, נושא משרה בחברה ובעל הפיקוח והשליטה על עבודות הבנייה בה. בפסק הדין בהליך הראשון, שניתן על ידי כב' השופטת דגן, התקבלה תביעת מישפחת אטיאס, והמערערים חויבו לשלם למשפחת אטיאס פיצויים בסך 63,630 ש"ח בצרוף הוצאות המשפט ושכר טירחת המומחים ששילמה מישפחת אטיאס, לצורך ניהול התביעה.

בהחלטה היתייחס כב' סגן הנשיא (כתוארו דאז) גם לבקשה לגופו של עניין, וקבע כי טענות החברה האחרת והמנוח דורשות ליבון עובדתי והכרעה בסכסוך אינה בגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, וכי על המנוח, אם הוא חפץ בכך, להגיש תביעה כספית לבית המשפט המוסמך להשבת הסכומים ששולמו לטענתו על ידו לחוק ההוצאה לפעול, ואין להסתפק בפנייה לתיק ההוצאה לפועל.

שגה בית משפט קמא כאשר היתעלם מראיות נוספות שהוגשו על ידי המערערים, המלמדות כי חברת הבנייה היא זו ששילמה את הכספים הנדרשים לצורך פרעון החוב, באמצעות כספים שהועברו מהחברה האחרת, זאת כנלמד גם מטופס העברה בנקאית, המוכיחה העברת הכספים, מבקשות מטעם חברת הבנייה והמנוח שהוגשו בתיק הוצל"פ ומבקשה לסגירת תיק שהוגשה בשם החברה החייבת, היא חברת הבנייה.

...

במצב עניינים זה ולאור הראיות שהוצגו בבית משפט קמא, לא היה מקום למסקנה כי נטל הראיה הכבד, שאין מחלוקת שמוטל בעניין על המשיב, הורם.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור, ביטול פסק הדין של בית המשפט קמא ודחיית תביעת המשיב נגד המערערים.

המשיב ישלם למערערים הוצאות הליך זה בסך כולל של 10,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ד"מ 71690-05-19 ד"מ 14752-04-21 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר התובע: חן אזולאי ע"י ב"כ: עו"ד עופר אזולאי הנתבעים 1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שלומית גוטרמן-כספי ואח' 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י מר משה סומיך – אחראי תביעות משפטיות ביטוח חיים ומנהלים פסק דין

טענות מר אזולאי בתיק ד"מ 14752-04-21 פרשנות בזק לסעיף 23(ב)(3)(ד) לחוק הפיקוח כי המעסיק זכאי לידרוש את כספי הפיצויים גם לאחר 4 חודשים מיום תיקון החוק ובילבד שהעמית לא משך את כספי הפיצויים עד למועד שבו המציא המעסיק לחברה המנהלת פסק דין הצהרתי, שגויה.

כאמור במכתב של מר אזולאי לבזק מיום 3.5.2018 צוין כך: "אני סיימתי את העבודה בבזק במסגרת סיום חוזה ההעסקה. בכירים בלישכת שר השיכון דאז, מר אריאל שרון, פנו בבקשה למנכ"ל בזק לסיים את חוזה העסקתי בבזק כדי שאוכל להתפנות לסייע לפרויקטים לאומיים שבוצעו על ידי חברת עמידר כשלוחה של משרד השיכון. בעת ההיא, עלו מאות אלפי עולים מברית המועצות ונדרשו עבורם פיתרונות דיור מהירים. מנכ"ל חברת בזק, בעקבות פנייה זו, הנחה את מר פרידמן, שהיה סמנכ"ל משאבי אנוש של החברה, לשחרר אותי מהסכם ההעסקה עם בזק. עם ברכתם של השניים, עברתי לעבוד בחברת עמידר, שם עמלתי יום ולילה, עם עמיתים אחרים שלי, למצוא פיתרונות דיור לעולים וכן לשפץ עשרות אלפי בתים שנפגעו במלחמת המפרץ הראשונה. אם תנברו במסמכים שלכם מלפני 30 שנה, תגלו גם שלא נידרשתי להחזיר את חובי בגין קורס הכשרה שעשיתי בבזק, וכל זאת במסגרת ההסכמה עם המנכ"ל בעקבות הפנייה של לישכת שר השיכון, לסיים את חוזה העסקתי בבזק" (נספח 3 לכתב התביעה בתיק ד"מ 71690-05-19, ההדגשה הוספה).

