תביעה להשבת כספים בגין שעבוד נסתר על רכב

המשיבה אף העמידה גרסה כוזבת לפיה אם היא מגלה על רכב ספציפי שבו יש כשל היא מתקנת את רישומיה לעתיד ונמנעת מהגבייה ביתר, כאשר בפועל התברר, כי גם כאשר היא נתקלה בכשל בו עסקינן בעבר היא היתעלמה ממנו והמשיכה בהתנהלותה, ורק עם הגשת בקשת האישור שינתה היתנהלותה והתחברה למאגר הנתונים של משרד התחבורה.

עדיין, הוכח בפני על ידי המשיבה ולא נסתר, שמדובר בטעויות נקודתיות ב- 0.5 אחוז מהשיחות שניהלו נציגי המשיבה עם המבוטחים בעלי מזדה 3 שנת ייצור 2009, כאשר מדובר בנזק מצרפי של כ- 2500 ש"ח לגבי דגם הרכב הנ"ל שהוא הנמכר ביותר, בעוד לגבי הדגמים הספורים הנוספים הרלוואנטיים לעילת התביעה האישית של המבקש לא נימסר כל נתון מספרי, ועל פניו נראה שמדובר בהקף מכירות, ובהתאמה בטוחי חובה, קטן הרבה יותר.

הוא גם אישר שלא ערך כל בדיקה בעיניין זה אלא הסתמך על עורכי דינו והפנה לסעיפים 13 – 15 לתצהירו שם היתייחס להסכם הפשרה בת.צ (מח' מרכז) 22782-02-16 זעירא נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (3.8.17) (להלן: "פרשת איי איי ג'י") בו הבהירה המשיבה שם, כי ההסתמכות על הנתונים של לוי יצחק היא זו אשר גרמה לגביית יתר ואף הסכימה להשיב כספים לכל אותם מבוטחים ששילמו פרמיות ביטוח חובה ביתר.

הוא הוסיף, כי אין זה מן הנמנע כי היו פניות בעיניין לסוכני ביטוח שיעבדו מול המשיבה בעיניין כזה ו/או לעובדים אחרים בחברה בדרג נמוך, ברמת השטח, והעניין תוקן נקודתית מבלי שהובא לידיעתו.

על אף האמור, נראה כי מדובר בטעויות נקודתיות ולא נראה שמדובר במדיניות של המשיבה לגביית מחירים גבוהים מהמותר לה בהתאם להוראות המפקח, בודאי שלא כוונה לעשות כן. לא הוצגה בפני תשתית ראיתית מספקת לכך שהתביעה ראויה להתנהל כתובענה ייצוגית נוכח מצב הדברים שכל שהוכח שקיימים שני דגמי רכב ספציפיים בלבד שלגביהם נפלה טעות בקוד הדגם במחירון לוי יצחק באופן שלא נרשמה בו מערכת הבטיחות, מתוך עשרות אלפי דגמים ותתי דגמים.

...

בענייננו, לאחר שעיינתי בראיות וקראתי בעיון גם את תצהירי עדי המשיבה, נראה כי לא הונחה תשתית ראייתית בדבר מדיניות מפרה מצד המשיבה אלא לכל היותר לטעויות נקודתיות.

מעבר לכך שמדובר בטעויות נקודתיות, לגבי שני דגמים ספציפיים אלה לא הוצגה הערכה לגבי מספר המבוטחים הנפגעים וכן לגבי היקף הנזק, למעט שבאחד הדגמים מדובר על גביית יתר של 19 ₪ ובשני על גביית יתר של עשרות ש"ח. בנוסף, אני סבור שהתנהלות המשיבה שהסתמכה על מחירון לוי יצחק לאורך השנים הייתה סבירה ואף מתבקשת, במיוחד נוכח העלות הכלכלית והקושי ליצור בסיס נתונים מטעמה, שניתן להניח שגם הוא לא היה חף מטעויות בהתחשב בהיקף הנתונים של עשרות אלפי דגמים ותתי דגמים.

סוף דבר נוכח האמור, דין הבקשה לאישור להידחות.

גם מטעם זה, לא מובן אצל מי הרכב – בנותיו של המנוח, החברה או התובע? רב הנסתר על הגלוי וקיימים משתנים נעלמים המצריכים קודם בירור התובענה לגופה לבחון האם ישנה יריבות לתובע, וזאת ייעשה באמצעות היתייחסות הכונ"ר האם הרכב, בשים לב לכך שהוא משועבד, ניכנס תחת מסת העיזבון לחלוקה קודם לנושים, משמי שביצע בו את השמוש והחזיק ברכב הוא האח המוגבל באמצעים, שהיה שותף בחברה בע"מ שעל שמה רשום הרכב, ולטענת התובע מועברת הבעלות אליו ללא תמורה מחברה בע"מ. כן יש לציין, כי התובע עותר לחיוב בנזק עת הוא עצמו לא שילם על התיקון לנתבע ויש בדבר משום עתירה לסעד הצהרתי כי אינו חב בתשלום ולאחר מכן לקבוע כי הנתבע חב בנזק שניגרם לו. לו היה משלם עבור התיקון ודורש השבה כספית ופצוי עבור נזק, התמונה הייתה אחרת גם בהיבט הזה – אולם סעד הצהרתי, אף הוא לא בסמכות בית משפט לתביעות קטנות (ראו סעיף 60 (א) לחוק דלעיל).

