תביעה להשבת כספים בגין עסקת מקרקעין במסגרת כינוס נכסים

התובעים שילמו לחברת באליגם עבור חבילת הנופש באמצעות כרטיס אשראי בתשלומים כמפורט בכתב התביעה [ראה קבלה שצוינה נספח א' ועותק מפרטי עסקה שסומן נספח ב' ו- ג'].

הנתבעת, חברת קשרי תעופה בע"מ, "הנה סיטונית וקמעונאית תיירות וככזו משמשת כמקשרת ומתווכת בלבד בין חברת הנסיעות, ובין ספקי ומפעילי השירותים השונים כגון: בתי מלון, חברות תעופה ושרותי קרקע נוספים שהשירותים מבוצעים על אחריותם הבלעדית של ספקי השרות" [ראה ס' 29 לכתב ההגנה].

הנתבעת אינה כופרת בכך שהודיעה לתובעים כי ההזמנה מבוטלת אולם ציינה זאת לאחר שנודע לה כי חברת באליגם לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי הנתבעת וזאת מאחר שחברת באליגם נכנסה להליך חידלות פרעון בחודש יולי 2019 וניתן כנגדה צו כנוס נכסים במסגרת תיק פר"ק 32786-06-19 (בבימ"ש המחוזי בתל אביב).

עוד הוסיפה כי: "...שעה שהתשלום מבאליגם לקשרי תעופה לא יתבצע בגין העיסקאות העתידיות, כך השרות העתידי לבאליגם לא ינתן" (ס' 8ח לכתב ההגנה).

על התובעים להגיש הוכחת חוב למפרק של חברת באליגם במקום לתבוע ספק, שאין להם עמו כל הסכם לתת שירות עתידי, בגינו לא קיבל כל תמורה; ו/או להשיב כספים שכלל לא קיבל.

דיון והכרעה המחלוקת בין הצדדים מתבררת במסגרת כתבי הטענות הן בנוגע לעילות התביעה והן בנוגע לסעדים אותם תבעו התובעים, והם השבה ועוגמת נפש (ראה סעיפים 33-34 לכתב התביעה).

...

[כל האמור לעיל להלן ("חבילת הנופש")].

לא נראה איפוא כי יש לדחות את בקשת האישור בשל נימוק זה."

סוף דבר מכל האמור לעיל, מורה על דחיית התובענה.

אסתפק בציון העובדה, שחברת שריגים נקטה בהליך של השגה אשר במסגרתו ביום 31.1.16, היינו לאחר הגשת תביעה זו, התקבלה הכרעתו של מר גיל בלולו, שמאי המקרקעין המחוזי של מחוז ירושלים והדרום ואגף שומת מקרקעין של משרד המשפטים, הקובעת כי חברת שריגים זכאית לקבל זכויות ב-64.52 מתוך 92 מיגרשי התוכנית, ולא ב-44 מגרשים כפי שנקבע על ידי המנהל (סעיף 154 לסיכומי בן יהודה וחב' שריגים).

במכתב זה עו"ד גדיש כתב, כי במסגרת תפקידו ככונס נכסים ובאשור בית המשפט, נמכרו במועדים שונים, לצדדים שלישיים, כל זכויות חברת שריגים במקרקעין, ובסך הכול 64.5 מגרשים.

בהודעה שהתובעים הגישו ביום 29.7.20 נימסר על ידם, כי לנוכח כספים שבן יהודה העביר לגוט במהלך השנים לשם פרעון החוב אליו, התובעים מסכימים להפחית מהסכום שנתבע על ידם בכתב התביעה את הסכום שנתבע בגין החזר הכספים ששולמו על ידי גוט (ר' כאמור את ההודעה מיום 29.7.20 וכן גם את כתבי הטענות שהוגשו בעקבות הודעת התובעים מיום זה).