(3) הומצאו לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך התקופה למתן הודעה, כל המסמכים האלה: (א) הודעה מאת המעביד של עמית-שכיר, בצרוף אסמכתה, שכספי פיצויים שהפקיד לקופת הגמל בעבור עמית-שכיר, או חלקם, ניתנים להחזרה לידי המעביד על פי דין או בהתאם להסכם העסקה; (ב) הודעה מאת העמית, שנחתמה על ידו אחרי מועד סיום יחסי העבודה, שכספי פיצויים או חלקם שהופקדו בעבורו לקופת הגמל בתקופת עבודתו אצל המעביד ניתנים להחזרה למעביד; (ג) לא הומצא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתקופה למתן הודעה, מיסמך הנידרש לקיום תנאי מהתנאים בפסקת משנה (ב)(1) עד (3), לפי העניין, ומשך עמית את כספי הפיצויים לא תהיה למעביד טענה כלפי החברה המנהלת בשל תשלום הכספים לעמית; (ד) על אף האמור בפסקת משנה (ב), משיכה כאמור בפסקת משנה (א) תתאפשר גם אם מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל פסק דין הצהרתי, כאמור בפסקת משנה (ב)(1), לאחר התקופה למתן הודעה, ובילבד שהעמית-השכיר לא משך את כספי הפיצויים עד למועד שבו המציא המעביד לחברה המנהלת פסק דין הצהרתי כאמור" (ההדגשה הוספה) במסגרת התיקון לחוק בהוראת המעבר (סעיף 2) צוין כי "לעניין יחסי עבודה שהסתיימו ערב תחילתו של חוק זה, תימנה התקופה למתן הודעה כמשמעותה בסעיף 23(א)(3) לחוק העקרי כנוסחו בחוק זה מיום תחילתו של חוק זה". מכאן כי אמנם סעיף 23(א)(3)(ב) קובע כי מעסיק נידרש להמציא תוך 4 חודשים ממועד יום התחילה של החוק (במקרה של יחסי עבודה שהסתיימו ערב תחילת החוק) אסמכתות שונות על מנת למשוך את הכספים אחרת לא יוכל לקבלם.

...

אולם אנו סבורים כי גם אם תיקון מס' 21 לחוק חל בנסיבות העניין (מה שאיננו המצב), הרי שבמקרה דנן מתקיים האמור בהוראת סעיף 23(א)(3)(ד), לפיה, כל זמן שהכספים מצויים בקופה והיה ספק לגבי הגורם הזכאי לכספים והתנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים בנוגע לזכאות לכספים, בזק יכולה הייתה להמציא פסק דין הצהרתי, גם לאחר חלוף התקופה למתן הודעה.

בהתאם לאמור לעיל גם התביעה של מר אזולאי נגד כלל נדחית.

משכך אנו קובעים כי הכספים הצבורים בכלל מושא הליך זה ישוחררו לידי בזק.

אם כן, אם שולמו 400,000 ש"ח בטעות, איזו טענה יש בפי מר זנזורי שלא לתקן את הטעות שנעשתה? עמדתו של מר זנזורי היא, שאין מקום שישיב את אותם כספים ויביא לתיקון הטעות, שכן גם מר צין (וחברת צין) חבים כספים לו ולחברת זנזורי.

כך, בקדם המשפט נטען על-ידי מר זנזורי שהסכום שהיתקבל ביתר בסך 400,000 ש"ח נרשם בספרים כחוב לחברת נאות עירון, ושאין מקום שמר זנזורי ישיב סכום זה מאחר שנאות עירון חבה לו כספים גם כן בשל נושא מתן שירותי הניהול (עמ' 3 שורות 23-18 לפרוטוקול מיום 17.6.2019: "חברת נאות עירון חייבת לר. זנזורי סכומים העולים על סכומים של 400 אלף ₪ בשל שירותי ניהול שנתנה ר. זנזורי, מכוח הסכמה, לא מכוח הסכם כתוב. הסכם לא כתוב. ידיעה ברורה שיש מישהו שמנהל הפרויקט הזה במשך שנים, משקיע משאבים בסכומים נכבדים... מרשי נתבע כאן באופן אישי, למה שיחזיר כספים אם החברה חייבת לו סכום יותר גבוה?").

אם סבר מר צין שאי-השבת הכספים מסבה לו עוגמת נפש, יכול היה להתכבד ולהגיש תביעתו קודם לכן ולהקטין את ניזקו זה. בעלי הדין לא טענו בסיכומיהם שיש לדייק את הסכומים הנתבעים ולא להסתמך על הסכום המעוגל שגם נטען על-ידיהם לאורך ניהול ההליך, שהוא 625,000 ש"ח. מן הטעמים שפורטו, דין התביעה הראשית להיתקבל במובן זה שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 625,000 ש"ח, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה כמוסבר לעיל.

...

סוף דבר אשר על כן: (א) התביעה הראשית מתקבלת בחלקה, במובן זה שהנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעים 625,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה מיום 16.8.2012, והפרשי ריבית מיום 17.4.2018 – כשיעורם של הפרשים אלו בחוק פסיקת ריבית והצמדה.

