תביעה להשבת כספים ופיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט ועוגמת נפש

עילות התביעה המונחת לפני וטענות התובעים חלקן מבוססות על דיני החוזים, חלקן על דיני הנזיקין וחלקן על דיני עשיית עושר ולא במשפט, והוכחת הקשר הסיבתי רלוואנטית לכל אחד מענפי משפט אלה ונדרשת כחלק מיסודות העילות לשם פסיקת פיצוי (לעניין העילות החוזיות ראו סעיפים 10 ו-13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ובאשר לצורך בקשר סיבתי כפול לגביהן – הן בין ההטעיה לטעות והן בין הטעות לעצם ההיתקשרות – ראו ע"א 2469/06 רונן סוויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14.8.2008); לעניין העוולות הנזיקיות ראו באופן כללי בסעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ואף ביסודות כל אחת מן העוולות הנטענות; לענין דיני עשיית עושר ולא במשפט ראו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ''ד נב(4) 289 (23.9.1998) להלן: "הילכת א.ש.י.ר.").

; השאיפה להגינות ביחס למזיק (שקולי צדק); היתנגשות בחיובים אחרים מכוח חוק או חוזה …; הטלת מעמסה כספית כבדה על סוגים מסוימים של יוצרי סיכון, באופן שיהפוך את פעילותם לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, מה שעשוי לפגוע בסופו של דבר בחברה בכללותה … שקולי מדיניות משפטית אלה נבחנים ומשוקללים על פי מטרות דיני הנזיקין: הרתעה יעילה; פיצוי הניזוק והשבת המצב לקדמותו; פיזור הנזק; צדק מתקן".

לאור האמור לעיל, אין בסיס לפסיקת פיצוי בגין כל הרכיבים הנובעים מפעילות התובעים במסגרת מסע הבחירות של מר רוני גולן, תמיכתם בו ופעולותיהם לשכנוע אחרים לתמוך בו ותוצאותיהם, היינו – התביעה לשכר ראוי, לפצוי בגין פגיעה בשמם הטוב, בגין פגיעה באוטונומיה ובגין עגמת הנפש, בהיעדר קשר סיבתי בין ההטעיות לבין פעילויות אלה שלהם.

בעניינינו מתקיימים שלושת יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט כפי שהובאו בהילכת א.ש.י.ר., היינו – ראשית, הנתבעים קיבלו (למעשה מר רוני גולן לקח) כסף לטובת משק ביתם הפרטי, שנית, הכסף שלקח היה מתוך כספי מימון מסע הבחירות הכוללים את כספי התרומות של התובעים ועל כן מדובר בהתעשרות על חשבונם, ושלישית, הכסף נילקח שלא כדין למטרה שאינה זו לשמה נתרם.

...

הנתבעים הזכירו גם את העובדה שהתובעים הגישו נגדם תלונות למשטרת ישראל בגין אותם עניינים וכולן הסתיימו בסופו של דבר ללא הגשת כתבי אישום ואף עררים שהוגשו על כך נדחו.

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא כי אמנם במישור העובדתי קבלתי את מרבית טענות התובעים וקבעתי כי הנתבע 1 הטעה אותם וכי הנתבעים השתמשו בכספי הסיעה לצרכים אישים, אך במישור הסעד הכספי התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, להשיב לתובעים סכום כולל של 8,400 ₪, כדלקמן: למר אריה קדמי סך של 1,000 ₪.

יתר העתירות בכתב התביעה נדחות.

לפניי תביעה להשבת כספים בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט ולפצוי בגין עוגמת נפש והוצאות ריפוי; ותביעה שכנגד לתשלום יתרת כספי הלוואה נטענת ולפצוי על עוגמת נפש.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד, נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 98,774 ₪.

לפניי תביעה כספית להשבת עמלות בסך כולל של 11,260 ש"ח, אותן גבתה הנתבעת 1 (להלן: "החברה") מהתובע, וכן לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש אשר, לפי הטענה, נגרמה לתובע, בסך 5,000 ש"ח. חלק מהעמלות נגבו בגין "שירותי איתור כספים", לכאורה, וחלקן נגבו מהתובע כנגזרת של העברת הוראות פדיון לכספי פנסיה (עליהן חתם התובע לאחר שנשלחו אליו על ידי החברה) אל החברות המנהלות את קרנות הפנסיה הרלוואנטיות.

