בנוסף עותר התובע להשבת סכומי כסף נוספים שהוצאו ממנו במירמה, עוגמת נפש ואובדן רווחים ועיסקאות אחרות, לאחר שהסכם לניהול עסק כשל.
וכאמור, בכל ההתנהלות בין התובע לבין הנתבעים היה הנתבע 1 המנהל, הבעלים ובעל השליטה בעסק, ולכן ביצוע התשלום לחשבון הבנק של מיטל מהוה תשלום לנתי, שהרי ברור כי ההוראה להעביר את התשלום לחשבונה, כמנהלת הרשמית של העסק, נעשתה כפי שטען תובע, בהתאם להוראה של נתי.
מדובר באמירה בודדת שהתובע כותב לנתבע 2 שאינו תובע אותו, ראשית, לא ידוע מתי זה נכתב וטענת התובע כי הדבר נכתב לפני שהבין את עומק המירמה, לא הופרכה, ושנית, התובע השיב בחקירתו כי כוונתו היתה שהכסף לא עבר אליו לידיים, אלא לנתי וחבותו של נריה היא מכוח היותו ערב (עמ' 36 ש. 49-52).
...
סוף דבר
אני מורה כי הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 153,750 ₪.
אני מורה כי הנתבע 2 ישיב לתובע סכום של 5,000 ₪ בגין חובו כלפיו, חוב שהודה בו שוב ושוב, וגם לסכום זה יש לצרף ריבית והצמדה מיום 18.10.2016 ועד למועד פסק הדין.
אני קובעת כי הנתבע 2 ערב לחיוב הנתבע 1 בסך של 153,750 ₪ (בצירוף הריבית וההצמדה) הקבוע בסעיף 56 לעיל.
