תביעה להשבת כספי תגמולים ששולמו לאחר צבירת זכאות לקצבת זקנה

לפנינו תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי: (א) התובע זכאי לקבלת זכויות שנצברו על שם אחיו המנוח אצל הנתבעת, בהיותו יורשו הבלעדי של המנוח; וכן (ב) המנוח לא היה 'פנסיונר'.

א לטופס רשום כי: "אני מבקש/ת לאשר לי תשלום פנסיית זקנה...: פנסיה זקנה מוקדמת....ידוע לי, כי קבלת פנסיית זקנה מוקדמת (לפני הגיעי לגיל פרישה ושלא על חשבון המעסיק) כרוכה בהפחתת שיעור הפנסיה, כמפורט בתקנון האחיד. בהתאם לכך, הריני לאשר בזאת כי בדקתי את השלכות הקדמת פרישתי ואני מודע להפחתת הזכויות התקנונית הנובעת מכך...". בסעיף 11 לטופס רשום: "ידוע לי כי עם קבלת פנסיית הזיקנה הראשונה, לא אוכל עוד (אני, יורשי ושאירי) לוותר על הפנסיה ולמשוך את הכספים שנצברו בחשבוני בקרן." הנתבעת השיבה לתובע במכתב מיום 24.7.2012 שעניינו השלמת טפסים בבקשה לתשלום קצבת זקנה (ר' מוצג נ/4 לתצהיר הנתבעת).

סעיף 9 לתקנון שכותרתו "תנאי זכאות לקיצבת זקנה" קובע כי: "מבוטח יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת זקנה, ובילבד שהתקיימו כל התנאים האלה: (1) המבוטח הגיע לגיל קצבת זקנה; (2) היתקיים אחד מאלה: (א) המבוטח צבר בקרן 120 חודשי ביטוח או יותר. לגבי מבוטח בקרן שהנו מבוטח גם בקרן ותיקה אחרת שבהסדר אחת או יותר – יובאו במנין החודשים האמורים גם חודשי ביטוח בקרן ותיקה אחרת שבהסדר. (ב) סכום קצבת זקנה של מבוטח עבור חודש הזכאות הראשון לקיצבת זקנה לא יפחת מקיצבת מינימום. לגבי מבוטח בקרן שהנו מבוטח גם בקרן ותיקה אחרת שבהסדר אחת או יותר - ....(3) המבוטח לא משך לאחר המועד הקובע כספים כלשהם מחשבונו בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר אשר בשלהם היו רשומים לזכותו חודשי ביטוח......" כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח נפטר בטרם הגיע לגיל קצבת זקנה.

בית הדין הארצי ציין כי: "משבוחנים את הוראות התקנון, ברי כי לא קמה למערערים זכאות לקבלת כספים צבורים. ראשית לכל, יודגש כי במועד פטירתה היתה המנוחה בגדר פנסיונרית. הזכאות לקיצבת זקנה קמה למנוחה לאור הוראות סעיפים 10 ו-16 לתקנון, החל מיום 1.9.10, כאשר תשלום הקצבה יכול היה להתבצע עד ליום 9.10.10". דהיינו, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי (אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 798/15 סרגיי המר – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים (28.4.15)) - משהוגשה על ידי מבוטח בקשה לקבלת קצבת זקנה, ומשעומד המבוטח בתנאים הנדרשים לצורך קבלת קצבה זו, יש לראות בו פנסיונר, גם אם בפועל עדיין לא שולמה לו הקצבה.

...

נוכח האמור, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה בעת פטירתו היה המנוח במעמד של 'פנסיונר' וזכאות התובע, כיורש המנוח, היא לקבלת סכומי הקצבאות שהגיעו למנוח החל ממועד הזכאות לקצבה בחודש יולי 2012 ועד למועד פטירתו.

סוף דבר על הנתבעת להעביר לתובע את סכומי קצבאות הזקנה שהגיעו למנוח בחייו בהתאם להוראות התקנון.

התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המנוח לא היה במעמד 'פנסיונר' נדחית.

בית המשפט הורה על תשלום פיצויים עונשיים "באופן בו ישולש הסכום הקבוע בראשי הנזק לעיל. דהיינו, לאחר החלת הפיצויים העונשיים יעמוד סך הפצוי על 7,110,000 ₪". לסכום הפיצויים הכולל נוספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ כדין.