משכך, הורה התובע לבנק על הפסקת התשלומים, והגיש תביעתו לבית משפט זה. לטענת התובע, החברה הונתה אותו, התעשרה על חשבונו שלא כדין, גרמה לו לנזקים והפרה את הוראות חוק החוזים, ומשכך, זכאי הוא לפיצויים כספיים מידיה – בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, פקודת הנזיקין וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים, ישלמו לתובע יחד ולחוד, סך של 11,260 ₪ בגין הכספים שנגבו מידיו, ועוד סך של 3000 ₪ בגין טרדה ועגמת נפש (בשולי הדברים יצוין, כי ראיתי לנכון להפחית את הסכום שנתבע בגין רכיב זה, בשל האחריות שיש לייחס לתובע, כבגיר עצמאי החותם על הסכם ומסמכים נלווים - למעשיו ולנפקויותיהם).

נוכח חזרתיות התנהלות הנתבעים, במקרה זה ובמקרים נוספים, וכפי שנעשה אף בעניין בר און הנ"ל אני מורה על העברת עותק מפסק הדין לממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון משרד האוצר.

תמצית טענות הצדדים עניינה של תביעה זו היא להשבת כספים ששולמו על-ידי התובעת לנתבעת במסגרת עסקה לרכישת זיכיון והפעלת בית קפה אשר לא יצאה אל הפועל, לאחר שהתובעת ביטלה את ההסכם הזיכיון בשל טענתה לפגם בכריתתו.

התובעת אף עותרת לפצוי בגין עגמת נפש נוכח אי הוודאות, אבדן הכסף ואיבוד היכולת להפיק ממנו תועלת חלופית.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא המשפט, תשל"ט- 1979, קובע כי: "מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן- הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה לשלם לו את שוויה". בעניינינו, לא הובאה כל ראיה ולא הוכח, כי התעשרות היא ברווח שצמח שלא כדין או לא על-פי זכות שבדין.

...

ייאמר כבר עתה, כי הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט לא הוכחה ודינה להידחות.

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי הנתבעת הפרה את הסכם הזיכיון, וכי נפל פגם בכריתתו המקים לה זכות לבטלו ועל-כן תביעת התובעת להשבת כספי דמי הזיכיון נדחית.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

יחד עם זאת, ניתנה רשות בפסיקה לתבוע השבה בעילת עשיית עושר ולא במשפט כדי למנוע התעשרות שלא כדין.

בענייננו, מוצתה העילה של עשיית עושר ולא במשפט, באשר מס רכוש השיב למבקשים את מלוא הכספים שקבל מכונס הנכסים בצרוף הפרישי הצמדה וריבית.

העתירה בתביעה לפצוי בגין עוגמת נפש והתעמרות מצדיקה בירור אך ורק ביחס לפתיחת 2 תיקי ההוצל"פ, ולא לתקופה ממועד פתיחת 2 תיקי ההוצל"פ ועד לאישור המכר ע"י ראש ההוצל"פ [ראו המועדים שפרטו המבקשים, והובאו בסעיף 2 להחלטה], באשר הליכי המכר בוצעו עפ"י החלטות שיפוטיות של ראש ההוצל"פ, והמבקשים בחרו שלא להגיש ערעורים על החלטות ראש ההוצל"פ [ראו הילכת פלאימפורט וסעיף 5 להחלטה].

...

סוף דבר כתב התביעה יתוקן באופן שהתביעה תתייחס אך ורק לסוגיות הבאות: תביעה כספית בעניין החזר הוצאות כינוס, ששולמו בעניין מכר זכויות יוסף כאשי ז"ל וחיים נבו במקרקעין בגוש 6136 חלקות 31-34, ובעניין מכר זכויות אליעזר כאשי במקרקעין בגוש 6136 חלקות 31-34.