לטענתו, הוא שכר את שירותיהם בשנת 2008, על מנת לקבל מהם ייעוץ וטפול משפטי בנוגע לסכסוך כספי שהיה בינו לבין מעסיקתו דאז, המכללה האקדמית נתניה (להלן: "המכללה").
לטענת התובע סכום זה הנו 73,500 ₪ ומע"מ.
לחילופי חילופין טען התובע, כי על הנתבעים להחזיר לו כל סכום שגבו ממנו מעבר לשכר הראוי המגיע להם עבור הפעולות שביצעו עד להפסקת הייצוג.
בפיסקה האחרונה של עמוד 5 בכתב התביעה טוען התובע כי על הנתבעים להחזיר לו סכום של 116,671 ₪, לטענתו לנוכח הסכומים שגבתה ממנו עורכת הדין סעתי עבור לימוד התיק.
התובע טוען כי כבר באותה שיחה מסר לנתבעים שמדובר בהקלטה אוטומאטית באמצעות יישומון שמותקן במכשיר הסלולארי, ואילו הנתבעים טוענים שהתובע כלל לא אמר זאת, אלא התריס בפני עו"ד פרדס שמותר לו להקליט ואילו לעו"ד פרדס אסור להקליט אותו.
ראיה נוספת, לכך שהתובע ידע היטב שנפל פגם בהתנהלותו, אני מוצאת בכך שהתובע בחר שלא לספר לעורכת הדין סעתי מה היה הרקע שהביא לכך שעורך הדין פרדס התפטר מייצוגו.
...
מאחר שעל פי קביעה זו של מומחה הנתבעים, היה על הנתבעים להמשיך ולעבוד עוד כ 55 שעות עד לסיום הטיפול בתיק, ומאחר שלאור תקרת התשלום שבהסכם שכר הטרחה, והעובדה שמעדות התובע , שלא נסתרה, עולה שהתביעה המאוחדת נדחתה בסופו של דבר, ממילא לא היו הנתבעים זכאים לקבל תשלום נוסף עבור שעות אלה.
מכאן, שאילולא התפטרו, היו הנתבעים עובדים 245 שעות (190+55), תמורת 110,000 ₪ ומע"מ.
מאחר שעבדו רק כ 190 שעות, אני סבורה כי יש להפחית, מהסכומים המגיעים לנתבעים על פי הסכם שכר הטרחה, סכום המשקף 55 שעות.
בנסיבות העניין, ולאור הסכום שנפסק ביחס לסכומים שנתבעו, אני מחליטה שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
