מונחת לפניי תביעה כספית נגד הנתבעת, סוכנות נסיעות ממנה רכשו התובעים כרטיסי טיסה לגרמניה לצורך ארוע משפחתי, אשר עקב פשיטת רגל של חברת התעופה גרמניה איירליינס נותרו מול שוקת שבורה ודורשים הם את כספם בחזרה נוכח כישלון תמורה מלא.
מעמוד הבית במרשתת של היתאחדות משרדי הנסיעות עולה כי הייתה פנייה של היתאחדות משרדי הנסיעות לשר התחבורה, שר התיירות ושר הכלכלה בעקבות קריסת גרמניה איירליינס לממשלת ישראל להפעלת קרן לאומית שתשיב כספי נוסעים שרכשו כרטיס טיסה שלא מכובד בשל פשיטת רגל של חברת התעופה, אולם לא ידוע על מענה חקיקתי שפורסם ברשומות בעיניין זה. כך או אחרת, בכל הנוגע לקרן הערבות האמורה, הרי מי שהפקיד בקרן כספים הם סוכני נסיעת ישראלים וזו לא נועדה לפצות לקוחות על קריסה של חברות תעופה ובודאי לא חברות תעופה זרות שלא הפקידו בה. בעניינינו, גם לא הכוח שפוליסה מקצועית של סוכנות נסיעות מכסה פשיטת רגל של ספקים, להבדיל מסוכנויות.
...
בית המשפט המחוזי בעניין מונה טורס קבע כי "אכן, מעיון בפסיקה השונה בעניין אחריותם של סוכנויות נסיעות, עולה, כי טרם ניתנה תשובה חד משמעית לסוגיית אחריותן של סוכנויות נסיעות למחדלים של חברות תעופה (משהנתבעת הציגה פסיקות הקובעות אחרת ממה שהפנו התובעים שם, למשל בר"ע 3278/01-א"מ), וזאת, לא בכדי. שכן, נסיבותיו של כל מקרה הן שונות. בנסיבות המקרה דנן, השאלה הרלוונטית לבחינת אחריותה של המבקשת הינה האם יכלה סוכנות הנסיעות לצפות את קריסתה של חברת אירוסויט ואם היה עליה לדווח ללקוחותיה בזמן אמת על חוסר איתנותה הכלכלית של חברת התעופה. ככלל סבורני, כי ראוי לדמות את תפקידה של סוכנות נסיעות, לתפקידו של מתווך, וככזאת, חייבת היא לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת כלפי שני הצדדים, קרי כלפי חברת התעופה וכלפי לקוחותיה. כמו כן חייבת היא למסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה. במקרה דנן, ובהסתמך על חומר הראיות שנפרש בפני בית משפט קמא, קבע בית משפט קמא, כי לא הוכח בפניו, שהמבקשת פנתה למשיבים והודיעה להם על קריסתה הכלכלית של חברת אירוסויט, אלא שהמשיבים הם אלה שפנו למבקשת בבקשה לבירור העניין. סוגיה זו אף נתמכת בתכתובת שהחליפו הצדדים ואשר צורפה לכתבי הטענות שהוגשו מטעמם לבית משפט קמא. בהקשר זה יש, לציין, כי מעיון בתכתובת שבין הצדדים, עולה כי המבקשת לא הכחישה, את הטענה בדבר הבטחת נציגיה לשיפוי המשיבים בגין נזקיהם, ואין זכר לטענה, כי המבקשת פנתה בשלב כלשהו למשיבים ועדכנה אותם אודות מצבה הכלכלי של חברת אירוסויט...עצם רכישת הכרטיסים על ידי המשיבים באמצעות המבקשת, מגלמת צפייה סבירה, כי המבקשת היא כתובתם של המשיבים בנוגע לשירותי חברת התעופה, לרבות העברת מידע מהותי בנוגע לספק השירותים. בהקשר זה, ניתן לצפות, כי המבקשת תהייה מודעת למצבן ולאיתנותן הכלכלית של חברות התעופה שבתיווכה מהן רוכשים לקוחותיה כרטיסי טיסה ותפעל למניעת כל נזק הצפוי להיגרם ללקוחותיה, שאם לא כן, הרי שיתייתר הצורך במהות קיומן של סוכנויות נסיעות. ראו: רת"ק 60390-07-13 IATA יאט"א ישראל נ' שמעון שוורץ, [פורסם בנבו], (08.01.14).
זאת ועוד,
"בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח על בסיס התשתית הראייתית שהונחה בפניו, כי היא לא ידעה מאומה אודות מצבה הכלכלי הרעוע של חברת אירוסויט. כן נקבע על ידי בית משפט קמא כממצא עובדתי כי המבקשת לא התריעה בפני המשיבים על מצבה הכלכלי של חברת התעופה. זאת ועוד, עם היוודע מצבה הכלכלי של החברה למשיבים פנו הם לאלתר למבקשת בבקשה להקפיא את יתר התשלומים לחברה וזו סירבה לסייע ולא נתנה אישור לבטל את חיוב כרטיסי האשראי. בכך סבורני, כי המבקשת לא עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה כלפי לקוחותיה שעה שהיה עליה לבדוק את המידע שהתפשט אגב מצבה הכלכלי של חברת התעופה, להביא המידע לאשורו בפני לקוחותיה ולאפשר להם לשקול את המשך צעדיהם, לרבות ביטול עסקת האשראי. ויצוין, כי בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי שהמשיבים אכן יכלו לפעול כאמור באותה העת".
על בסיס זאת, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור הנתבעת.
על כן, ולנוכח האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.
