תביעה להשבת כספים שנגבו שלא כדין בלשכת ההוצאה לפועל

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, טענה המערערת ראשית, כי בסעיף 49 לכתב התביעה התבקש סעד חלופי של ביטול פסק הדין וחידוש הדיונים בתובענות שהיו פתוחות אותה עת [קרי – התביעה הכספית ותביעת לשון הרע]; ושנית כי התביעה היא תביעה השבה ללא קשר להסכם הפשרה – שעומד על רגליו, ושאין הכרח לבטל את הסכם הפשרה כדי לידון בתביעת ההשבה של הכספים שלטענתה נגבו שלא כדין, תוך הסתרה, ובנגוד לצוו בית המשפט מיום 2.2.2015 שעיכב את הליכי ההוצאה לפועל; עוד נטען כי ההחלטות שניתנו בבקשות דומות קודמות היו החלטות דיוניות שלא יצרו השתק, מניעות או מעשה בית דין; המערערת עמדה על זכותה לקבל את יומה בבית המשפט תוך אזכור ההלכות העוסקות בנדירות המקרים לסילוק על הסף, והוסיפה וטענה שעברה מסע תלאות מול המשיבות, שניצלו את חולשתה ומצוקתה, וביקשה שלא לאפשר להן לחמוק מבירור מהותי בשל טענות פרוצדוראליות.

יוזכר כי במסגרת ההסכמות שקבלו תוקף של פסק דין, שמרה המערערת על זכותה להגיש בקשה להשבה לאחר בדיקת תיק ההוצאה לפועל, כדלקמן: "המבקשים שומרים על זכותם לבדוק את תיק ההוצאה לפועל נושא תובענה זו ובמידה וחלה טעות כלשהיא ברשומי לישכת ההוצאה לפועל בגין חיוב כפול של אותם סכומים, הם זכאים להגיש בקשה להשבת כספים לתיקון טעות זו". בית המשפט קמא כלל לא היתייחס לזכות זו של המערערת, שנקבעה מפורשות בהסכם הפשרה וקיבלה תוקף של פסק דין.

...

היה מקום לתת למערערת הזדמנות להוכיח טענותיה ולהתייחס בהתאם לטענות גופן ולא רק בבחינת למעלה מן הצורך (לאפשרות שעל אף שנוסח הפשרה הייתה שההסכם והנספחים לו "יהוו את כל ההבנות בין הצדדים", מצא בית המשפט העליון על פי לשון ההסכם ותכליתו כי התובעת שם לא ויתרה על זכותה לתבוע פיצויים מכח ההסכם שקדם לפשרה, ר' ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ, פס' כ"ח-ל"ב (8.7.2009)).

אמנם היא פיגרה בתשלומי השכירות והחשבונות במשך 4 חודשים, אך בסופו של דבר לאחר קיזוז הסכום ששולם למערערת בעקבות הפשרה, המערערת שילמה למשיבות סך של 65,000 ₪ - יותר מפי שניים מהחוב הנומינלי שעמד על כ-30,000 ₪, כשמרבית החוב נגבה בזמן אמת באמצעות קיזוז הפיקדון ולפני שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

סוף דבר הערעור מתקבל.

במוקד החלטה זו עומדת לפיכך המחלוקת אם דחיית ההתנגדויות שהגישו המבקשים בתיקי ההוצאה לפועל שמנהל נגדם המשיב, יצרה כלפיהם מעשה בית דין החוסם אותם מפני הגשת תביעה חדשה.

הרקע הרלוואנטי במסגרת המרצת הפתיחה נשוא החלטה זו, עותרים המבקשים לפסק דין הצהרתי בדבר "בטלות" החוב המיוחס להם ב- 4 תיקים המתנהלים נגדם בלישכת ההוצאה לפועל, וכפועל יוצא מכך גם לצוו המורה על סגירת אותם תיקים ואף לצוו המחייב את המשיב, הזוכה באותם תיקים, להשיב כספים שנגבו מהמבקשים שלא כדין.

...

בנוסף על האמור, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נמנע מכך.

למעלה מהצורך, נוכח המסקנה כאמור, ראוי לציין 3 נקודות נוספות: ראשית, הכלל של מעשה בית דין מקים מחסום דיוני בפני בעל בעל הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין, אך זהו אינו עקרון מוחלט ולא כלל מוחלט, החל בכל הנסיבות.

נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את בקשת המשיב לדחיית התביעה על הסף וקובע כי נוכח מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא שנוצר כלפי המבקשים עת נדחתה התנגדותם לביצוע השיקים והשיקים הנוספים, הם חסומים מפני הגשת המרצת פתיחה זו. המרצת הפתיחה נדחית לפיכך על הסף.