הנתבעים דוחים את טענת התובעים וטוענים, כי לכאורה התובעים יכולים לקבל בחזרה את כספם, או חלק ממנו, באחת או יותר מהדרכים הבאות: האחת, במסגרת הליך כנוס הנכסים שמתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ש: יורם, שניה, אני לגביך אומר משפט מאוד ברור, שלי ברור, אתה יכול לתקן אותי, שאם היית רואה את זה, לא היית נותן להם לחתום בלי לקבל אישור מהמניף שהם יודעים על ההסכמים האלה? ת: ראינו, אייל ראינו, ראינו, ש: מתי? ת: בתדפיס רשם החברות, ש: תדפיס רשם ראית, ת: שכתוב אין להעביר ואין לשעבד ללא הסכמת מניף, אבל זה בא בעיסקה רגילה אבל לא כאשר הקונה בא ואומר אני נותן לך את מלוא התמורה, ברגע שהכל יסתדר תן לי מיגרש אם לא יסתדר תחזיר לי את הכסף.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 5,582,122 ₪.

הודעת צד ג' שעו"ד רוט הגיש נגד גוט נדחית ללא צו להוצאות.

אשר להוצאות בתביעה העיקרית – הואיל ודחיתי את הטענה העיקרית שהתובעים העלו נגד עו"ד רוב ועו"ד רוט, אני מחליט לפסוק לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך.

הוא שילם חלק מההסדר, אחכ הוא שילם את השאר (בעמ' 23) הנתבע אף אישר כי התובע שילם כספים במסגרת הסכם הפשרה בשנת 2009 במסמך ט2 (מכתב תשובה [ לכונס הנכסים).

בתביעה התובע עותר להשבת הכספים שהפקיד לחשבון ושילם לבנק על פי חוק הערבות כמי ששילם את חוב החברה לבנק, וכן מכח הפרת הסכם השותפות.

כך נטען כי "ביום 19/4/2019 רכשו התובע והנתבעת 1 במשותף בעסקת קומבינאציה קרקע מאת הגב' ניר אהובה... הרכישה הייתה במסגרת שותפות בפרויקט בו היו אמורים התובע והנתבעת לבנות 6 יחידות על המקרקעין". בסעיפי הסעדים נטען בין היתר כי הסכם השותפות בין הצדדים הופר.

...

אני מקבלת את טענת התובע והנתבע שכנגד לפיה הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחה הנדרש לענין עלויות הבניה של הפרויקט מאחר שהנתבעת לא הראתה שנשאה בעלויות הבניה בפועל.

סופו של דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 94,000 שח. התביעה נגד נתבע 2 נדחית אולם בנסיבות, מאחר שהתביעה כנגדו נדחתה בהעדר תשתית ראייתית אולם בשים לב למערכת היחסים שבין הצדדים בעת ניהול הפרוייקט כפי שעולה מחומר הראיות, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

התביעה שכנגד נדחית.

לפניי תביעה על סך 331,603 ₪ להשבת כספים שנמסרו בקשר עם כנוס נכסים.

בעדותו סותר התובע את עצמו בעיניין זה. מצד אחד העיד בעמ' 6 לפרוטוקול "פנתה אלי בחורה בשם אסתי טל, שהיא ניסתה לטפל בי בעסקת מקרקעין אחרת והיא אמרה לי תשמע יש פה איזה עסקה מעניינת של בני זוג שכרגע הבית שלהם עומד למכירה בכינוס נכסים ואפשר לנסות להציל את העסקה, להפקיד כסף בקופת הכונס לנסות להציל, למשוך את העסקה מההוצאה לפועל או מהכינוס ולמכור את זה במכירה חופשית וכמובן להרויח כסף וזו הייתה מטרת העסקה". מצד שני כשנשאל על כך שלפי ההסכם הנכס יימכר בשוק החופשי ולא בכינוס העיד: "עזוב מה כתוב... אני יודע מה נעשה בפועל, בפועל התנאי שלי היה שזה יימכר במסגרת כנוס נכסים ושעו"ד מושונוב יהיה כונס הנכסים של העסקה, זה היה התנאי" לשאלה איפה זה כתוב בהסכם, לא השיב התובע.

...

