תביעה להשבת כספי הלוואה בסך מיליון ₪

ראוי להפנות, בהקשר זה, להודעת הדוא"ל ששלח איציק לפיני ביום 10.10.21 (להלן: "הודעת הדוא"ל), בה פירוט חובותיהם הנטענים של המשיבים כלפיו, שצורפה על ידי המשיבים לבקשת ביטול העיקולים, לביסוס טענות המשיבים בדבר גובה חובם כלפי איציק (ככל שהדברים נוגעים לכספים שהועברו בקשר לפרויקט קראוזה). בהודעת דוא"ל זו, עליה התבססו המשיבים כאמור, פירוט חובות בסך העולה על 5 מיליון ₪ (לא כולל הפרישי הצמדה וריבית, לרבות ריבית צבורה בסך של 1,000 ₪ ליום החל מה- 1.1.20, בגין הלוואה בסך של מיליון ₪, כמפורט בהודעה) – בהלימה לנתח הארי של החוב הנתבע.

אך טענותיהם בעיניין נטענו בכלליות, מבלי לפרט ברחל ביתך הקטנה את מהות ההסכמות הנטענות בנוגע לפרעון חובותיהם, ומבלי להכחיש את טענותיו של איציק, כי הסכם החשמונאים הסדיר את קזוז החוב בגין פרויקט קראוזה בלבד, כי המשיבים התחייבו להשבת הכספים ששולמו בפרויקט שלום עליכם, ככל שלא יתקבל היתר בניה בו, וכן להשיב את ההלוואה הפרטית, בנוסף לפצוי מוסכם בסך של 1,000 ₪ בגין כל יום איחור.

אך בשלב זה כאמור, די בתשתית הראייתית שהוצגה, כמפורט לעיל, כדי להתרשם מקיומה של עילת תביעה רצינית לידון בה. זאת בפרט מאחר שאין בבקשת ביטול העיקולים ביסוס ראייתי לטענות לנזק בהקף של 7 מיליון ₪ בעטיה של ההפרה הנטענת.

...

דיון והכרעה דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

איני מקבלת טענה זו. רמת ההוכחה הנדרשת של יסוד ההכבדה במסגרת בקשה לעיקול זמני נמוכה מזו הנדרשת במסגרת בקשות לסעדים זמניים אחרים.

סוף דבר דין הבקשה לביטול העיקולים להידחות, בכפוף לתיקון לפיו צו העיקול לא יחול על חשבון משכורת ועל חשבונות עו"ש או חח"ד, המצויים ביתרת חובה.

בית המשפט שלערעור קבע בפסק דינו מיום 24.2.21, כי ההסכמים בוטלו שלא כדין והשיב את הדיון לבית משפט השלום להשלמת פסק הדין בעניינים הכרוכים או נובעים מהכרעה זו. בין לבין, ביום 14.9.20 הגישה הנתבעת נגד התובעות תביעה כספית (34066-09-20), שעניינה השבת כספי הלוואה ומקדמה ששילמה להן בהתאם להסכם.

לטענת הנתבעת אף די בכך כי בתוספת להסכם העקרונות (נספח 3 לכתב התביעה) ניתנה לנתבעת אופציה לרכוש את זכויות התובעות במחצבה בתמורה לסך של 3 מיליון ₪, על מנת להחריג את שווי התביעה מסמכותו של בית משפט השלום.

אכן, תביעה לאכיפת הסכם בדבר שימוש וחזקה (במחצבה), מצויה סמכות בית משפט השלום וכמוה תביעה כספית להשבה בסכום שאינו עולה על 2.5 מיליון ₪.

...

כפי שיפורט להלן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה אינה נתונה לבית משפט השלום וכי יש להעבירה לדיון לבית המשפט המחוזי, הוא בית המשפט המוסמך לדון בה. הרקע לתביעה דנן בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובעת 2 היא אגודה שיתופית המחזיקה בזכויות במחצבת "רשפים גיתית", באמצעות התובעת 1 שהיא בעלת זכות הרשאה להפעלת המחצבה.

