בית משפט השלום בכפר סבא
ת"א 7947-02-22 שושני נ' אלון
תיק חצוני:
בפני
כבוד השופט איתי רגב
תובע
עומר עזרא שושני ע"י ב"כ עוה"ד שוורץ ויוחאי
נתבע
ראובן אלון ע"י ב"כ עוה"ד ניר הוד
פסק דין
יוער כי בין הצדדים הליך נוסף – ת"א (כפ"ס) 23306-07-22, אף היא תביעה כספית בעילת לשון הרע, על סך 76,000 ₪.
(התובע השיב לכך בכתב תשובה שהגיש לכתב ההגנה, ציין כי חזקה שלכל אדם שם טוב וכי הטוען אחרת, במקרה דנן – הנתבע, עליו הנטל להוכיח טענה זו).
בתא"מ (שלום הרצ') 4374-11-19 גיל ניצן נ' עמוס גואטה (נבו 14.05.2022) ציין בית המשפט (כב' הש' א' ויצנבליט) כי ב-"קביעת שיעור הפצוי ניתן להיתחשב בשיקולים שונים, ביניהם חומרת הפגיעה בתובע, הנזק שניגרם לו, תפוצת הפירסום, היתנהלות הצדדים לרבות במהלך הדיון המשפטי, האם נהג הנתבע ברשלנות, קלות דעת או זדון, האם נקט הנתבע צעדים לצימצום תפוצת הפירסום ושיקולי הרתעה וחינוך ... לעניין זה ניתן לתת את הדעת לסכומי הפצוי שנפסקו בתביעות לשון הרע אחרות ... זאת הגם שמובן שכל מקרה ונסיבותיו." (ס' 14 – 15 לפסק הדין וההפניות שם).
...
לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע להרים נטל זה. הפרסום הראשון התייחס, כאמור, לכך שהתובע הוא האחראי "להוצאתה" של מירי מביתה (דהיינו, לפירוק נישואיה עם הנתבע) ולאינטרס כלכלי גרידא בקשר עמה.
לאור המקובץ, יש לבחון את שאלת הסעדים ואת שאלת הפיצוי הראוי לתובע.
נוכח כל המקובץ, ובאיזון שבין האינטרסים והשיקולים שלעיל, אני מקבל את התביעה ביחס לשני הפרסומים הראשונים ודוחה אותה ביחס לשלישי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪.