תביעה להשבת כספים בעקבות ביטול הסכם מכר עקב עושק

בד בבד עם ההיתקשרות בהסכמי המכר, חתמו התובע והנתבע על הסכמים נוספים שכותרתם "הסכם תשלום נספח א" ו-"הסכם מחייב עסקת מכירה" בהם התחייב התובע לשלם לנתבע סכום כספי לאלתר בתוספת תשלום עתידי בשיעור 10% מהשווי הכספי של המיגרש לאחר התחלת עבודות הפיתוח.

הוראות סעיפים 30- 31 בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 מסדירות את מהותו של החוזה הפסול, נפקותו והסעדים בשל בטלותו וכך הן מורות: "30. חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל.

השאלה האם יש מקום לפטור מהשבה עולה בעיקר במקרים בהם החוזה קויים רק בחלקו, מאחר שאם החוזה קויים במלואו אין לכאורה מקום להשבה כי כל צד קיבל את התמורה שציפה לה. עם זאת, גם במקרה בו החוזה בוצע במלואו, ייתכנו מקרים בהם יורה בית המשפט על השבה, וזאת כאשר לאי החוקיות מצטרף גורם נוסף כמו מצג שוא או כפייה ועושק.

בעניינינו מדובר בתביעה להשבת כספים שהמטרה שלשמה נכרת ההסכם ובוצע התשלום היתה לצורך מתן שוחד לעובד ציבור ברמ"י. הפעולה הבלתי חוקית של התשלום לגורמים ברמ"י הוותה את עיקר ההיתקשרות באופן הנוגד את תקנת הציבור, ולא ניתן היה לבצע את העסקה באופן חוקי.

...

מנגד בחינת האינטרס הציבורי מחזקת את המסקנה לפטור מחובת ההשבה.

מכל המקובץ לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים לרבות שיקולי הצדק, המגמה שהחוטא לא יצא נשכר והשגת הרתעה – שוכנעתי כי יש מקום להורות על השבה של הכספים ששילם התובע לנתבע.

לאור האמור אני מורה לנתבע לשלם לתובע את הסכום של 280,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן בסעיף 44 לתצהירה הצהירה התובעת כי: "ביום 19.2.18 עו"ד אורי שילה (ייצג את התובעת בתחילת ההליך דנן) שלח מכתב לעו"ד ח'ורי עוואד, עם עותקים לאיסחאק ונוח, ובו הודעת ביטול של הסכמי המכר". עם זאת, כאשר נישאלה התובעת בעדותה בבית המשפט "עו"ד אורי שילה שלח מכתב ביום 19/02/18 על ביטול עיסקאות עם הנתבעים. את יודעת על זה משהו?" היא השיבה: "מי ביטל את זה?" עת נישאלה: "עו"ד שילה ביטל את זה" היא השיבה: "אני לא יודעת על דבר כזה". (עמ' 31 שורות 19-23).

כעולה מתצהירה של התובעת, הגב' מונא כריים "ע"י אנשים מטעמה גרמו לי לחתום על 3 הסכמי מכר תוך הבטחה לתשלום מלוא התמורה נשוא ההסכמים, ואני בתומי חתמתי מבלי לקבל את הכסף בשל יחסי החברות והאמון העמוקים ביני לבין מונא הנ"ל, ואז התברר לי כי בהסכמים אלה החתימו אותי על אישור קבלת התמורה (מבלי לקבל תמורה בפועל), וניצלו עובדה זו כדי להיתחמק מתשלום שווי העיסקאות" (ס' 10 לת/3).

עוד הצהירה, כי בשל מעשה המירמה והעושק הנ"ל, היא הגישה תביעה לביטול הסכמי מכר אשר נדחתה ובעקבות דחיית התביעה היא הרגישה, כי חרב עליה עולמה והיא נכנסה לדכאון ולמצב נפש קשה ביותר (סע' 17 לת/3).

האם יש לבטל את הסכמי המכר עקב עילת העושק: סעיף 18 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." בע"א 8222/19 פרץ חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד (07.12.2020)  צוינו התנאים להתקיימותה של עילת העושק כדלקמן: " קבוצת העילות שבפרק ב' לחוק החוזים, עמה נמנית עילה העושק, מקנות למתקשר בחוזה את הזכות לבטלו בשל פגמים שנפלו ברצון המתקשר בעת כריתתו. עילות אלה מבוססות במידה רבה על יסודות עובדתיים-סובייקטיביים. על כן, הדרך להוכחתם עוברת, ככלל, בעדותו של המתקשר, המבקש להביא לביטול החוזה. הזכות לבטל את החוזה מחמת עושק מותנית בהתקיימות כל רכיביה המצטברים של העילה ואלו הם:

...

הטענה נדחית.

סוף דבר התובענה לא הוכחה והיא נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים , יחד לחוד, בגין הליך זה, הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 40,000 ₪.

תביעה לביטול הסכם המכר בתיק אז 48971-10-15 בבימ"ש מחוזי מרכז: בחודש אוקטובר 2015, לאחר פסק הדין לפינוי שניתן בבית משפט השלום בפתח-תקוה, הגישו הנתבע 1 ושמואל תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה בתיק אז' 48971-10-15 בה עתרו לבית המשפט להכריז על בטלות הסכם המכר, ותביעה כספית בגין השבה ונזקים שנגרמו להם לטענתם.

