מכל מקום, מהימנים עליי דברי התובע כי בעל דברו היה סלים, כאשר לא היה זה מעניינו של התובע אם הכספים הוזרמו על ידי סלים לחברת אחים סעידה שבבעלות סלים או לשימושו הפרטי של סלים.
הן התובע והן הנתבעים מסכימים כי מיסמך ההיתחייבות שהתובע עותר לאכיפתו במסגרת התביעה שלפניי, לא נועד להבטחת ההלוואה השנייה בסך של 400,000 ₪ אשר ניתנה רק ביום 31.3.11, ולאחר חתימתו של מיסמך ההיתחייבות, אלא רק להבטחת הכספים שטרם הוחזרו לתובע בעת החתימה עליו [לגבי אותה הלוואה שנייה, נותרה, לשיטת התובע, יתרת חוב אישית של סאלח בסך של 58,000 ₪, ולשיטת סאלח, נותרה יתרת חוב אישית בסך של 15,000 ₪].
...
גם טענת הנתבע 2 (שלא נטענה על ידי הנתבע 1) כי מסמך ההתחייבות נועד אך למנוע מן הנתבעים לבצע עסקה במקרקעין, נדחית על ידי בהיותה נוגדת את לשון מסמך ההתחייבות ואת אומד דעת הצדדים כפי שעולה מן הראיות שהונחו בפניי, כי המקרקעין ישמשו בטוחה לפירעון החוב.
לאור כל המקובץ, אני קובעת כי עניין לנו בהסכם משכון מוסווה, ולא בהסכם מכר מותנה.
ואולם, כל האמור לעיל, נאמר באמרת אגב, והוא בבחינת למעלה מן הנדרש, לאור מסקנתי כי עסקינן בעסקת משכון מוסווה.
