מכאן תיתכנה שתי אפשרויות הראשונה שמעולם לא ניתנו שירותים כאלה והאפשרות השנייה שפיקוח רואי החשבון של החברה היה לקוי ורשלני.
דמי ניהול ושכ"ט רטרואקטיביים
ככל שמדובר בכספים ששילמה או התחייבה החברה לנשר בז ו/או למשרד עוה"ד בגין שירותי ניהול ושרותי משפט רטרואקטיביים בשנים 2006 – 2016, יש לבחון האם ניהול תביעה להשבת כספים אלה או למניעת חיוב החברה בתשלום כזה היא לטובת החברה.
לגירסת אהרוני, סוקרטס התבקשה להישתתף לפחות בחלק מעלויות השירותים שסופקו לחברה, אולם היא סירבה לעשות כן.
בהתייחסו לעובדה שלאורך תקופה ארוכה המשיבים לא טענו ולא פעלו לקבל דמי ניהול ושכר טירחה מהחברה, הצהיר אהרוני (שם, סעיף 45):
"בשל מצבה התזרימי של החברה, נשר בז וזאג לא גבו מהחברה את התמורה שהגיעה להם בגין שירותי הניהול והייעוץ המשפטי. יתרה מכך, עד השלב בו הגישה המבקשת את כתב התביעה הקודם, נשר בז ומשרד זאג לא פעלו להסדיר את מסגרת מתן השירותים לחברה בהסכם פורמלי בכתב מול החברה, מאחר והצדדים התנהלו באופן לא פורמלי, מה גם שלחברה מילא לא היו די הכנסות לתשלום התמורה.
...
במסגרת פסק הדין הראשון נקבע על ידי כבוד השופטת רות רונן (שם, פסקה 104):
"מכל הטעמים הללו, אני סבורה כי אין תוקף להחלטת החברה הנוגעת להסכמי השירותים בהם התקשרה החברה עם נשר בז ועם הדסים ירוקים, הסכמים בהם סוכם לכאורה על מתן שכר רטרואקטיבי לתקופה של 10 שנים לשני הגופים הללו. בהתייחס למסקנה זו אין צורך להידרש לשאלה האם הצדדים אכן סיכמו ביניהם כי כל השירותים שהם יתנו לחברה לצורך קידום רכישת הנכס – יעשו ללא תשלום (כפי שטוענים התובעים). אני סבורה כי גם לו היו נשר בז, זאג (משרד עוה"ד – מ.א) או הדסים ירוקים זכאיות לתשלום כזה או אחר בגין השירותים שהם נתנו לחברה (ואינני קובעת מסמרות בהקשר זה) – אין בכך כדי להכשיר את ההסכמים שנערכו בהקשר זה בין החברה לבינם באופן בו הם נערכו. מסקנה זו נוגעת הן לדמי הניהול והן לשכר הטרחה שהוחלט לשלם לנשר בז וזאג.
בהתאם: אני מאשר לסוקרטס לנהל תביעה נגזרת נגד משיבים 1, 3, ו – 6 ביחס לדרישתם לדמי ניהול ושכר טרחה רטרואקטיביים משנת 2006 עד שנת 2016.
הבקשה נגד משיבים 2, 4, 5 ו – 7 נדחית.
המבקש ישלם למשיב 7 את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪.