משאלו הם פני הדברים, איני מוצא להדרש לפרטי הראיות ולקביעות בית המשפט בת"א 3062/01 בעיניין נורז'ץ, ואין באמור כדי להכריע בטענות המשיבים שידונו ויוכרעו בבוא העת בגדרי ההליך שם. הנזק ופיצויים עונשיים כאמור, המשיבים תקפו כל תג ותג בפסק דינו של בית מהשפט המחוזי בנושא הנזק, ובין היתר נטען לטעויות בזהות יורשי העזבון, בתאריך לידתו של המערער 2 ובחישוב הפסדי השכר; נטען כי המערערים לא תבעו פיצוי בגין נזקיהם כתלויים, בגין קיצור תוחלת חיים, אובדן שירותי הורה ובן זוג, קצבת זקנה ועוד; כי לא הוכחה זכאותם להפסדי פנסיה; וכי הסכומים שנפסקו בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים ואובדן שירותי הורה ובן זוג גבוהים ולא מותאמים לנסיבות מותה של המנוחה ולאחריותם של המשיבים למעשה.

גם אם הסכום המצטבר בסך 2,370,000 ₪ שנפסק לחובתם של המשיבים הוא על הצד הגבוה, איני רואה להתערב בראשי הנזק כפי שנפסקו.

בדיון לפנינו, שבו העלינו את האפשרות כי הנפקות המעשית היחידה של העירעור היא אך ורק לגבי הפיצויים העונשיים, המערערים לא טענו כי סכום הפצוי, כפי שנפסק על ידי בית המשפט קמא, עולה על התשלומים ששולמו וישולמו להם מכוח חוקים אלה ולא חלקו על כך שהם גובים את התגמולים על פי חוקי התגמולים, ומשכך יש לראותם כמי שהודיעו כי בחרו במסלול התגמולים ואין בדעתם להשיב את כספי התגמולים שקבלו.

...

סכום זה ישמש קנה מידה גם במקרה שלפנינו, אך אדגיש כי איני סבור שכל אימת שהרש"פ מחוייבת, ביחד ולחוד, עם מעוולים נוספים, יש לפסוק סכום זה כעניין "אוטומטי", או כי יש לחייב את הרש"פ במלוא הסכום שהושת על מבצעיו הישירים של הפיגוע לפי הכלל של "ביחד ולחוד". בעניין בן שלום אמרתי את הדברים הבאים (שם, פסקה 4 לפסק דיני): "הסוגיה של 'ביחד ולחוד' בפיצוי עונשי היא סוגיה סבוכה ולטעמי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה דנן, אני נכון להצטרף למסקנה של חברתי כי לנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא באשר לתרומתה של הרשות לביצוע הפיגוע, יש מקום להטיל עליה חבות 'ביחד ולחוד'". כפי שנפסק, בקביעת שיעור הפיצויים העונשיים יש להתחשב, בין יתר הדברים, במידת האשם של הרש"פ ותרומתה לתוצאה (עניין מנטין, פסקה 164).

משלא מצאנו להתערב בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי, אני סבור כי בנסיבות המקרה דנן, יש להותיר את סכום הפיצויים העונשיים שבהם תשא הרש"פ והמשיבים 4-2 על הסך של 3 מליון ₪, ביחד ולחוד עם המשיב 1.

סוף דבר, שערעור המערערים (ע"א 7036/19) נדחה בזאת וערעור המשיבים (ע"א 8289/19) נדחה בכל הנוגע לשאלת האחריות ומתקבל באופן חלקי בנוגע לגובה הפיצוי, במובן זה שעבד אלקאדר (המשיב 1 בע"א 7036/19) יחוייב בפיצוי עונשי לעיזבון המנוחה בסך 3 מליון ₪ והמערערים 5-2 יחוייבו עמו ביחד ולחוד בסכום זה. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. הנשיאה א' חיות: אני מסכימה.

בבקשה לאישור הועלו שתי טענות מרכזיות – הראשונה כי המשיבות מס' 1-9 (להלן: "המשיבות") גובות דמי ניהול מסך נכסי הקרן שלא כדין ("דמי ניהול מנכסים מנוהלים"); השנייה – כי המשיבות מייעצות לעמיתים שלהן לרכוש פוליסת "הסכם המשכת ביטוח – מבוטח עצמאי", שלא כדין, גם במצבים שבהם העמיתים אינם זקוקים לפוליסה מסוג זה מפאת הגיעם לתקרת הצבירה לזכאות לקיצבת זקנה (70%) (ואינם אף זכאים ליצבור מעבר לכך), דבר המסב להם נזקים כספיים – בכלל זה הפסד תשלומים של קצבת זקנה עקב דחיית מועד היציאה לקיצבה עד אשר המבוטח יפעל באופן אקטיבי לביטול הפוליסה (או ילך לעולמו).

