תביעה להשבת כספים וגרימת עוגמת נפש עקב גניבה ממעסיק

התובעת (המעסיקה/החברה) הגישה תביעתה ביום 4.6.2018 במסגרתה עתרה לחייב את הנתבע (העובד) להשיב לה כספים שלטענתה גנב ממנה במסגרת עבודתו כנהג משאית דחס לפינוי אשפה שבבעלותה.

] לתמיכה בגירסתה לעניין הנזקים הכספיים שנגרמו לה, צירפה המעסיקה את דו"חות ההטמנה מאתר עברון, כאשר לגירסתה הדו"חות מלמדים על כך ש- "כמויות הפסולת שהיא מפנה בעברון, שאמורות להיות קבועות לכל חודש בתקופת העבודה ואו בשנות העבודה לשנים 2011-2017, הנן כמויות שונות ומשונות בכל פעם, היו משנות לפי כמויות האשפה שמפנה הנתבע בסנהדרין ברגבה, מדד והתאמה זו נעשתה ע"י דוחות כמויות הפסולת שקיימות בידי התובעת מאת אתר ההטמנה בעיברון, לחודשים מתקופת עבודה קודמת, ולפי כמויות פינוי האשפה שמפנה התובעת באמצעות העובד החדש לאותם אתרים.". נציין כי הגם שבכתב התביעה צוין שמדובר בדו"חות לשנים 2011-2017[footnoteRef:15] בפועל צורפו דו"חות לדצמבר 2016, 2017, ינואר 2018 עד 1.6.2018[footnoteRef:16] בלבד.

על כן, בעקבות מעשי העובד עליו לשלם למעסיקה את הסכומים הבאים: סך של 149,000 ₪ עבר דמי היטל והטמינה בהם נשאה המעסיקה עבור כל טון פסולת בתקופת הגניבה; סך של 192,000 ₪ בגין אובדן רווח שהופק על ידי העובד בשל מעשי הגניבה; סך של 26,250 ₪ בגין עליות הדלק בהן נשאה המעסיקה בשל נסיעותיו הפרטיות של העובד כל יום מנהריה לג'דידה מכר; סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש.

...

על כן, אנו סבורים שבנסיבות אלה, אין מקום לחייב את העובד בפיצוי ממוני בגין מעשי הגניבה, אך יש לחייבו בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪.

גם כן נציין כי בחקירתו מנכ"ל המעסיקה כלל לא נשאל בעניין זה. בנסיבות אלה ומשלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענות העובד, תביעתו ברכיב זה נדחית.

לא מצאנו לנכון לפסוק לעובד פיצוי בגין הלנה ברכיב זה. דמי הבראה: הצדדים הסכימו בדיון המוקדם כי העובד זכאי לסך של 2,686 ₪ בגין דמי הבראה[footnoteRef:50].

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת חלקית באופן כזה שאנו קובעים כי על העובד לשלם למעסיקה סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 17,364 ₪ להם זכאי העובד במסגרת התביעה שכנגד בגין הרכיבים דמי הבראה (2,686 ₪), הפרשות פנסיוניות- תגמולי מעביד (2,700 ₪) ופדיון ימי חופשה (11,978 ₪).

תביעת העובד בגין רכיבים –הפרת חוק הגנת השכר, אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, אי עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחית הכל כמפורט לעיל.

בכתב התביעה שכנגד ביקש שהתובע ישיב לו את הכספים שלטענתו הוא גנב ממנו במהלך עבודתו בחנות, וכן ביקש לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל כך. סכום התביעה שכנגד: 272,850 ₪.

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע: "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". ואולם, התובע לא הציג גרסה בתצהיר לעניין גובה השכר שסוכם בין הצדדים.

תביעתו של מר ישראלי לפצויי בגין עגמת נפש מר ישראלי טען כי בעקבות הגניבות של מר חגבי הוא חש מושפל ומצבו הנפשי החמיר, ולכן ביקש לקבל פיצוי בגין היתנהגות בחוסר תום לב מצידו של מר חגבי או בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. טענותיו של מר ישראלי בעיניין הגניבה לא הוכחו ונדחו.

...

לסיכום התביעה של התובע מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סכום של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

נקדים ונציין כבר עתה, כי אין לנו תשובה לשאלה זו. בכתב התביעה שכנגד, המעסיקים תבעו סכום של 250,000 ₪ בגין הגניבה, עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך וההוצאות שהיו להם בקשר לגניבה, מבלי לפרט מהו הסכום שנגנב על ידי העובד.

צחי בעדותו בבית הדין הסביר כי על פי עצת עורך דין איתו התייעצו האחים, הם דרשו מהעובד שיחזיר סכום של 100,000 ₪ וזאת בגין סכום הגניבה ועוגמת הנפש שנגרמה להם.

בנוסף, המשפחה הגישה תלונה למישטרה כי העובד מעל בכספיה, ובהמשך, מסרו לעובד "הצעה להסדר כספי בגין מעילה בכספים" שבו היתנו את ביטול התלונה נגדו בתמורה לכך שישלם להם 100,000 ₪ כפצוי בהתייחס לכספים שגנב ובהתייחס לעוגמת הנפש שגרם.

...

נציין, כי בענין עאמר שמא שהוזכר לעיל, קבע בית הדין הארצי כי "אף אם המעסיק הוא זה שהיה מפטר את העובד בעקבות המעשים שיוחסו לו, על פני הדברים מעשיו החמורים של העובד היו מצדיקים את אי חיוב המעסיק בהשלמת פיצויי פיטורים". אנו סבורים, שבנסיבות מקרה זה, ומשקבענו שהעובד מעל בכספי המעסיקים, הרי שהוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו בקרן ושוחררו לו וכן אינו זכאי לקבל תשלום בגין הודעה מוקדמת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, העובד זכאי לתשלומים הבאים: תשלום בגין שעות נוספות בסך 13,728 ₪.

