תביעה להשבת כספי השקעה בנדל"ן בארה"ב

נתבע 1 ניסה לסייע לתובעים לקבל כספם רק כעזרה חברית וללא שום מחויבות וציין כי גם הוא עצמו נפגע ממעשיו של נתבע 2 והחל בהליכים משפטיים נגדו בארה"ב, המסתכמים בשלב זה בפנייה לנתבע 2 להשבת הכספים שהושקעו על ידו, באמצעות ב"כ מקומי.

יצוין כי לא ניתן לראות במפגש הראשוני בארץ, בעת ביקורו של נתבע 1, כהשתכללותו של חוזה מחייב, שכן באותו מפגש דובר רק על הרעיון באופן כללי ובלתי מסוים, לרכישת נדל"ן בארה"ב, לאחר שהנתבע 1 יאתר ויודיע על כך לעפר ליאור (להלן: "תובע 1").

...

כלל הנסיבות מביאות למסקנה כי מבחן מירב הזיקות חל על ביהמ"ש בארה"ב ונראה שעפ"י הדין האמריקאי ואילו בירור התובענה בישראל יהיה חסר יעילות ויקשה על בירור העובדות לאשורן.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הפורום הנאות לבירור התובענה הינו בארה"ב. לסיכום - לאור שקילת מכלול הדברים, מבוטל ההיתר להמצאה מחוץ לתחום, שניתן בהחלטתי מיום 11.02.2016 .

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪.

לטענת התובעים, שי סיפר בפגישה זו על עיסקאות בהן הוא עושה חיל בהשקעה בנדל"ן בארה"ב ובעסקאות ברזל ברומניה.

בנסיבות אלה, לא קמה לפרידמן עילה לבטל את ההסכם עם קרמור ואין מקום לחייב מי מהנתבעים שנתבעו להשיב לפרידמן את כספי ההשקעה הראשונה (מעבר ל- 15,000$ שהושבו).

...

בנוסף, שוכנעתי כי רוזנמן אכן סבל התובע עוגמת נפש כפי שתבע בשל התנהלות הנתבעים 1-2.

ואני נעתרת גם לתביעתו בעניין זה ומחייבת את הנתבעים 1-2, שי וגיא, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש, אף הם בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפעול.

בסך הכל ישלמו הנתבעים 1-2, יחד ולחוד, לרוזנמן סך של 170,766 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; בתוספת החזר האגרה כפי ששולמה על ידו בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך ניהול ההשקעות בארה"ב, הצדדים עשו שימוש בחברות המכונות "חברות L.L.C", שהן למעשה "חברות שקופות", ללא מניות וללא בעלי מניות, שבמהותן דומות לשותפות מוגבלת על פי הסכם ההקמה שבין השותפים ואשר חבויות המס לגביהן והכנסותיהן מיוחסות ישירות לבעליהן, כאשר בכל פעם שבוצעה השקעה בנכס נדל"ן ספציפי, הוקמה חברת L.L.C ייעודית לצורך ביצוע אותה העסקה (בדומה לחברת גוש/חלקה בישראל).

היות וכל חברה הנה אישיות משפטית נפרדת – שיא-אור אינה יכולה להגיש תביעה לגבי כספים שליאור שילמה, ואף בורוכוף אישית אינו יכול לעשות כן. ככל שהשבת כספי ההשקעה אפשרית, הרי שהכספים מגיעים לליאור, והמשמעות היא כי על מנת שבורוכוף אישית יוכל לתבוע את אותם הכספים הוא נידרש לבצע הרמה של "שני מסכי היתאגדות", או להראות כי ליאור העבירה את זכויותיה לשיא-אור ואחר כך שיא-אור העבירה את הזכויות לבורוכוף.

...

סיכום לגבי הערעור העיקרי – מהמקובץ עולה כי אין מנוס אלא לדחות את הערעור, וכי אין אף טעם בהשבת התיק לבית המשפט קמא כפי שהתבקש כסעד חלופי.

מעבר לכך, ולגופה של ההנמקה של בית המשפט קמא - אני סבורה כי בדין הובעה ביקורת על אופן ניהול התיק מטעמו של פיינגולד בשל עמדתו שלא לחשוף נתונים ולא לסייע באיתור נתונים, שלו היו נחשפים - היו יכולים להביא לסיומה של המחלוקת בשלב מוקדם הרבה יותר בסבירות גבוהה, ואני שותפה לעמדת בית המשפט קמא בהקשר זה. סיכום – נוכח האמור מעלה, אמליץ לחברי להרכב לדחות את שני הערעורים, וזאת בכפוף לאמירות מעלה לגבי נושאים בהם טענות המערערים מקובלות עלי.

בסיכומו של דבר אף אני סבור כי לא עלה בידי הצדדים לבסס את טיעוניהם ובנסיבות אלו יש לדחות את שני הערעורים.