הבקשה הוגשה בשם "כל מבוטחי המשיבות אשר המשיבות גבו מהם דמי ניהול בגין כספים מנוהלים" ("קבוצה א'") וכן "כל מבוטחי המשיבות אשר הגיעו לתקרת צבירה (70%) והמשיבות דחו את מועד יציאתם לקיצבה וגבו מהם דמי ביטוח (הקרויות על ידי המשיבות דמי גמולים) לאחר הגעתם לגיל קצבה" ("קבוצה ב'") (סעיף 6 לבקשת האישור).

בבקשה לאישור נתבעים הסעדים הבאים: להורות על השבת דמי הניהול מנכסים מנוהלים ולצוות על המשיבות להפסיק לגבות אותם וכן לקבוע מחדש את סכום הזכאות לקיצבה של המבוטחים; לפצות את חברי הקבוצה השנייה במלוא סכום קצבת הזיקנה שהייתה משולמת להם מיום שהגיעו לגיל קצבת זקנה וכן הגיעו לתקרת הזכאות לקיצבת זקנה (70%) (על פי המאוחר), להשיב להם את דמי הביטוח שנגבו מהם לאחר הגיעם לתקרת הצבירה או מועד יציאתם לקיצבה (לפי המאוחר) וכן לצוות על הפסקת ההתנהלות כאמור.

לטענת המשיבות, אין יסוד לתביעה לשלם קיצבאות זקנה עבור חודשים בהם שולמו דמי גמולים לפי סעיף 10 לתקנון האחיד.

...

במקרה שלפנינו, הגענו למסקנה לפיה מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים שיש לדון לחוד בטענה לסילוק על הסף וכי דין הבקשה לסילוק על סף של הבקשה לאישור נגד המשיבות 9-4 להתקבל.

נוסף על האמור, דין הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור נגד המשיב 1 – להידחות.

משכך – הבקשה מתקבלת בחלקה.

ברקע לבקשה תביעה שהגישה המערערת למשיכת כספי התגמולים, הצבורים בקרן הפנסיה שבניהולה של המשיבה (להלן – קרן הפנסיה), לאחר שחלפו כשנתיים ממועד פרישת המערערת מהעבודה ותחילת קבלת קצבה חודשית מקרן הפנסיה.

בכתב ההגנה של המשיבה נטען כי בהתאם לתקנון קרן הפנסיה, אחד התנאים למשיכת כספים בידי עמית שלא בדרך של קצבה היא שבמועד משיכת הכספים העמית אינו מקבל קצבת זקנה מכוח אותה יתרת זכאות צבורה.

אשר לפלונית השיבה קרן הפנסיה, כי בעיניינה של זו היתקיימו נסיבות שונות מעניינה של המערערת, לרבות פגם שנפל בהליך הטיפול בבקשה לקיצבת הזיקנה, פגם שהתגלה מיד ובסמוך למועד הבקשה, ולכן המצב הושב לקדמותו בתיאום ובהסכמתה של פלונית.

מעיון בכתב התביעה עולה כי המערערת כלל אינה טוענת לפגם כלשהו שנפל בהליך הטיפול בבקשתה לקבלת הקצבה, ותביעתה למשיכת כספי התגמולים לאחר חלוף כשנתיים ממועד תחילת תשלום הקצבה מנומקת רק בשינויים שחלו במצבה הרפואי לאחר פרישתה לגימלאות והוצאות כספיות שנדרשו ממנה כתוצאה מכך.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על יסוד הנימוקים הבאים: ראשית, מקובלת עלינו עמדת המשיבה, אשר התקבלה גם על ידי בית הדין קמא, לפיה בנסיבות העניין גילוי המסמכים המבוקשים בעניינה של פלונית, בין היתר בשים לב להיקף הגילוי המבוקש ולכלליות הבקשה לקבלת מסמכים, יש בו כדי לפגוע בפרטיותה של פלונית, אשר איננה צד להליך, ולכן אין להיענות לבקשה ללא קבלת הסכמתה של פלונית.

בנסיבות אלה, הבקשה לגילוי מסמכים אינה עומדת גם בהיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, ולכן לטעמנו גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים.

לאור האמור, הערעור נדחה.

במסגרת התובענה התבקשו הסעדים הבאים: "לחייב את המשיבות לשלם לחברי הקבוצה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרות הדין על ידן". עוד התבקש בית הדין "ליתן לחברי הקבוצה סעד המורה למשיבות להשיב לחברי הקבוצה את כל דמי הגמולים ששלמו ו/או ישלמו ביתר החל מהמועד שבו הגיעו ו/או יגיעו בתקופת דחיית הפרישה לשעור צבירה כולל של 70% בכל הקרנות, וזאת בצרוף הפרישי ריבית והצמדה ממועד פרישתם עד למתן פסק דין סופי בתובענה, ועד למועד התשלום בפועל". חברי הקבוצה הוגדרו על ידי המבקשים: "כל אדם אשר היה מבוטח ביותר מקרן פנסיה ותיקה אחת מבין המשיבות, אשר דחה ו/או ידחה את פרישתו לאחר הגיעו לגיל קצבת זקנה (כהגדרתו להלן) ולא קיבל ו/או יקבל מהמשיבות החזר מלא של דמי הגמולים ששילם בגין כל חודשי הביטוח שחלפו מהמועד שבו צבר שיעור צבירה כולל (כהגדרתו להלן) של 70%, וכל זאת ביחס לתקופה שעד למתן פסק דין סופי בתובענה זו." השאלות המשותפות אליבא דמבקשים הן: האם המשיבות מפרות את חובותיהן על פי דין ועל פי התקנון האחיד בגלל שאינן מחזירות למבוטחים במספר קרנות את דמי הגמולים ששלמו בגין כל חודשי הביטוח שחלפו מהמועמד שבו הגיעו לשעור הצבירה המירבי (שיעור צבירה כולל של 70%)? האם המשיבות מפלות לעניין החזר דמי הגמולים בין עמיתים המבוטחים בקרן ותיקה אחת לבין עמיתים המבוטחים במספר קרנות וזאת בנגוד לדין ולחוק הפיקוח? האם המשיבות מפרות את חובות האמון כלפי חברי הקבוצה בכך שהן מסרבות להשיב להם את דמי הגמולים ששלמו ביתר לאחר שהגיעו לשעור קצבה מירבי של 70%? האם המשיבות מתעשרות שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה בכך שהן מותירות בידן את דמי הגמולים ששלמו חברי הקבוצה ביתר? לאור אופי המחלוקת, ובהתאם להסכמת הצדדים מיום 2.2.2023, המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית.

הסדר של החזרת גמולים שהופקדו לאחר צבירה מרבית ולאחר שהמבוטח הגיע לגיל הזכאות לקיצבת זקנה לא נכלל בהסדרי רציפות הזכויות שהקרנות היו צד להם לפני כניסת התקנון האחיד לתוקף, לא בתקנות רציפות הזכויות בין הקרנות, לא בהסכם רציפות הזכויות עם הדסה ולא בהסכמי רציפות הזכויות עם גופים בהם קיימים הסדרי פנסיה תקציבית שונים.

לנוכח הגירעונות האקטוארים אליהם נקלעו חלק מקרנות הפנסיה הותיקות החליטה ממשלת ישראל על גיבוש תוכנית הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות הגרעוניות, אשר עוגנה במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג, באופן שהוסף לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הפיקוח על הביטוח") פרק ז'1, שעניינו: "קרנות פנסיה ותיקות – מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי". מטרת השינוי החקיקתי, כפי שהובאה בסעיף 78א לחוק הפיקוח על הביטוח הנה: "78א. מטרתו של פרק זה לטפל בגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קיצבאות לעמיתיהן, והכל בהיתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". הרפורמה שהונהגה במסגרת פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח, כללה את הצעדים העקריים הבאים: "הלאמתן" של קרנות הפנסיה הותיקות ומינוי מנהלים מיוחדים; הנהגת מערך זכויות אחיד ושוויוני לפי תקנון אחיד, שהחליף את תקנוני הקרנות; ביטול ההסכמים החריגים וההטבות שניתנו על ידי הקרנות לקבוצות חזקות; מעבר לשיטת חישוב פנסיה אחידה, על פי שיטת הממוצעים; הוספת תיקרת עלייה ריאלית לשכר הקובע לפנסיה - החל מהמועד הקובע; גביית דמי ניהול, בשיעור מסוים, מכל תשלום שהקרן משלמת לעמית; הגדלה מדורגת של שיעור הפרשותיהם של העמיתים והמעסיקים לקרן (דמי הגמולים) בתקופת העבודה; מתן סיוע ממשלתי לקרנות, במטרה להביאן לכדי איזון אקטוארי; קביעת מנגנון איזון אקטוארי, שיבטיח יציבות ויכולת עמידה של הקרן בהתחייבויותיה לעתיד, ויופעל במקרה הצורך.

...

בפנינו בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שבמרכזה דרישת המבקשים, עמיתי המשיבות, אשר בוטחו בהן ברציפות זכויות, לקבל "החזר דמי גמולים". לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטנו לדחות את הבקשה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

כפי שפורט לעיל, אנו סבורים שלא הונחה תשתית מספקת לקיומה של שאלה משותפת לחברי הקבוצה שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל הגענו לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.