באשר להוצאות, לאור מסקנתנו כי העובד מעל בכספי המעסיק, אנו סבורים שיש מקום להשית עליו הוצאות בגין ההליך, ועל כן, העובד ישא בהוצאות המשפט של המעסיקים וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

נציין, כי במסגרת פסיקת סכום ההוצאות לקחנו בחשבון שקיבלנו חלק מתביעות העובד, ואולם אנו סבורים, כי על העובד לשאת בהוצאות המעסיקים בשל ניהול תיק זה. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, א' אדר א' תשפ"ב, (02 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה המעסיקה תביעה שכנגד בו עתרה לחייב את העובדת להשיב למעסיקה סך כולל של 7,800 ₪, שלטענת המעסיקה העובדת גנבה מהמעסיקה בשתי הזדמנויות, וכן סך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את התביעה שכנגד לחייב את העובדת להשיב למעסיקה כספים שנגנבו מהמעסיקה.

התביעה לפצוי בגין עגמת נפש האם ניתן לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש לתאגיד? שאלה זו נדונה בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] 11.11.10), ושם נקבע כי, ככלל, לא ייפסקו פיצויים בגין עגמת נפש לתאגיד: "פיצויים בעד נזק לא ממוני לא ייפסקו, דרך כלל, לתאגיד. הטעם לכך הוא, כי בהיותו תאגיד, הוא אינו מסוגל לסבול נזק נפשי. אולם, אין לשלול אפשרות כי אורגן של החברה, או בעל עניין בחברה יתבע בשמו שלו פיצוי על נזק לא ממוני שניגרם לו באופן אישי עקב היתנהגות המפר". בעניינינו, לא הוגשה תביעה אישית של מר בירנבוים נגד העובדת לפצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו כבעל מניות בחברה עקב היתנהגותה.

...

לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, חומרת מעשי העובדת כמפורט לעיל, תפקידה ומעמדה, החלטנו כי שיעור הפיצוי שיש לפסוק למעסיקה הוא 10,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית: המעסיקה תשלם לעובדת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.18 עד לתשלום בפועל: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 64 ₪.

התביעה שכנגד מתקבלת חלקית: העובדת תשלם למעסיקה פיצוי על הפרת חובת תום הלב ביחסי עבודה בסך 10,000 ₪.

זהו פס"ד בתביעת התובעים - א.ז. שפע השקעות בע"מ (להלן גם: החברה) ויוסף פיליפ זרקא (להלן : מר זרקא), כנגד מר יונה אמיתי (המכונה גם יוני), (להלן גם: הנתבע או מר אמיתי) - וכנגד הנתבעת הפורמלית, וזאת בגין פגיעה כלכלית של נושא משרה בתאגיד; גניבה ממעסיק ושימוש לרעה במסמכי תאגיד – וכן ניצול האמון שניתן בו כמנהל בתובעת, תוך שימוש רצוף וקבוע בכרטיס האשראי של התובעת לצרכיו הפרטיים, החזרת כספים שנמשכו מהחברה שלא כדין ועוד.

במסגרת התביעה עותרים התובעים לקבל לידיהם את הסכומים הבאים: החזר כספים שנמשכו לצרכים פרטיים של מר אמיתי מכרטיס האשראי שקבל ממנו כמהל החברה, אך לצרכי העבודה - בסך של 611,834 ₪; משיכות מזומן בכרטיס העיסקי: 60,000 ₪; צ'קים שנמשכו מהחשבון העיסקי של החברה בסך של 553,550 ₪; עגמת נפש – 100,000 ₪; וכן פיצוי בגין הפרת חובת אמון שהופרה – 100,000 ₪.

ביום 23.2.21 פנה התובע למשטרת ישראל והגיש תלונה במישטרה, כנגד מר אמיתי בגין גניבה ממעסיק.

אלא, משמצאנו כי דוקא מר אמיתי פעל בחוסר תום לב כלפי התובעים – הנכון היה להשית על מר אמיתי הוצאות ראויות בגין עוגמת נפש שגרם לתובעים, על כל היתנהלותו כמפורט לעיל ובגין הפגיעה באמון המלא שנתנו בו. אעפ"כ מצאנו כי גם מר זרקא פעל באופן שאינו ראוי כלפי מר אמיתי, הן לאור העובדה שלא שילם למר אמיתי את מלוא זכויותיו, ובמועד, ואף לא הקפיד על הוראות החוק במלואן, והן לאור הודעות הדואר האלקטרוני ששלח לאישתו של מר אמיתי, גב' אפרת אמיתי, ואף לאביו במטרה להשמיצו בפניהם.

...

כך גם לחיובים לבית הדירות בת"א בשם "הרברט סמואל", בסך של 54,000 ₪ כפי שפורט לעיל ושלטעמנו יש מקום לקזז סכום זה מחובות החברה למר זרקא.

אעפ"כ, משברור כי סכומים אלו הוצאו מחשבון הנתבעת על ידי מר אמיתי כמנהל – מצאנו כי יש מקום לקזז סכומים אלו מהתביעה.

סוף דבר: מר אמיתי זכאי להפרשי שכר וזכויות סוציאליות (בנטו) כדלקמן: סך של 233,867 ₪ כהפרשי שכר 76,092 ₪ ₪ בגין קרן השתלמות 16,885 ₪ בגין דמי הבראה 20,545 ₪ פדיון חופשה סך של 75,000 ₪ כפיצויי פיטורין סך של 2,500 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.