תביעה להשבת כספי פיצויים לניצולי שואה

בתמצית, התובע, בן 73, נכה ניצול שואה, היתקשר, ביחד ולחוד, עם בתו וחתנו, עידית ושמואל אחדות (להלן- אחדות), בהסכם מיום 5.5.2005 (נספח ג' לכתב התביעה; להלן- הסכם הרכישה), לרכישת 205/1738 חלקים מזכויות הבעלות של הנתבעים המחזיקים בחלקים 552/1738 בחלקה 61 בגוש 30194, ברחוב גדעון האוזנר 2, שכונת בית וגן, בירושלים (להלן- המקרקעין).

לפיכך, עתר לאכיפת הסכם הביטול, להשבה ולפצוי, כדלקמן: השבת מלוא הכספים ששילם במסגרת עסקת המכר, בסך של 2,254,000 ₪, משוערך למועד הגשת התובענה ובתוספת פיצוי יומי לפי הוראות הסכם הביטול; פיצוי מוסכם בסך של 450,000 ש"ח בגין הפרת הסכם המכר, אשר, לטענתו, התחייבו הנתבעים לשלמו במסגרת הסכם הביטול; פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הביטול בסך של 300,000 ש"ח; הוצאות שכירות מתמשכות בסך של 320,000 ש"ח; ועוגמת נפש - בנכוי מקצת מההמחאות שכובדו.

...

בהמשך, לאחר דיון לא פורמאלי, הוסכם, בשים לב להצעת בית המשפט בדיון מיום 14.11.2018, בגדרו של הסדר דיוני, ולאחר שיוגשו על ידי הצדדים סיכומים קצרים בכתב, כי יכריע בית המשפט על דרך הפשרה, ללא הנמקה, על יסוד טענותיהם של הצדדים וחומר הראיות בתיק, בעניינם של הנתבעים בקשר להסכם הביטול.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיריהם ועיינתי בסיכומיהם, שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים, ראה, בהרחבה, בפסק-דיני, בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, בתנאים עליהם סוכם, הנני קובע לסיום מלוא הסכסוך הכספי בקשר לעסקת המקרקעין, כי על הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 2,150,000 ש"ח, עד ליום 30.10.2019, בתוספת ריבית והצמדה כחוק, ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, משפסק-הדין ניתן בפשרה ומנגד, בשים לב לסכום שנפסק, הנני מחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט, בסך של 50.000 ₪.

ד) לולא היתקיים מחסום מוחלט המונע מבעל נכס או מיורשו הגשת תביעה נגד ועידת התביעות, היתה נמנעת ממנה היכולת לפעול למטרה שלשמה מונתה כארגון יורש, דהיינו האפשרות לממן באמצעות נכסים אלה, או הפיצויים בגינם, את רווחת ניצולי השואה היהודיים שעוד נותרו בחיים.

ועידת התביעות בחרה מסיבה מוסרית לנסות לאזן בין חובתה לסייע בכספי ההשבה לניצולי השואה ובין רצונה לאפשר בכל זאת היזדמנות נוספת כלשהיא לבעלי הרכוש או יורשיהם, ככל שזו אינה גוזרת קיפאון בכל הנוגע ליכולתה לפעול בכספי ההשבה לטובת ניצולי השואה.

...

התיישנות תביעת קריסטינה: (20.1) מששוכנעתי כי לפי הדין הגרמני, החל בעניינינו אין אפשרות לתובעים לדרוש השבת הרכוש או תמורתו מועידת התביעות, וכי אין לאקונה בדין הגרמני, ממילא דין התביעות להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לדחות את התובענות במלואן.

לפיכך, ישלמו התובעים, יחד ולחוד, בת.א. 18277-07-13 הוצאות משפט בסך 250,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 250,000 ₪.

בבקשת האישור התבקשו סעדים של השבה כספית או פיצוי בסך של 100,000,000 ₪ וצו עשה האוסר על המשיבות את הפירסום המטעה.

התחייבויות המשיבות: בתוך שלוש שנים מעת הפיכתו של פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה לחלוט, תענקנה המשיבות לציבור הטבה בסך כולל של 2,880,266 ₪ לפי הפרוט כדלקמן: ב.1 המשיבה 1, סופרפארם, תיתרום 138,875 ₪ במזומן ל"קרן לרווחה לניצולי השואה בישראל (ע.ר)"; תעניק ללקוחותיה בחנויות סופרפארם הנחות בשיעור 35% ברכישת מוצרים עד לסך כולל של 380,820 ₪; תיתרום מוצרים (כמפורט בנספח ד' להסכם הפשרה) בשווי כולל של 313,452 ₪ לעמותת "ג'וינט ישראל אשל- יחד בעשייה חברתית למען הזקנים". סה"כ שווי הטבה- 833,147 ₪.