לטענת התובע, עוד לפני החתימה על ההסכם מול אלזם, שוחח בא כוחם עו"ד מושונוב עם הכונס עו"ד דרור, וזה האחרון הבטיח לעו"ד מושונוב בנוכחות התובע והזוג אלזם שאם ישלם התובע במשרדו את הסך של 200,000 ₪, באמצעותו יסולק חוב הפיגורים של אלזם כלפי הבנק, אזי אם יימכרו המקרקעין בהליך הכינוס – ייחשב הסך של 200,000 ₪ כחלק מחוב המשכנתא ויוחזר לו בד בבד עם החזר יתרת חוב המשכנתא מתקבולי מכירת הנכס.

לטענת התובע, יוצא אפוא מההסכמה הנ"ל שהחזר ה-200,000 ₪ לתובע קיבל מעמד של חוב "מובטח" כמו המשכנתא של הבנק.

מכל האמור לעיל אני דוחה את טענת התובע בדבר הבטחה כלשהי שניתנה לו ע"י הכונס כי התשלום ששילם יוחזר לו בדין קדימה כמו המשכנתא.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבע 1 – בסך 35,000 ₪, ולנתבע 2 – בסך 35,000 ₪.

בפניי תביעת התובעת, מרכז קניות כימעט חינם בע"מ (להלן: "התובעת") לאכוף על הנתבע, מר אריאל חופי (להלן: "הנתבע") לקיים את התחייבותו שניתנה במסגרת מכתב כוונות מיום 6.9.2015, לפיה, יסיר את הערת האזהרה הרשומה לטובתו על המקרקעין הידועים כגוש 4042, חלקה 805 ברחוב כנסת ישראל 69 בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין") וזאת כנגד קבלת תשלום בסך של 250,000 ₪ עד יום 20.9.2017.

בשולי הדברים אציין, כי באם ביקש הנתבע להתנות את הסרת הערת האזהרה בקיומם של הסכמים אחרים בינו ובין אור הזוהר, או בקבלת הסכום לתשלום עד מועד מסוים שלגישתו הנו מועד סביר, שומה היה עליו לכתוב את הדברים באופן מפורש במסגרת מכתב הכוונות, בהיותו מכתב המופנה לכל המעוניין, קל וחומר מקום בו הוא ער לכך כי המכתב הוכן ונערך לצורך עסקת מכר המקרקעין עם צד שלישי.

בנסיבות אלו, יכול שדוקא השכל הישר, כפי שטוען הנתבע, הביאוהו לסבור, כי מוטב לו לקבל סך של 250,000 ₪ כנגד מחיקת הערת האזהרה, כאשר החלופה היתה כי הקרקע תמכר במסגרת כנוס נכסים תוך מחיקת הערת האזהרה ולאור ריבוי הנושים, לא ברור היה האם יוכל לקבל לידיו אפילו סכום זה. כך או כך, אין עוסקים אנו בהשערות, או בהכרעה על פי שכלו הישר של מאן דהוא, אלא על יסוד המסמכים והעדויות שבפני ואלו, כאמור לעיל, מבססים את הסתמכותה של התובעת על מכתב הכוונות.

אציין רק, למעלה מן הצורך, כי הן לגישתו של עו"ד לוי והן לגישתו של הנתבע, הערת האזהרה לא שיקפה עסקת מכר בנוגע למקרקעין, אלא הוותה בטוחה (לטענת עו"ד לוי, בטוחה להשבת הכספים ששולמו על ידו ולטענת הנתבע, בטוחה לקבלת דירות ברחוב הזוהר או ברחוב ה- 93).

...

איני מקבלת אף את טענת הנתבע כי לא יהא צודק לאכוף את מכתב הכוונות ולמחוק את הערת האזהרה מקום בו הוא שילם כספים לאור הזוהר ולא קיבל תמורתם; אור הזוהר ובעל השליטה בה היו שניהם על סף חדלות פירעון במועד החתימה על מכתב הכוונות.

לאור כל האמור, אני מורה על קבלת התביעה.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ח ניסן תשפ"ד, 06 מאי 2024, בהעדר הצדדים.