תביעה להשבת כספים בגין שירותי מרכזיה בבית מלון

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 23025-03-20 בריק נ' קוסאשוילי תיק חצוני: קיימים מסמכים לפני כבוד הרשם הבכיר מרדכי וחדי תובע יבגני בריק נתבע רבז קוסשוילי פסק דין

מבוא - התובע והנתבע שכנגד (להלן, לשם הנוחות, יקרא מכאן ואילך: "התובע"), הנו בעל עסק להקמת אתרי אינטרנט וקידום תכנים ברשת, תחת השם 'ג'י-פרטנר'; הנתבע והתובע שכנגד (להלן, לשם הנוחות, יקרא מכאן ואילך: "הנתבע"), הנו בעל עסק לממכר טלפונים סלולאריים ומוצרים נלווים, תחת השם 'רד-מובייל'; הנתבע היתקשר עם התובע בהסכם מיום 27.06.2019, במסגרתו שכר את שירותיו להקמת אתר/י אינטרנט, שרותי מרכזיה וירטואלית, יצירת עבודות גראפיות, איסוף 'לידים' של לקוחות פוטנציאליים וכן שירותי פירסום ושיווק ברחבי הרשת בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, למשך 12 חודשים (להלן: "תקופת ההיתקשרות") ובתמורה לתשלום הסך של 42,000 ₪ – הכל כמפורט בהסכם על נספחיו וראה נספח א' להסכם בפרט.

מאחר וההסכם בוטל בטרם עת, הגיש התובע תביעה לאכיפת ההסכם, במסגרתה תבע את יתרת הסכום שלשיטתו מגיעה לו מהנתבע בגין השירותים שקבל ממנו עד לביטול ההסכם; ואילו הנתבע הגיש תביעה שכנגד להשבת הכספים ששולמו לתובע במהלך תקופת ההסכם וכן לפצוי בגין רכיבי נזק שונים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה ממחדלי התובע.

...

ההשבה שנפסקה לנתבע בסך של 9,360 ₪ כאמור לעיל, אינה אלא תוצר לוואי של המסקנה כי התובע לא היה זכאי למלוא הסכום ששולם לו, ואין בכך כדי ללמד על אופן ביצוע העבודה או טיב השירותים שסיפק לנתבע.

אי לכך, הרי שדין הטענה לפיצוי בגין אובדן הכנסה – להידחות.

משנדחו טענות הנתבע - כולן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, עוגמת נפש או הוצאות למומחה - הגם שטען הנתבע כי נעשה לו נזק בעקבות פרסום פרטים שגויים, אשר גרר אחריו תלונות זועמות מצד לקוחות מתוסכלים, הרי שאלו לא נתמכו בראיה שיש בה ללמד על פגיעה במוניטין; ממילא, משנדחו טענותיו לעניין מחדלי התובע, אין הנתבע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה במוניטין, עוגמת נפש או החזר הוצאות; יתרה מכך, באשר לרכיב הוצאות המומחה – משהוצאה חוות דעתו מהתיק, איני סבור כי גם לו הייתה מתקבלת תביעתו היה מקום להשית על התובע את ההוצאות בעניינו של מומחה זה, וממילא לא צורפה כל אסמכתא לתשלום ששולם לו. סוף דבר – משנקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף על התמורה ששולמה לו, הרי שהתביעה העיקרית נדחית; משנקבע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח אף לא אחד מרכיבי תביעתו, הרי שגם תביעתו נדחית; אף על פי כן, ומשנמצא כי התובע גבה מהנתבע תשלום ביתר, עליו להשיב לנתבע את הסך של 9,360 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק; בנסיבות העניין, ומאחר והלכה למעשה נדחו שתי התביעות, יישא כל צד בהוצאותיו.

משכך, הם לא קיבלו את מלוא התמורה לכספם ודורשים השבה מלאה של הסכום ששולם.

