תביעה להשבת כספים שנגבו שלא כדין במסגרת שירותי הנהלת חשבונות

עניינה של הבקשה לאישור בהשבת כספים מכוח פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") המאפשר הגשת "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר...". עפ"י הנטען בבקשת האישור, התובענה עוסקת בכספי ערובה שהופקדו בידי המישטרה לפי פרק ו' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") ולא הושבו לידי בעליהם, ככל שהם זכאים להשבתם.

ביהמ"ש העליון פירט דוגמאות בהן נקבע זה מכבר בפסיקת ביהמ"ש העליון כי פריט 11 אינו חל: כאשר הגבייה היא של מחיר הנגבה בעבור שירות או מוצר (דנ"ם 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ, פסקות 25-24 לפסק דינה של כב' הנשיאה אסתר חיות17.12.2019))); קנס המוטל בהליך פלילי (בר"ם 7302/16 עריית תל אביב-יפו נ' איגרא, פסקה 4 (15.3.18);סכום שנפסק בפס"ד לטובת המדינה (בר"ם 4023/09 רשות המסים נ' אחימן (23.3.2011); תביעת ריבית על פקדון כספי שהופקד כערובה בקופת בית משפט (רע"א 8228/02 סלטון נ' מדינת ישראל (5.12.2007) ;כאשר הרשות מצייתת לצוו עיקול בידי מחזיק (עניין לוי, פסקות 6-3 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור.

במקרה דנן, לאחר ההפקדה, כספי הערבות שמורים כפיקדונות בספרי הנהלת החשבונות של אגף החשב הכללי במשרד האוצר.

השבת כספי הפקדת ערובה שהופקדו בהתאם להחלטת קצין מישטרה כ"חלופת מעצר" הם נושאים במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו ולא מצויים בליבת ההליכים האזרחיים שחוק תובענות ייצוגיות נועד להיות האכסניה שלהם.

...

ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי קנסות המוטלים בהליך פלילי כאמצעי ענישה זרים לתכליות אלה, ועל כן אינן בגדר "תשלומי חובה" אליהם מכוון פרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות.

בעניין זה יפים הדברים נקבעו ברע"פ 5034/15 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.18): "50.  נמצאנו למדים, כי התכלית הניצבת בבסיס מעצרו (או החמרת תנאי שחרורו) של נידון שהפר את תנאי שחרורו בערובה – איננה לשם השתת סנקציה עונשית, אלא  משקפת שיקולים של סיכול ומניעת שחרורו של אדם, אשר במעשיו העיד על עצמו כי איננו ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט, כי אין בעניינו חלופת מעצר טובה, ומטעמי הרתעת הרבים ומניעת זילות בית המשפט.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לסלק הבקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף ולמחוק התביעה האישית של המבקשים.

תביעה זו דנה בטענת התובעת לתשלום כספים לנתבעת עקב דרישת תשלום, שהוצאה לה לטענתה, שלא כדין על ידי הנתבעת.

עקב כך טוענת התובעת כי הנתבעת התעשרה על חשבונה שלא כדין וחובתה להשיב לתובעת את הסך של 49,411 ₪ בתוספת מע"מ אותו גבתה ממנה שלא כדין.

בסוף חודש יולי 2012, רונית העבירה חשבונית של הנתבעת (היינו,חשבונית 06165) בסכום החשבוניות החסרות של שטריקמן (סעיפים 11-13 לתצהירה; כן ראו עדותה בעמ' 11 שורות 4-14 לפרוטוקול), ועל סמך החשבונית של הנתבעת, שילמה ורדה לנתבעת את הסכום שגבתה מחברת לב אל לב. מבחינת ורדה החשבונית של הנתבעת, חשבונית 06165, סגרה לה את הנהלת החשבונות.

בסעיף 8.2 לתצהירה טענה רונית, שהחשבונית הוצאה במסגרת ההיתקשרות השנייה, במסגרתה היא ומיכל היו דואגות בעצמן לאירגון השירותים הנוספים וכן לתשלום לספקים השונים, בעוד שהתובעת שימשה רק כפלטפורמה להוצאת חשבוניות וגביית כספים, ואולם כאשר נישאלה רונית האם ביכולתה להציג אסמכתא כלשהיא להתקשרות השנייה, לא היה ביכולתה להציג כל אסמכתא כי היתקשרות מהסוג הזה היתקיימה בין הצדדים במועדים נוספים או ביחס לספקים נוספים.

...

סבורני כי בכל הקשור לעדותה של רונית רב הנסתר על הגלוי.

אני סבורה כי נזקה של התובעת נעוץ בחלקו בעובדה שורדה לא פעלה בהתאם לשיטת העבודה הנהוגה אצל התובעת: ורדה הוציאה חשבונות פרפורמה מבלי לקבל מבעוד מועד חשבוניות לתשלום מהספק, והיא אף לא טרחה לבקש כל אסמכתא לביצוע אותן הסעות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בתמצית טענות התובעת: עניין ההליך הנו בשניים – מעילת הנתבע בכספי התובעת, תוך פיברוק חשבונות וחשבוניות, וגזילת כספי הפקדון בסך של 360,000 ₪; גרירת התובעת להליכי סרק בתיק ורדינון, ועל כן יש להשיב לתובעת את מלוא הכספים שגבה הנתבע מהתובעת בתיק זה בסך של 248,912 ₪, הואיל והשיב 62,860 ₪; כבר מתיק ורדינון, ניתן להבין, כי הנתבע ניפק לתובעת תשע חשבונות עסקה מפוברקים.

יובהר, הנתבע היתחמק מעריכת היתחשבנות פרטנית, על יסוד הטענה "היתחשבנות מלמעלה". אין ליתן אמון בהנהלת החשבונות של הנתבע, אשר אינה אלא פיקציה שנועדה לשרת את ניסיון הנתבע למעול בכספי התובעת.

גזילת הפקדון בתיק סגל, מבלי להגיש תביעה – במקום להחזיק את הפקדון בידיו ולהגיש תביעה כנגד התובעת, על-פי הוראות סעיף 88 לחוק לישכת עורכי-הדין, תשכ"א- 1961 (להלן: "חוק לישכת עורכי-הדין") , בחר הנתבע לנכס לעצמו את כספי הפקדון על יסוד הנהלת חשבונות שכל כולה פיקציה.

בתמצית סיכומי התשובה גרסת ההיתחשבנות הרביעית בסיכומי הנתבע – הגרסה הראשונה היא מחודש יולי 2017 (נספח 10 ב'); הגרסה השנייה מחודש אוקטובר 2017 (נספח 10ב'); בחודש יוני 2019, "גילה" הנתבע, כי שגה בשתי ההתחשבנויות הקודמות, ואז הגיעה ההיתחשבנות השלישית, במסגרתה השיב הנתבע לתובעת סך של 62,860 ₪; הנתבע טוען בסיכומיו, כי כל ארבעת חשבונות העסקה 10030-10033 בטלים, ואין לקחת אותם בחשבון בתיק ורדינון.

הנתבע הסביר, שבגיאורגיה התביעה הייתה של חברת אורטם כנגד התובעת להשבת כספים, שנטען שנלקחו שלא כדין, ובארץ התובעת הגישה תביעה כנגד חברת ורדינון ומר ורדינון, ששולט באורטם, וכנגד אורטם.

...

אשר על כן, הנני מורה על דחיית טענות התובעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי נכון לאמץ את טענות הנתבע, את התחשיב שנעשה על-ידו, ולקבוע, כי הנתבע היה זכאי לשכר-הטרחה, כפי שגבה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ראיתי לנכון לקבל חלקית את טענת התובעת, בכל הנוגע לרכיב הבונוס בתיק סגל.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ת"צ 12446-09-23 11 מרץ 2024 לפני : כב' השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד נציג ציבור (מעסיקים) מר יוחנן צנגן המבקשים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית: שקד פרלמוטר ו-7 אח' ע"י ב"כ: עו"ד רונן בן צבי המשיבות בבקשה לאישור התובענה כייצוגית : 1. שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית ע"י ב"כ: עו"ד שי תמר ואח' 2. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד ערן בצלאל, עו"ד אוריאל פרינץ ועו"ד דעואל הורוביץ החלטה

אולם ברי כי בבסיס בקשת האישור נטען כי כללית פועלת שלא כדין בחיוב שלא כדין את מבוטחיה במסגרת השירותים אותם היא מספקת להם.