בהחלטתו מיום 8.1.18 דחה כב' השופט יקואל את בקשת משפ' ידיד לבטל את פסק דינו מיום 29.6.17, ובסעיף 8 להחלטתו זו, לאחר שבסעיף 7 סקר את ההלכות לעניין ביטול הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, כתב כדלקמן: "בהתאמת הדברים למקרה הנידון, התרשמתי כי הסכמת הצדדים, כפי שעוגנו בהחלטה, נעשו מתוך מודעות מלאה לכלל נסיבות העניין ולא מצאתי טעם המצדיק היתערבות בהן. אין יסוד לטענה כי הסכמות הצדדים נעשו שלא מדעת, שלא בהסכמה מלאה, מתוך טעות, הטעייה, עושק, כפייה, או בנגוד לדין. לא מצאתי טעם המצדיק היתערבות בהחלטה אף עקב שינוי נסיבות קצוני היוצר מצב של אי צדק בעליל.

...

הפסיקה קבעה כי כאשר בא בית המשפט לשקול האם לבטל פסק דין משיקולי בית המשפט, עליו לבחון שתי נקודות, והן: 1) מהי הסיבה שגרמה לנתבעים לא להגיש כתב הגנה? 2) האם עומדת לנתבעים הגנה ראויה העומדת להם כנגד התביעה? המועד בו נודע לנתבעים על פסק הדין: התובע טוען שהנתבעים הגישו את הבקשה מעבר לתקופת 30 הימים הקבועה בתקנה 201 לתקנות סד"א. סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעים, שכן התובע לא הוכיח מתי הומצא פסק הדין לנתבעים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלנתבעים את סיבה של ממש מדוע לא הגישו את כתב ההגנה במועד, ואין להם הגנה מפני תביעת הפינוי.

על כן אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומורה על ביטול ההחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

למען הסר ספק אני קובע כי פסק הדין לפינוי שניתן נגד הנתבעים ביום 6.9.20 נותר על כנו.

ההשבה נתבעת לאחר הכרזת בית המשפט המחוזי בת"א (ב"ש) 54119-02-18 על ביטול הסכם המכר מחמת היותו נגוע בעושק.

בהתאם לתוצאת ההליך בבית המשפט המחוזי, עתרו הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, פסק הדין בוטל ולאור שינוי הנסיבות הותר תיקון כתב התביעה, באופן שהוא מתבסס כעת על עילת השבה בעקבות ביטול ההסכם.

לטעמי, בנסיבות אלה, בודאי שאין לחייב את המנוח בסכומי כסף שנועדו למימון הפעולות שמטרתן שכלול ההסכם הנגוע בעושק כלפיו, למימון המעשה הפסול.

...

בית המשפט המחוזי לא קיים דיון של ממש בעניין זה ולא קבע מסקנה ברורה בנושא.

לאור כל האמור, לא הוכיחו התובעים זכות השבה במקרה זה, ועל כן התביעה נדחית.

התובעים ישלמו הוצאות הנתבעים בסך 7,000 ₪.

בעקבות ביטול הסכם המכר, בוטלה הערת האזהרה נרשמה לטובת הנתבעים, כמוסכם והושב להם כל הסכום ששולם על ידם על חשבון התמורה החוזית.

כך השיב העד( עמוד 38 שורות 3-16): זאת ועוד, עו"ד לסרי העד מטעם הנתבעים אישר בעדותו שידע על ביטול ההסכם המכר וכי הכספים ששולמו על ידי נתבעים, ע"ח התמורה, הושבו לידיהם, הדברים נאמרו מפורשות במסגרת חקירתו הנגדית( ראו עמ' לפרוטוקול 54 שורות 8-13 לפרוטוקול הדיון).

מדובר בעילות של טעות, הטעייה, כפיה ועושק (ראו **** פרידמן ונילי כהן, חוזים ב 785 (1992)).

הנתבע ממשיך לטעון כי הוצג בפניו מצג שוא, לפיו הבעלות במקרקעין של התובעת, אך לא נוקט באף פעולה מול העיריה לאחר ביטול ההסכם ואף לפני הגשת התביעה כדי להוכיח טענה זו. נתבע מס' 1 השיב בחקירתו הנגדית בצורה ברורה לפיה לא בדק בערייה ולא בחן במשרדי הערייה כל בירור אודות זכויות הערייה בנכס, מעבר לשאלת הרישום בלישכת רישום המקרקעין.

...

תחילה הדבר קיבל ביטוי בכתב התשובה בסעיף 30 ציינו הנתבעים: " לפיכך, ובנסיבות אלו ולאחר שעדיני שיכנע את שמואליב בכל האמור לעיל, ולבסוף השלימו עם ביטול העסקה, ביטול הערת האזהרה לטובתם והסכימו לקבל חזרה את הסך של 100,000 ₪ ששילמו לעדיני ע"ח התמורה.". הדבר חזר על עצמו במוצג נ-3 בסעיף 29 בגדרו נתבע מס' 1 הצהיר שהוא השלים עם ביטול העסקה ע"י עדיני וביטול הערת האזהרה.

סוף דבר; לנוכח האמור אני מורה על קבלת התביעה ומורה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעים מיום 9/12/20 שנרשמה על פי שטר 66554/2020/1 .

הנני מורה על דחיית התביעה שכנגד, הסכם הביטול נחתם כשורה ואין כל עילה לביטולו, והסכם המכר מיום 9/11/2014 בוטל כדין.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט (החזר אגרה ושכ"ט עו"ד) בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום ישולם לידי ב"כ התובעת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.