הנתבעים הגישו ביום 24.8.20 בקשת רשות להגן, במסגרתה טענו כי הכספים שהעביר התובע היו השקעה במיזם נדל"ני שיזם הנתבע בארה"ב וכי תנאי להשבת הכספים היה הצלחת המיזם, כי עקב משבר הנדל"ן החמור בארה"ב בשנת 2009, עסקי הנדל"ן של הנתבע ספגו מכה אנושה וקריסה כלכלית ממנה לא יכול היה להיתאושש הנתבע, דבר שהוביל להתדרדרות וקריסת הפרויקטים הנדל"ניים שלו, לרבות זה שבו השקיע המנוח, כי התובעים לא ביקשו ולא קיבלו היתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום, כפי שהיה נידרש, כי ממילא אין מקום למתן היתר כזה, כי הפורום הנאות בכל מקרה אינו ישראל, אלא ארה"ב, כי חישובי הריבית בתביעה מופרזים ונוגדים את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 וכי התביעה לא לקחה בחשבון החזר של $43,500 שהושב למנוח, אותם יש לקזז מסכום התביעה.

...

בקיצור, טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים, לפיה מדובר היה בהסכם השקעה, נדחית, בהיותה הגנת בדים מוחלטת.

עם זאת, בעניין גובה הריבית לרבות ריבית פיגורים ולרבות כמובן שיעור הפיצוי המוסכם, ורק בעניינים אלה, אני סבור שיש לתת לנתבעים רשות להגן.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, בשלב זה יינתן פסק דין חלקי, על סכום הקרן בלבד, בסך של 819,810 ₪ ($225,000 כפול שער יציג 3.628 ₪, הוא השער היציג שהתובעים טענו בכתב התביעה שמהווה את השער היציג נכון ליום הגשת התביעה, כמפורט בסעיף 18ז' לתביעה).

עוד אין מחלוקת בנוגע לזכאותה של לימור לקבל סך של 19,700$ בגין יתרת הסכום שהועבר כהלוואה לירון וטרם הושב לה. תמצית טענות הצדדים טענות התובעת לימור עותרת להשבת מלוא הכספים בטענה שהיא קורבן ל"עוקץ" וכי למעשה ההשקעה אשר הוצגה לה, הייתה רכישת נכס נדל"ן, שיפוצו ומיד לאחר מכן מכירתו ברווח ולא השקעה לטווח ארוך.

בסיום הישיבה סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה. מתוך כל שהוצג לפני שוכנעתי, ולמעשה אין על כך מחלוקת, כי לימור העבירה את הכספים נושא התביעה למטרת השקעה בנדל"ן בארצות הברית, והיה ברור כי השקעה זו תבוצע בדולרים ארה"ב, לפיכך אין בידי לקבל טענת לימור כי את ההיתחשבנות יש לעשות בשקלים, הואיל ומושכלות יסוד הן כי מי שמשקיע כספו בהשקעה דולרית חושף עצמו לסכויים ולסיכונים שבשינויים בשער הדולר מול השקל.

...

הנתבעים טוענים כי על לימור לשאת בחלקה היחסי בהוצאות אשר הוצאו לצורך עסקת הלנדייל, הגם שזו לא יצאה בסופו של דבר לפועל.

בנוגע לסך של 26,000$ מתוך הסך של 80,000$ שהועברו לטובת עסקת הלנדייל, שוכנעתי כי אלה הועברו כהלוואה אישית לירון.

למסקנה זו הגעתי בהתבסס על המשתמע מחילופי הדברים שבעמוד 2 לתמלול השיחה אשר צורפה כנספח ט לתצהיר לימור, ועל דברי לימור בעמוד 4 שורות 28-24 לפרוטוקול הדיון מיום 14.02.17, שם היא מציינת כי 26,000$ הועברו כהלוואה מתוך הסכום שהעבירה ליוסף עבור עסקת הלנדייל, אמירה אשר מחזקת את גרסת הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 5 לתצהיר ירון, בו הוא מודה שביקש מלימור הלוואה של 26,000$ מתוך הסכום של 80,000$ שהיא ביקשה להשקיעו וכי מדובר בהלוואה אישית אשר יוסף לא היה צד לה. כמו כן, האמור מתבסס על שנאמר בסעיפים 6 ו- 11 לתצהיר יוסף בהם הוא טוען שמתוך הסכום של 80,000$ הלוותה לימור לירון סך של 26,000$ בהלוואה אישית שיוסף אינו צד לה. לפיכך, אני מוצאת כי קיימת יריבות בין לימור לנתבעים בנוגע לעסקת סנרייז, כי קיימת יריבות בין לימור ליוסף בנוגע לסך של 54,000$ מתוך ההשקעה בעסקת הלנדייל וקיימת יריבות בין לימור לירון בנוגע להלוואה של 26,000$.

החזר ההלוואה שניתנה לירון כאמור לעיל, שוכנעתי כי סך של 26,000$ (אשר היה שווה לכ- 100,000 ₪) ניתן כהלוואה לירון וזאת מתוך כספי ההשקעה שהעבירה לימור לשם השקעתם בעסקת הלנדייל.