כמפורט לעיל, במקרה דנן, מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד כללית והראל בטענה כי חייבו שלא כדין הורים בגין ביטוחים סיעודיים של ילדיהם הקטינים עם הגיע הילדים לגיל 19, וזאת ללא קבלת הסכמה מפורשת עובר לתחילת החיוב או מבלי למסור הודעה כמתחייב על פי חוק הגנת הצרכן, ועל כן, לטענתם, יש להורות למשיבות להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין.

הוצאות הבקשות לסילוק על הסף תילקחנה בחשבון בתום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשות, להידחות ברובן.

משכך משעה שטרם נקבע בפסיקה האם עילות תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן מוחרגות מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, ומשעה שממילא אין מקום להורות על סילוק על הסף של בקשת האישור בכללותה, אנו סבורים כי יש להותיר סוגיה זו לשלב ההכרעה בבקשת האישור.

] גם טענות הראל כי עילות התביעה התיישנו או כי חל שיהוי בהעלאתן הן טענות הטעונות בירור עובדתי, עיון במסמכים ושמיעת ראיות, ועל כן אין מקום לסלק על הסף את בקשת האישור בשל כך. אשר על כן, שתי הבקשות לסילוק על הסף נדחות למעט בכל הנוגע לעילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין, אשר דינה להימחק.

זאת, כך נטען, מהטעם שמערכת הנהלת החשבונות של הערייה היא מערכת ממוחשבת ואין זה מתקבל על הדעת שהמערכת הממוחשבת "טעתה" רק במקרה שלו.

לענייננו רלבאנטי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר...". "רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס–2000, "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין". בעיניין מרדכי נקבע כי תביעה להשבת יתרות זכות כבעניינינו, באה באופן עיקרוני במסגרת זו. בהתקיים התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות רשאי בית המשפט לאשר לנהל תובענה כייצוגית, ואלה הם: "(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

בחקירתו העיד סגן הגזבר, כי בתפקידו הקודם היה מנהל הפרויקט שהקים "...את כל המערכת הגדולה שמנהלת את כל ארועי החיוב, הגביה הפינאנסית במסגרת פרויקט שארך שנתיים וחצי, בצוות של יותר ממאה איש ..." (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 5–8); וכי היתנהלות הערייה ביחס ליידוע הנישומים על יתרות הזכות והשבת הכספים לזכאים כמפורט בתצהירו מתקיימת בערייה "...לפחות שבע שנים. ואפילו יותר", ולהערכתו לפני שנת 2018, אפילו 2015 (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 25–29.

כך לטענתו גם ביחס ליידוע אודות האפשרויות לקבלת יתרת הזכות במסגרת שכותרתה "קבלת החזר כספי בגין יתרת זכות בארנונה". לדידו ההודעה אודות אפשרות זו נחזית להיות הודעה סטנדרטית, כזו המופיעה בכל חשבון ארנונה, לרבות בחשבונות הרגילים שבהם קיימת דרישת תשלום, והיא נראית "כמו עוד אחת מההודעות הכלליות המופיעות בחשבון" מעליה, כגון: הודעה המיידעת על מרכז שירות טלפוני לארנונה או אודות האפשרות לבצע שינוי מחזיק באתר (סעיף 23 לסיכומיו וכן בתגובה לתשובת הערייה לבקשת האישור).

...

על כן, דין הבקשה דחיה.

משלא מצאתי שלתובענה ולבקשה יש תרומה כשלהי לקידום העניין - אין מקום לפסיקת גמול למבקש ושכ"ט, והבקשה החלופית נדחית בזה.

סוף דבר מהטעמים דלעיל, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.