...

משמעות הדבר היא כי התובע עדיין אינו הבעלים של הרכב ומשהתביעה הקודמת נמחקה בדיוק באותן הנסיבות – טרם הוצא צו ירושה (כפי שהצהיר שיפעל בדיון האחר)  וטרם הועברה הבעלות על הרכב, הרי שנראה כי אין לתובע זכות בעלות על הרכב ודין התביעה הנוכחית להימחק אף היא משסטטוס הבעלות לא השתנה.

על כן, משלא הוכחה בעלות על הרכב, והנתבע טען בבקשתו לסילוק על הסף כי אין לו כל יריבות עם התובע, כפי שעולה, ולדבריו – כפי שהעיד: "אני הייתי מוציא חשבונית, הוא (אחיו של התובע יוסי ז"ל-א"מ) היה מציג לחברה והחברה הייתה משלמת לי...אין לי עסק עם התובע, הוא לא הכניס אצלי רכב למוסך", ומשלא ניתן להמחות זכות תביעה בהליך של תביעות קטנות ולא ניתן להמחות בנזיקין ולטענת הנתבע קיים עיקול על הרכב ועל כן המעקל יכול להיכנס בנעלי החברה (תגובה ל"עדכון עובדות לכב' לפני החלטה" שהוגש לאחר הדיון שהתקיים לפניי) וכפועל יוצא לתובע אין זכות להגיש את התביעה– התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע סך של 800 ₪ הוצאות משפט.

התמורה לא שולמה על-ידי התובעות ורב הנסתר על הגלוי בדבר מערכת היחסים בין הצד השלישי 3 לצדדים השלישיים 1 ו- 2, ההסכמים ביניהם, והתמורה שכביכול ניתנה.

מענה לשאלון שאלה 22 – מופנה לצד השלישי 3: ביחס לסעיף 9 לכתב התביעה, מתי וכיצד נודע על השיעבוד הנזכר? נטען כי ניתנה תשובה מיתחמקת; המבקש טוען לרלבנטיות; התובעות טוענות שהתברר שלפני חתימת חוזי המכר, נרשם שיעבוד על זכויות החברה ונקבע שאין להעבירן ללא הסכמת בעל השיעבוד.

לאחר שטענות הצדדים נבחנו ולאור סעיף 9 בכתב התביעה, יש להשיב על השאלה, שכן היא רלבאנטית לפלוגתות וכמפורט ברקע החלטה זו. מענה לשאלון שאלות 5.6.1 + 5.6.2 – מופנה לצד השלישי 3: האם הצד השלישי 3 ביטל את העסקה בדבר רכישת המכונית ו/או רכישת המשרד עם הצדדים השלישיים 1 ו/או 2 וקיבל הלכה למעשה "החזר כספים" בגין ביטול הרכישה? אם כן, מתי בוצע ביטול הרכישה ומדוע הדבר לא דווח? אם לא, מה נכון? המבקש גורס כי אם בוטלה העברת המשרד ו/או המכונית והצד השלישי קיבל כספים, הרלבנטיות ברורה; הדבר עוסק באופן ישיר בתמורה לדירות כביכול.

...

סוף דבר יש להשלים מענה ערוך כדין, בתמצית, בתוך 30 ימים.

בית משפט השלום באשקלון ת"א 41944-05-20 קריחלי נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו כפכפי תובע ג'ורג' קריחלי ע"י ב"כ עו"ד גלית בן דוד נתבעת אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לימור עוזר, גלעד שר, תלחמי ושות' פסק דין

לאור ביטול הסכם המכר, אלבר רשאית לנהוג ברכב מנהג בעלים ותוך 30 ימים תעביר הבעלות ברכב על שמה או על שם רוכש מי מטעמה, לרבות רוכש חדש של הרכב, ככל ויסכים לרכוש אותו לאור מימצאי פסק דין זה. במידה והרכב משועבד, תפעל אלבר לשלם מתוך הכספים שעליה להשיב לתובע לצורך הסרת השיעבוד, ותעביר היתרה לתובע.