אשר לתרומה הכספית - בהתאם להוראות סעיף 19 (ד2) וסע' 20 ג (2) לחוק תובענות ייצוגיות (תיקון 10), אני קובעת כי הפצוי הכספי הקבוע בהסדר הפשרה כמפורט בסע' 6.1.1.1 בסך של 138,875 ₪, בסע' 6.1.2.1 בסך של 161,194 ₪ וסע' 6.1.3.1 בסך 172,797 ₪, יועבר על ידי המשיבות לקרן שהוקמה מכח סעיף 27א לחוק.

...

לטענת המשיבות דין הבקשה להדחות בהעדר בסיס משפטי ועובדתי.

ביחס למינוי הבודק, מקובלת עליי עמדת הצדדים לפיה המגשרים, השופטים בדימוס בועז אוקון ויהודית צור, בעלי ניסיון רב בתחום תובענות ייצוגיות והסדרי פשרה, קיבלו לידיהם את הנתונים אודות היקף מכירות המוצרים והיקף הפרסומים המטעים לכאורה לרבות החשיפה אליהם, ועל בסיסם קבעו יחד עם הצדדים את סכום הפיצוי המוסכם.

אשר לתרומה הכספית - בהתאם להוראות סעיף 19 (ד2) וסע' 20 ג (2) לחוק תובענות ייצוגיות (תיקון 10), אני קובעת כי הפיצוי הכספי הקבוע בהסדר הפשרה כמפורט בסע' 6.1.1.1 בסך של 138,875 ₪, בסע' 6.1.2.1 בסך של 161,194 ₪ וסע' 6.1.3.1 בסך 172,797 ₪, יועבר על ידי המשיבות לקרן שהוקמה מכח סעיף 27א לחוק.

סבורני כי הסכומים המוצעים הינם הולמים בשים לב להשקעה שנדרשה מבאי כוח המבקשים בהכנת בקשות האישור ובניהול ההליך, ולתועלת שצמחה לקבוצה.

בשל כל האמור, עותר התובע להשבת הכסף שנגנב ממנו, לתיקון הנזקים ולפצוי בשל נזק גוף.

מחמת חיסרון כיס ומטעמי אגרה, העמיד התובע תביעתו על סך 33,500 ₪, כתקרת סמכותו של בימ"ש זה. הנתבע צירף לתביעתו מסמכים רפואיים, העתק מיסמכי החקירה במישטרה, והעתק תעודת נכה של ניצול שואה.

...

לאחר העיון בכתבי הטענות המפורטים, על נספחיהם, לרבות בתשובת התובע לכתבי ההגנה, ולאחר ששמעתי את הצדדים באריכות, הגעתי למסקנה שהתביעה לא הוכחה.

איני מקבלת את הטענה כי הנתבע הוא הגנב, והיותו גנב "לא מקצועי" הותיר חלק מהכסף במקומו.

לנוכח כל האמור, אני סבורה שהתביעה לא הוכחה, לא במידה המוגברת שיש להוכיחה לאור הנסיבות, ואף לא לפי מאזן ההסתברות.

הוא ביקר אותה מפעם לפעם, הוא טיפל בנוגע לדמי אשפוזה ולרנטה המגיעה לה כניצולת שואה, אך לא הגיש דוחות כספים לאפוטרופוס הכללי כל שנה, אלא לאחר שתזכרו אותו.

אשר על כן אני קובעת כי יש לדחות על הסף את התביעה הכספית הנוגעת לזכותה המקורית של החוסה – התביעה לפצוי בגין הנזקים כספיים שנטען כי נגרמו לה עקב רשלנות או הפר חובה חקוקה בניהול רכושה, ו/או להשבת סכומים שהתעשרו בהם נתבעים 3 ו-4 עקב השמוש בדירה, ולדון בזכות התובע לקבל פיצוי בגין התקופה הפוטנציאלית המקסימלית שנמנעה ממנו החזקה בדירה, דהיינו מ-1.12.2011 ועד 1.3.16.

...

ולכן, מטעם זה בלבד יש לדחות את תביעת התובע כלפי נתבעים 1 ו-2.

אולם כאמור, משלא הוכח הנזק שנגרם לתובע בפועל, אני דוחה את התביעה כלפי נתבעים 1 ו-2 .

סוף דבר דחיתי התביעה של תובעת 2 וחייבתי אותה בהוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחד מנתבעים 1 ו-2.