(ב) התביעה שכנגד נדחית.

(ג) הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בשכר-טרחת באי-כוח התובעים בסך 100,000 ש"ח ובשכר-טרחת בא-כוח חברת נאות עירון בסך 25,000 ש"ח. (ד) כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות בגין האגרה ששולמה בתביעה הראשית.

בהמשך הוא נישאל מה יקרה במידה ועו"ד כהן יזכה בתביעתו, מאיפה הוא מתכוון לשלם את הכסף, והשיב "מוכרים את העסק... של נוטינגהם". הוא נישאל האם עד שיתקבל פסק הדין הוא לא מוכר את העסק והשיב "למה לא? [...] יש כבר הסכם בבית משפט, מוציאים את העסק למכירה ומפקידים כסף בנאמנות וכשנמכר העסק מפקידים את הכסף בנאמנות עד לסיום" (עמוד 21, שורות 11–20).

על רקע המכירה הצפויה ועל מנת שלא לסכלה, נקבע כאמור בהחלטה מיום 1.8.21, בסעיף 98, בין היתר כי: נקבע בזאת כי הצוו יחול כך שיתאפשר למשיבים לקדם את הליך מכירת הפרויקט ואף ליתן הוראות לחברת הניהול HFS כך שמתוך כספי תמורת המכירה הראשונים של הפרויקט, יופקד בחשבון נאמנות (שיפתח על ידי ועל שם ב"כ שני הצדדים או על ידי ועל שם צד ג נאמן – מוסכם), הסך של 1,927,550 ליש"ט, וזאת להבטחת הסעד הנתבע במסגרת התביעה.

כך למשל נפסק ברע"א 1543/23 עידן כץ פיננסים נ' רועי פריד (פורסם בנבו, 26.7.23), בין היתר כי: כלל ידוע הוא כי בקשה לעיון חוזר תיתקבל במקרים בהם חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו: רע"א 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ, בפיסקה 9 [פורסם בנבו] (25.3.2018); רע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר, בפיסקה 11 [פורסם בנבו] (3.3.2022)).

...

באתי לכלל מסקנה כי גם ביחס להחלטה זו, בדומה לקודמתה, עלה בידי התובע להוכיח לכאורה כי קיימת לו עילת תביעה (תביעה הראויה לדיון) וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומשכך דין בקשתו להתקבל.

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: ביחס לתקופת העבר – ממועד הגשת הבקשה ועד מועד מתן ההחלטה ובהתאם לממוצע בשנים 2022-2020 [סה"כ 12 חודשים (כולל חודש פברואר 2024] – יפקידו הנתבעים ביחד ולחוד בקופת בית המשפט, סך של 269,904 פאונד.

הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות הבקשה בסך כולל של 18,000 ₪, הסכום ישולם עד יום 18.3.24 , וממועד זה ואילך ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

יצוין כי מלכתחילה הגישה התובעת כתב תביעה נגד עריית בת ים, אך לאור הודעת הערייה שהנתבעת 4 - פרח בר ניהול פרויקטים בע"מ (החברה) הייתה מעסיקתה ולא היא, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו הוחלפה הערייה בחברה.

זאת מכוח השתק שפוטי שנוצר כתוצאה מהצהרת החברה בהליך שהתקיים בין החברה לבין עריית בת ים בבית משפט שלום לפיו היא אכן העסיקה את התובעת (יצוין כי בפסק הדין של בית הדין הארצי נכתב תקופת עבודה בין 1.1.14 עד 31.1.14, אך ברי כי מדובר בטעות סופר שכן ברקע פסק הדין צוין שהחברה אישרה בהליך שהתקיים בבית משפט השלום "כי המערערת הועסקה עד חודש דצמבר 2014").

החברה הגישה תביעה נגד הנתבעת 2 להשבת הכספים שהיא העבירה מכיסה לתובעת בחודשים מרץ 2014 עד דצמבר 2014 שבעקבותיה הודיעה הערייה שהיא תישא בעלות וההליך ניסגר בפשרה (ר' לעיל).

החברה טענה בסיכומיה שתקופת התשלום הייתה 10 חודשים, אף כי בתביעתה נגד הערייה צוין שהתשלום הוא עבור תקופה ארוכה יותר, משנת 2013 עד 2015, ואולם, בפסק דינו של בית הדין הארצי בעירעור על הליך זה נקבע שמדובר בתקופה של 12 חודשים.

...

גרסה זו של התובעת לא התקבלה בסופו של דבר.

לפיכך, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין תמורת הודעה מוקדמת ואי עריכת שימוע.

סוף דבר על החברה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 1,115 ₪; פדיון חופשה בסך 1,211 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 919 ₪; שעות נוספות בסך 347 ₪.