תמצית טענות הצדדים גב' מירה ומר גדעון לוין (להלן: "התובעים"), הגישו תביעה נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ - לשעבר "המגן חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), במסגרתה עתרו לסעד הצהרתי לפיו על-בית המשפט להצהיר, כי התובעים פרעו וסילקו את מלוא חובם כלפי הנתבעת בתיק הוצאה לפועל 01-21158-98-7 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), אשר ניפתח על-ידי הנתבעת במסגרת הליכי מימוש הלוואת משכנתא, וכן להורות, כי התובעים זכאים להשבת סך של 425,130 ₪, מהנתבעת בצרוף הפרישי ריבית והצמדה, נכון ליום 30.6.15.

התובעים טענו לפני רשם ההוצאה לפועל כנגד חיובם וכן כנגד גביית שכ"ט ב' על-ידי כונס הנכסים, הואיל ולשיטתם, הם שילמו תשלומים ביתר אשר לא רק שלא הביאו לסילוק מלוא החוב נגדם, אלא אף מזכים אותם בזכות להשבת כספים.

סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מסמיך את רשם ההוצאה-לפועל לקבוע את שכרו של עורך הדין בתיק ההוצאה לפועל: "(א) זוכה המיוצג על-ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימאלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על פי בקשה שהוגשה לו; ואולם בתיקי הוצאה לפועל של פסקי דין למזונות, לבצוע בעין לפי פרק ו' ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.

כבוד הרשם כבוד **** הורוביץ מיום 23.11.14 קבע לעניין שכר טירחה ב', כי: "5. אשר לישכה"ט, דומה כי נעשתה על-ידי כונס הנכסים גבייה שלא כדין של "שכ"ט ב". זאת משום שלאור תקנות ההוצאה לפועל (תקנות ההוצאה לפועל שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים, התשס"ב – 2002) לא היה מקום לגבות שכ"ט ב' בתיק זה. כונס הנכסים והחייבים יערכו היתחשבנות בהתאם לאמור לעיל.

...

אשר על-כן, ולאור כל האמור לעיל, אף טענת התובעים לעניין השבת שכר טרחה עו"ד ושכרו של כונס הנכסים - דינה להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ), אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

בבקשתו המונחת להכרעה כעת עותר המפרק לחייב את המשיבים להשיב לקופת הפרוק את הכספים שגבו בשם החברה בסכום שלא יפחת מ-1,200,000 ₪.

בבקשתו טוען המפרק כי המשיבים פעלו שלא כדין, ונקטו בשם החברה הליכי גביה בלישכת ההוצאה לפועל כנגד חייבים, גם לאחר שידעו על פתיחת הליכי הפרוק ועל מינויו של המפרק.

בהיעדר כל ראיה כי החברה חבה חוב כלשהוא לעצמאן, ובהיעדר כל ראיה כי תשלומים ששולמו על ידי החייבים הועברו לעצמאן, מתחייבת גם המסקנה כי כל תשלום ששולם על ידי החייבים למשיבים או מי מהם במסגרת ההליכים לגביית החובות בהליכי הוצאה לפועל או תביעות חוב בפשיטת רגל, הם כספים המגיעים לחברה וכי היה על המשיבים להעבירם לקופת הפרוק.

...

מכל אלו מתחייבת המסקנה כי החברה לא המחתה זכויות לגביית חובות מהחייבים בתיקי ההוצאה לפועל לעצמאן.

בהעדר כל ראיה כי החברה חבה חוב כלשהו לעצמאן, ובהעדר כל ראיה כי תשלומים ששולמו על ידי החייבים הועברו לעצמאן, מתחייבת גם המסקנה כי כל תשלום ששולם על ידי החייבים למשיבים או מי מהם במסגרת ההליכים לגביית החובות בהליכי הוצאה לפועל או תביעות חוב בפשיטת רגל, הם כספים המגיעים לחברה וכי היה על המשיבים להעבירם לקופת הפירוק.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייב את המשיבים, מנהל נעאמנה ועלאא מנעאמנה, לשלם לקופת הפירוק סך של 250,000 ₪ בניכוי הסך של 72,000 ₪ שכבר שולמו ובסך הכול 178,000 ₪.

לטענת התובע חלה החובה אף על הנתבעת 2 להשיב לו את הכספים שנגבו ממנו שלא כדין לאחר שבוטלה זכותה לקבלם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה: נראה כי הפלוגתא בתביעה היא אחת ויחידה – האם ביצע הנתבע 1 ביום 14.9.21 את העברת הכספים ללישכת ההוצאה לפועל כדין כאשר ציית לצוו המימוש מיום 16.8.21.

...

מסקנה נוספת היא כי רשמת ההוצאה לפועל לא ביטלה כלל את צו העיקול על חשבון העו"ש של התובע אלא בהתקיים התנאי ובכך אף הבהירה כי אין לבטל צו עיקול על נכסים אחרים של התובע כגון פיקדונות וכספי חסכון, כך שלא ניתן אפילו להסיק מתוכן ההחלטה כי כספים שנתפסו כבר בחשבון העו"ש של התובע בבנק ישוחררו שכן אלו כספים ביתרת זכות.

לפיכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעות ולצד ג' הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהן.