הרקע העומד בבסיס הבקשה
בבסיס הבקשה עומדת תביעת התובעת (להלן גם: "המשיבה") חברה המנהלת את קרן ההשתלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים כנגד הנתבע , ששמש כמנכ"לה משך 24 שנים וזאת עד לדצמבר 2019 ונתבעים נוספים שבעיקרה הנה תביעה להשבת כספים שלטענתה שולמו לתובע ביתר וללא עגון חוקי וזאת בשל היתנהלותו.
בתשובת המבקש לתגובת המשיבה חוזר הוא על טענותיו ומחדד כי הכרעה בטענת ההתיישנות במקרה זה אינה דורשת בירור עובדתי מורכב ויהיה בה כדי לייעל את ההליך, כאשר היא נשענת על עובדות שהובאו כבר בכתב התביעה; כי המבקש לא ביקש את דחיית התביעה על הסף ברכיב שלילת פיצוי הפיטורים ולכן לעובדות עליהן הצביעה המשיבה אין השלכה לעניין הנזק הפנסיוני, שאת הרכיבים בעיניינו ביקש המבקש לסלק על הסף.
כך למשל, טענת המבקש לפיה המשיבה אינה יכולה לידרוש כיום את הכספים שהופקדו בפוליסות הפרט החל משנת 2013, שכן מחדלה בעיניין נבדק כבר ב2007 ואושר ב 2010, בעוד המשיבה סבורה כי עילת התביעה בגין רכיב נתבע זה התגבשה עם ביצוע ההפקדות לקופות החל משנת 2013 ולכל המאוחר בשנת 2020, עם משיכת הכספים מהקופות בשל תוכנו של אותו 'נספח סודי', כהגדרתה, וגילוי מעללי המבקש, שלא הייתה לה יכולת לדעת עליהם.
...
חיזוק למסקנתנו זו מצאנו בבר"ע 3337-02-19 מדינת ישראל נ' ורד רוטפוגל, ניתן ביום 10.2.2019, בו סיכמה כב' השופטת גנדלר אופק את אופן בחינת בקשות לסילוק על הסף על סוגיהם, וכך שנתה –
"...אקדים ואציין כי לטעמי העילות לדחיית תביעה על הסף אינן עשויות מקשה אחת. בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן - בסט שרותי קירור בע"מ (3.4.17) עמד בית דין זה על השוני בין העילות השונות לסילוק תובענה על הסף מבחינת אפשרות המשך בירורן בערכאות שיפוטיות ועל ההשלכה שיש לשוני זה על דרך בירור בקשה לסילוק על הסף. בעניינו, ביחס לכלל העילות הנטענות בבקשה קם החשש מפני פגיעה או כרסום בזכות הגישה לערכאות עקב סילוק התובענה על הסף. הטעם לכך הוא שקבלת הטענות נשוא הבקשה – להבדיל מטענה בדבר היעדר סמכות עניינית - תוביל לחסימת אפשרות בירור הסכסוך בערכאה שיפוטית. משכך, ביחס לטענות שבפנינו נדרש משנה זהירות טרם סילוק התובענה על הסף.
וכך נאמר:
"ארחיב במקצת בנושא דחייה על הסף מחמת התיישנות, תוך הצגת מושכלות יסוד. התוצאה של דחיית התביעה על הסף בשלב מקדמי מחמת התיישנות אפשרית היא אם מסקנה זו עולה מ-ד' אמותיו של כתב התביעה. ברי כי בבקשה מעין זו אל לבית המשפט לקבוע את העובדות על פי כתב ההגנה לבדו. לאמור, אם אף על פי עמדת התובע מתבקשת המסקנה כי התביעה התיישנה, אזי מיותר לשמוע את המשפט באופן מלא. במצב שכזה הבירור העובדתי אינו דורש. שונים פני הדברים כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בה בית המשפט אינו יכול להכריע בשלב מקדמי זה. או אז האיזון הנדרש כדי שטענת ההתיישנות של הנתבע תיבדק היא לדחות את ההכרעה עד לשלב מאוחר יותר, לרבות שלב מתן פסק הדין, שבגדרו קובע בית המשפט את המסגרת העובדתית החיונית להכרעה בטענת ההתיישנות...".
משכך, ומבלי למצות, ניתן לומר כי לא הרי מקרה בו נדרש בירור עובדתי מורכב לצורך הכרעה בטענת הסילוק של הסף כהרי מקרה בו הבירור העובדתי מועט, ולא הרי מקרה בו הבירור הנדרש לצורך בחינת טענת הסף מובחן ושונה מהבירור הנדרש לליבון התובענה לגופה כהרי מקרה בו יש דמיון לא מבוטל בסוגיות הדורשות ליבון (לענין זה יפים הדברים שנאמרו בהקשר לסילוק תובענה ייצוגית בע"ע (ארצי) 41358-07-15 אופינקרו פיקו - שיכון ובינוי-סולל בונה תשתיות בע"מ (28.1.19)).
ח.א.ג.):
"כפי שצויין לעיל, בטענת דחייה של תביעה על הסף מחמת התיישנות, המיקוד הוא ב-ד' אמותיו של כתב התביעה. ודוק: ד' אמות – לא אמה אחת או אפילו שתיים או שלוש. חוק ההתיישנות רחב מכך והעשיר את הכללים באמצעות סעיפים שאינם בנויים על תחשיב פשוט וברור. בידוד חוליה עובדתית אחת לא משקף את המורכבות שעשויה לעמוד ביסוד ההכרעה בטענת ההתיישנות. אכן, קביעת מועד לסיום תקופת ההתיישנות מסתכמת בקביעת תאריך מסוים. בכך התוצאה היא טכנית. ברם הבדיקה לקראת קביעת המועד אינה טכנית. בצדק התייחס בית המשפט המחוזי לסעיפים 8 ו – 9 לחוק ההתיישנות שעשויים להיות רלוונטיים להכרעה. לעתים אי היענות לדרישה הראשונה לתשלום החוב הנטען אינה מתחילה את מרוץ ההתיישנות. העניין עשוי להיות תלוי בתגובה של הנתבע הפוטנציאלי ובמבחנים אובייקטיביים. ודאי צודק בא כוח המבקש כי מועד ההתיישנות אינו תלוי רק בפרשנות סובייקטיבית של התובע, תהא אשר תהא. לצד זאת, האינטראקציה בין הצדדים עשויה להשפיע על קביעת מועד תחילת ההתיישנות. הגדרת היום בו נודעה עילת התובענה עניינה עילה קונקרטית. קביעת עילה קונקרטית נשענת על עובדות קונקרטיות...".
לטעמנו, יש בחידוד זה, כדי לסייע לנו להכריע כי דינה של בקשת הסילוק שבפנינו הינו דחייה, שכן טענות ההתיישנות בפנינו אינן מהפשוטות והקלות הניתנות ל'חיתוך' ברור בשלב מקדמי זה, תוך שימת מחסום בלתי עביר מבירור חלקה של התביעה מבחינת המשיבה.