האחת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין והשניה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

דיון והכרעה בשאלת הסמכות העניינית לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה אינה נתונה לבית משפט השלום וכי יש להעביר את הדיון בה לבית המשפט המחוזי.

סיכומם של דברים הוא, כי התביעה אינה מצויה בסמכות בית משפט השלום ועל כן אין מנוס מלהעבירה לדיון בבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי בירושלים.

לפי סעיפים 2 - 14 להסכם, ההלוואה הועמדה לתקופה של 36 חודשים, אחריה היה על המשיבים 1 – 3 להשיב למבקשים את ההלוואה בשתי פעימות (סך של 1.5 מיליון ₪ עד ליום 4.9.22 וסך של 500,000 ₪ עד ליום 17.6.23), בתוספת הפרישי הצמדה, ריבית שנתית וריבית פיגורים.

סימון העיד על הכרות עם סאם אנד נאט על רקע טענותיו לחובות של רפי כלפיו בסך של בין 3 – 4 מיליון ₪, אחר שרפי קיבל ממנו מימון לכל מיני עיסקאות, ובלשונו (במענה לשאלה: "מתי לראשונה נתקלת בשמה של נתבעת 3?"): "לפני הרבה שנים. הוא חייב לי הרבה כסף. גם תבעתי אותו ... אני לא יודע סכומים מדויקים להגיד אבל סדר גודל של 3-4 מיליון ₪ לפחות הוא קיבל ממני מימון לכל מיני עיסקאות" (עמ' 5, שורות 27, 31 – 32).

...

על רקע האמור לעיל, במקרה דנן הוכח יסוד ההכבדה, במובן בו אי מתן צו העיקול יכביד על המבקשים באופן ממשי לגבות את המגיע להם, אם תביעתם תתקבל.

מסקנה זו מתחשבת בסכום התביעה הגדול, במצבה הכספי הקשה של טהליה, שעל פי עדות סימון נעדרת האמצעים להוציא הפרויקט אל הפועל, כמו גם בעובדה כי תמורת מניותיה של טהליה הועברה על ידי ויולהביט לסאם אנד נט, בעוד טהליה התנהלה ללא כרטסת ואף ללא חשבון בנק.

סוף דבר אני מורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים.

נטען כי ביום 13.1.2011 נחתם הסכם ההלוואה בין התובעת ובעלה המנוח לנתבעים ובמסגרתו נקבע כי תנתן הלוואה לנתבעים על סך מיליון ₪ לצורך רכישת דירה וכן פורט אופן השבת ההלוואה ונקבע כי היא תוחזר כשהסכום צמוד למדד תשומות הבניה מיום קבלת ההלוואה עד להחזרתה.

הנתבע מדגיש כי גם הנתבעת כמוהו, לא ראתה בכספים כחוב הלוואה וכך למשל בהרצאת הפרטים בהליך שהוגש בבית הדין הרבני, לא ציינה חוב להוריה על סך מיליון שקלים או כל סכום אחר.

העברת הסכום בפעימה אחת לא מצאתי אף לקבל את הטענה כי יש לדחות את התביעה בגין הפרש של 42,000 ₪ בין הסכום שצוין בהסכם ההלוואה בסך מיליון שקלים ובין סכום שהוכחה העברתו בסך 958,000 ₪, שכן אף אין מחלוקת כי חוץ מהסכומים הגדולים שהועברו בשתי פעימות של מאות אלפי שקלים הועברו גם סכומים נוספים, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים שלמעשה בהיקפם הכולל עולים גם על הסכום שצוין בהסכם ההלוואה.

...