בת.א. (ים) 165/88 דהן אאידה ואח' נ' זאב רפאל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.5.02) נקבע ביחס לאחריותו של סוכן נסיעות ו/או מארגן טיולים כדלקמן:   "[...] משבחר בשירותים, ואם בחר בהם במיומנות ראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות".   כמו כן, לא תוטל אחריות: "[...] על שבושם או תקלות המהוים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעקרם של דברים – חצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה – כאשר מדובר בתנאים מצטברים" (כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי בת"ק (תביעות קטנות ת"א) 1488-08-12 קועד נ' השטיח המעופף בע"מ [פורסם בנבו] (7.2.2013)).

הואיל ועסקינן בעיסקה להספקת שירותי הנאה, מרכיב הנזק הלא ממוני עשוי, בנסיבות מסוימות, להיות גבוה משעור הנזק הממוני ואף מסכום העסקה כולה, כפוף לנטל הקטנת הנזק המוטל על התובעים ת"א (מחוזי ת"א) 1286/08 אביגזר נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ, [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.5.2011).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וכן שמעתי את הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לצד זה, לא ניתן להסיר אחריות מהנתבעת, וסבורני כי על הנתבעת, היה לציין בפרטי ההזמנה, כי יכול שיהיו שינויים באופי פעילות המלון כמו גם העסקים באזור, ועל מזמין הנופש לקחת זו בחשבון.

יתר עתירות התובעים נדחות.

טענות התובעת בתמצית: הנתבעת באמצעות הנתבע, הפעילה לחץ בלתי הוגן על הנתבעת לשלם תשלומים לא על פי ההסכם ובטרם ניתן השרות, והפרה את ההסכם, הפרה קשה ויסודית, בכל הקשור לאופן קבלת החדרים, ניקיון החדרים והמלון, העידר מיזוג ובריכה, העידר שמיכות, כריות, מצעים, נייר טואלט ועוד.

בחקירתו הנגדית השיב: "הגעתי מטעם ישראל להיות שם, לפקח ולעזור לו במלון בזמנו, הייתי אחראי שם על האנשים שהגיעו, לראות שהכל בסדר בסה"כ ולהיות שם, הייתי איש שטח של ישראל בבית המלון שהיה ברשותו של הנתבע 3". "כל פעם הייתי מעדכן את ישראל שראיתי שהחדר אוכל והחדרים כמו שצריך. הייתי מדבר עם אנשים אם הם צריכים עזרה, כל דבר שלאנשים היה קשה הם היו מגיעים אלי ושואלים אותי והייתי מפנה אותם ועוזר להם, כל דבר". על פי עדותו, הוא לא היה שכיר של התובעת אלא "קבלתי ברטר, אני הגעתי עם המשפחה וכתמורה לזה שאני נמצא שם בשטח ועוזר לישראל הוא הביא לי לשם ברטר והתארחתי במלון כל התקופה שזה היה וזה היה השכר שלי". לא נחתם הסכם בינו לבין התובעת (עמוד 13 שורות 29-30).

ת: בעיקר, לא רק. אתה יודע מה היה, המרכזייה של המשרד קרסה, אנשים באו אלי למשרד רצו להרביץ לי, התקשרתי לישראל גפנר, לשמעון שהיה אז מנהל, מנסה למצוא פיתרונות, להרגיע אנשים, שאנחנו מודעים לקטסטרופה, חלק החזרנו כסף, אנשים באים לבית מלון.

טענותיה של התובעת לנזקים ולחיובים שונים כנגד הנתבעת, נדונו במסגרת התביעה של התובעת ונדחו רובן, למעט הפרת ההוראה בהסכם בנוגע לבריכה, ונקבע פיצוי כספי בשל כל, בגובה של 20,000 ₪.

...

תביעת התובעת כנגד הנתבע – נדחית.

תביעת הנתבעת כנגד התובעת מתקבלת באופן חלקי ומינורי.

אני מורה על קיזוז הסכומים שנפסקו לעיל, ולסיכום, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סכום כספי של 101,940 ₪.

הקבוצה פנתה באמצעות ראש הקבוצה, מר גובס מנסור, לאחראי במלון, מר דוד, שהביע נכונות להחזיר את הכסף או לסייע בדרכים אחרות.

הנתבעת 1 אחראית לטיב השרות שכן היא זו שקיבלה את כספה של התובעת והיא זו שהיתה צריכה לספק את השרות.