שעה שטענות התובע והתחשיב מטעמו לא נסתר, מדובר בנזקים שנבעו מהפרת החוזה ועל אלבר לשאת בהם.

...

סוף דבר הנתבעת מכרה לתובע רכב פגום והפרה את חובת הגילוי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, כהשבה של תמורת המכר, סך של 101,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בגין פיצויים עבור הפרת ההסכם תשלם הנתבעת לתובע סך של 48,460 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, מ.ר. 6049254 (להלן: "קאדילק"), בתאונה שהתרחשה ביום 20.12.17, עת הקאדילק היה בעצירה בפקק תנועה, לפתע רכב הנתבעת, הנושא מ.ר. 3502634 (להלן: "הרכב"), לא הספיק לעצור והיתנגש בקאדילק מאחורה.

בנגוד לעדות הגב' מרזוק, עדות מר אגבאריה לא הותירה בי רושם דומה, ונראה כי עדותו הייתה מיתחמקת, מהוססת ורב הנסתר על הגלוי בה. הלכה למעשה הוא לא הכחיש בעדותו, כי ביום התאונה נסע בכביש 6 וכי היה פקק, כפי שטענה אף הגב' מרזוק.

בחקירתו הראשית טען, כי הוא הסתכל על הרכבים וראה שאין כלום, כאשר הוא לא זוכר, אחריי יומיים, שלושה, ארבעה היתקשר אליו בעלה של הגב' מרזוק ואמר לו שפגע לה ברכב, ולדבריו : "....אמרתי לו אין לי בעיה פגעתי לה ברכב, תחכה לי בצומת עארה ואני אראה לך את הרכב שלי ואתה תראה לי את שלך, אמר שחזור אליי בטלפון ומאז נעלם..." (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 25-26, עמ' 5, שורות 20-21 ועמ' 6, שורות 9-12).

בנוסף, מר אגבאריה לא נתן הסבר המניח את הדעת למצב רכבו, במובן זה שנאמר לו בחקירתו הנגדית שבתמונותיו יש על הטמבון צבע שחור, השיב: "זה רגיל, גם עכשיו יש לי אוטו ככה" (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 11), ובכלל זה שנשאל בדבר לוחית הרשוי העקומה, השיב: "זה רגיל. גם אצלי עכשיו ברכב שמשכיר מהנתבעת זה אותו דבר" (ראה: שם, שורה 13.

בכל הנוגע לסכום של ירידת ערך בסך של 1,175 ₪, אשר כלול בסך של 8,817 ₪ המנוי דלעיל, הואיל ומרישיון הרכב נראה כי קיים שיעבוד לבנק הפועלים, הרי שסכום זה ישולם בכפוף להצגת אסמכתא על הסרת השיעבוד.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מנהגי הצדדים במהלך עדותם, אני מעדיפה את גרסת נהגת התובע, הגב' מרזוק לגבי נסיבות קרות התאונה על פני גרסת נהג הנתבעת, מר אגבריה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הרכב של הנתבעת פגע בקאדילק מאחור.

בנסיבות אלו הואיל והיה מדובר בפקק, ובכלל זה עסקינן בפגיעה מאחור הנני קובעת, כי אין להשית על התובע כל אחריות או אשם תורם לקרות התאונה, הואיל והנהגת ברכבו לא הייתה יכולה למנועה, ומשכך האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על שכם הנתבעת ועליה לשאת בתוצאות הנזק שנגרם.

בכל הנוגע לנזק, אומנם התאונה התרחשה ביום 20.12.17 ובדיקת הרכב לפי חוות-הדעת השמאית הייתה ביום 20.1.18, כאשר בעניין זה טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי יש בדבר משום ביסוס לטענתה כי באירוע הנדון לא נגרם כל נזק לרכב התובע וככל הנראה מקורו באירוע/ים קודמים ו/או אחרים (ראה גם: עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 5-7), יחד עם זאת, איני מקבלת טענה זו, הואיל ומעבר לכך שהמדובר בטענה שנטענה בעלמא ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, כאשר הנתבעת אף לא הגישה חוות דעת נגדית ולא חקרה את שמאי התובע, הרי שאיני סבורה שהמדובר בחלוף זמן כה רב בין התאונה לבדיקת הרכב, אשר יש בו בכדי לבסס טענה כלשהי להיעדר נזק לרכב, או אף להוות ניתוק קשר סיבתי בין התאונה לנזק לרכב, כאשר לכך מתווסף כי נסיבות קרות התאונה כנטען בכתב התביעה וכפי שעלו בעדות הגב' מרזוק מתיישבות עם האמור בחוות-הדעת השמאית במסגרתה צוין, כי בבדיקת הרכב נוכחו בנזקים תאונתיים לחלקו האחורי של הרכב.

בסיכומו של דבר אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,817 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 2,600 ₪.