יתר על כן סבורני כי בתוך מערכת יחסים משפחתית יש מקום לציפיה סבירה מהמלווים לגמישות ביחס למועד קיום החיובים, באופן שגם אם נקבע שבעת מכירת הדירה או גירושי הלווים יוחזר הסכום, הרי ששעה שנרכשה דירה חלופית אחד מתנאי הקיום יהיה מכירת הדירה בחלופית שנרכשה מבלי שהדבר יהווה ויתור מוחלט על כספי הלוואה.

במובנם המשפחתי של סעיפי הסכם ההלוואה סבורני כי המלווים נהגו בצורה מתחשבת מאד כלפי הלווים וזאת כל עוד חיו יחד כבני זוג וכל עוד לא התקיים מועד הקיום הנוגע לאפשרות גירושין.

לא יכולה להיות מחלוקת כי הועבר סכום שמגיע כדי כמעט מיליון שקלים, ההפרש בין הסכום שאסמכתאות בכתב מוכיחות על נקלה ובין הסכום המצוין בהסכם ההלוואה, הוא הפרש מינורי שאין בו כדי להביא למסקנה מרחיקת הלכת של הנתבע כי ההסכם היה "לכאורי". גם ביחס לגירסה המשתנה של הנתבע כי חלק מהסכום פרח מזכרונו, הנתבע לא הצליח להניח כל יסודות או להציג כל הגיון לגרסתו לפיה הורי אשתו בחרו להעניק להם מתנות בסך מיליון שקלים כאשר לפחות מחצית מהסכום "פרח מזכרונו" במועד שערך את כתב ההגנה שלו.

העברת הסכום בפעימה אחת לא מצאתי אף לקבל את הטענה כי יש לדחות את התביעה בגין הפרש של 42,000 ₪ בין הסכום שצוין בהסכם ההלוואה בסך מיליון שקלים ובין סכום שהוכחה העברתו בסך 958,000 ₪, שכן אף אין מחלוקת כי חוץ מהסכומים הגדולים שהועברו בשתי פעימות של מאות אלפי שקלים הועברו גם סכומים נוספים, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים שלמעשה בהיקפם הכולל עולים גם על הסכום שצוין בהסכם ההלוואה.

עוד יש לתמוה על כך שלמעשה הנתבע מצפה מבית המשפט להתעלם ממסמכים בכתב שהוא ויתר הנוגעים בדבר חתומים עליו, חתימה שאינה מוכחשת, על יסוד טענות שלו בעל פה, לפיהן כל המסמכים שנחתמו ונערכו בכתב, דינם להימחק אל מול הציפייה שלו שהלוואה תהפוך להיות מתנה.

מכל האמור והמקובץ לעיל אני מוצאת לקבל את התביעה על כל רכיביה.

התובעים שכנגד לא ביססו איפוא שהחתימה על ההסכם זויפה, או שיש לבטל את ההסכם, ומכאן שיש לדחות את רכיב התביעה שכנגד, שעניינו השבת כספי הלוואת המשכנתה שנפרעו על ידם, בסך של כ-185,000 ₪.

הינה כי כן, הנתבעים שכנגד טוענים ביחס לדמי השכירות של שנת 2020 כי סוכם עם בא כוחו של ישראל עו"ד רועי בר, שאלה לא יחולקו כדי לממן את השפוץ שעלותו יכולה לנוע בין 2.1-1.6 מיליון ₪.

...

אני דוחה אפוא את טיעונם בעניין.

התוצאה התביעה הראשית נדחית במלואה.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם, ביחד ולחוד, לתובעים שכנגד את דמי השכירות בגין חלק מחודשי השנים 2018 (27,000 ₪; סכום זה יוצמד למדד החל מיום 1.1.19) ו-2019 (36,000 ₪; סכום זה יוצמד למדד החל מיום 1.1.20), ובגין כל חודשי דמי השכירות של שנת 2020 (54,000 ₪; סכום זה יוצמד למדד החל מיום 3.1.21), ובסה"כ בסכום כולל של 117,000 ₪ בתוספת הצמדות למדד כאמור לעיל.