בשיחה נוספת שיתף אותו מר מנסור בהסכמות אליהן הגיע עם הנהלת בית המלון כאמור בכתב התביעה.

...

נחה דעתי שהתובעת רשאית הייתה לצפות שתקבל חדרים המותאמים ל-4, 3 או 2 מבוגרים, הישנים במיטות נפרדות.

למרות זאת החלטתי לחייב את הנתבעת 1 להחזיר חלק מהסכום היות ושוכנעתי שהחדרים שנמסרו לחברי הקבוצה לא היו נקיים והמצעים בהם לא הוחלפו ולדבר זה היה משקל רב, לדברי העד מטעם התובעת, בהחלטתה לעזוב את המלון ( זה לא רק העניין של המיטות הנפרדות, זה היה הלכלוך (פרו' 11/1)).

בשל כל האמור לעיל מחייבת הנתבעים לשלם לתובעת את הסך 15,733 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום בסך 1,770 וכן בצירוף אגרת בית המשפט בסך 812 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

לפני ערעור על פסק דינו של המפקח ארז שטיינברג (להלן: "המפקח") מיום 22/2/23, אשר ניתן בשמונה תביעות מאוחדות, הנסבות כולן על השמוש בדירות מגורים במלון **** בהרצליה, המהוה בית משותף (תיקים 7/220/2019 ואח').

אציין כי במענה לשאלתי מה ההבדל משכך – לגישת המערערים - בין השכרת דירות המגורים לטווחי זמן קצרים לבין שכירת חדר במלון ליום או יומיים ומדוע הראשון הוא מגורים והשני הוא נופש? השיב ב"כ המערערים כי ההבדל נמצא בכך שבעת השכרת חדרי מלון, מסופקים לאורחי המלון שירותים הכוללים שירותי חדרנות וחדר אוכל ואלו לא מוענקים בעת השכרת דירות המגורים.

נטען כי עיון בשירותים אשר ניתנים לדירות המגורים, בהתאם להסכם זה, מלמד כי מדובר בשירותים בעלי אופי מלונאי (ובכלל כך, שירותי קבלה, הכוללים רישום בכניסה, שירותי שמירה ובטחון, שירותי ניקיון בשטחים הציבוריים, שירותי מרכזיה, שירותי בריכה חיצונית וכיוצא בכך).

בתמיכה לכך, מפנים המערערים לנספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם המערערים ובו היתחשבנות כספית הנוגעת לנוהל זה, אשר העד מטעם המערערים לא נחקר בגינו וכן, לעדות מנכ"ל המשיבה, מר יצחק לוי, אשר הודה בקיומו של נוהל זה בהסכמי הרכישה המקוריים של רוכשי הדירות ואף הוסיף ואישר כי המשיבה השתמשה בדירות המגורים של המערערים במסגרת נוהל זה גם לתקופות קצרות של יום או יומיים, כחדרי מלון לכל דבר ועניין.

...

לאור כל זאת, טענו המערערים כי דין התביעות כנגדם להידחות.

לאור כל האמור והמפורט, אינני סבורה כי נפלה שגגה בקביעת המפקח ובפרשנות אשר ניתנה על ידו למינוח "למגורים" הקבוע בסעיף 6.07, פרשנות העולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של הסעיף והיא אף קוהרנטית ליתר תניות התקנון ומשכך, הנני מוצאת לאשר קביעתו של המפקח ובהתאם לה חל על בעלי דירות המגורים איסור להשכיר את דירותיהם לפרקי זמן קצרים.

זאת בהינתן שאמנם – להליך קמא לא צורפו כצדדים כלל בעלי דירות המגורים ולא הוצג טעם כלשהו וקל וחומר שלא טעם של ממש להחלת פסק הדין גם על מי שלא היה צד להליך ומשכך לא ניתן לו יומו בו. בהתאמה – הנני קובעת כי הוראה זו, הקבועה בסעיף 57 בטלה, תחתיה יקבע כי הערת אזהרה תירשם רק על תתי החלקות שבבעלות הנתבעים בהליך קמא.

סוף דבר; הערעור – למעט באשר להוראת סעיף 57 לפסק דינו של המפקח – נדחה.