מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה להשבת היטלים ואגרות שנגבו ביתר בפרויקט DBOT

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית, שעיקרה בעתירת התובעת להורות לנתבעת להשיב לה היטלים ואגרות שכנטען נגבו ממנה ביתר.
את הפרויקט יזמו עריית ירושלים ומדינת ישראל, והוא בוצע במתוה של "DBOT" בו שולמה התמורה באמצעות הענקת זכות לתקופה תחומה, להפעלת הנכס ולקבלת ההכנסות הנובעות מכך.
...
עוד צוין שם כי לאורך התקופה הרלבנטית נערכו פניות לרשות המים בנוגע לחשש לכפל גביה, אך הרשות לא מצאה לשנות מהוראות המעבר, דבר המחזק את המסקנה כי פעולות תאגידי המים הכפופים להוראות הרשות נעשו כדין (פיסקה 23).
הכרעה התביעה נדחית.
במכלול השיקולים, אני קובע כי התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך כולל של 28,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

העובדות הנדרשות לעניין התובעת זכתה בשני מכרזים לתיכנון, הקמה ותחזוקה לתקופה קצובה (מכרזים מסוג DBOT, דהינו: design, build, operate and transfer) של בניינים אותם ביקשה מדינת ישראל להקים.
בשני ההסכמים מושא התובענה נקבע שהקבלן או היזם (התובעת): "יישא בכל מס, היטל או אגרה ערוניים אחרים שיחולו, במידה ויחולו, בכל הקשור ו/או הנובע מהקמת המבנה, לרבות אגרות בניה... ו/או כל תשלום שידרש לצורך הוצאת היתר הבניה" (סעיף 11.1 לנספח ג' לחוברות המיכרז; סעיף 11.1 בחוברת המיכרז הנוגעת לפרויקט השני מוסיף פרטים נוספים, שאין להם השפעה של ממש על הדיון במחלוקת שבין הצדדים).
לטענת התובעת, מוטלת חובה על הנתבעת להשיב כספים שנגבו ביתר.
זאת מכוח ההלכה לפיה קמה חובת השבה לרשות שגבתה גבייה שלא כדין, ולו בשל "טעות שבדין", כאשר חובה זו מוטלת על הרשות אף אם הקביעה לפיה נגבה הסכום בחוסר סמכות מהוה "חידוש או הלכה חדשה" שנקבעו בפסק-הדין המבסס את התביעה (ראו בהרחבה ע"א 546/04 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, מיום 20.8.09; דנ"א 7398/09 עירית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, מיום 14.4.15, להלן: דנ"א עירית ירושלים; והשוו, אף אם בהקשר שונה במקצת, בר"מ 4367/16 מאיר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הוד השרון, מיום 25.3.18, בפיסקה 16 לפסק-הדין).
...
מסקנה זו נתמכת גם בעובדה לפיה, כפועל יוצא מהסכמת הצדדים, התמקדה ההתדיינות בטיעונים המשפטיים בלבד, תוך ויתור על חקירת המצהירים וניסיון לייעל את ההליכים ולחסוך בזמן שיפוטי.
בנסיבות אלה, ועל אף שניכר כי באי-כוחה של התובעת השקיעו מאמצים לא מבוטלים בניהול ההליכים, כפי שמשתקף מכתבי הטענות שהגישו ומסיכומיהם המפורטים והמעמיקים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין לחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות התובעת.
סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כתנאי למתן ההיתר דרשה עריית לוד תשלום אגרות והיטלי פיתוח בסכום כולל של 3,110,651.10 ש"ח. מתוך סכום זה 335,490 ש"ח בגין אגרות בניה, שעל חוקיות גבייתן אין מחלוקת, והיתרה בסך 2,775,161.10 ש"ח בגין היטלי תעול (בסך 822,111.60 ש"ח) והיטלי סלילה (1,953,049.40 ש"ח), שהם נושא פסק דין זה. ביום 24.8.2010 פנה מר שמעון הרשפנג, מנהל פרוייקט הקמת מבנה בית המשפט בלוד מטעם אשטרום, והמצהיר מטעמה (להלן: "מר הרשפנג"), למהנדס העיר לוד באותה עת, מר לאוניד גינזבורג, והעלה השגה ביחס לדרך חישוב אגרות הבניה והיטלי הפיתוח (לטענת מר הרשפנג החישוב בוצע על פי נפחי הבניין, בעוד שהיה עליו להיות מבוצע על פי שטחי הבניה כפי שהם מופיעים בבקשה להיתר.
שלוח ששילם ביתר בשם אחר אינו זכאי לתבוע השבה, אלא הזכות להשבה עומדת לשולח (קרי, המדינה) בלבד.
סוף דבר דין התביעה להיתקבל בחלקה, במובן זה שעיריית לוד תשיב לאשטרום את הסכומים ששילמה בגין היטלי תעול ונקוז, בסכום של 822,111.60 ש"ח. סכום זה ישא הפרישי הצמדה עד ליום הגשת התביעה, והפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980 ממועד הגשת התביעה ועד למועד השבתו.
...
ואולם, גם לגופו של עניין, בנסיבות המקרה שלפני, טענה זו ראויה להידחות.
סיכומו של דבר, אין ממש בטענות עיריית לוד כי זכות ההשבה של היטלי התיעול שנגבה שלא כדין אינה עומדת לאשטרום.
סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה, במובן זה שעיריית לוד תשיב לאשטרום את הסכומים ששילמה בגין היטלי תיעול וניקוז, בסכום של 822,111.60 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה עד ליום הגשת התביעה, והפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980 ממועד הגשת התביעה ועד למועד השבתו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובע הופנה לכך שבכתב התשובה טען ששתי השורות נמחקו על ידו או על ידי אמו (סעיף 2.2 לכתב התשובה) והשיב : "זה שישבתי מול הפקיד, וזה היה בהסכמה" ובהמשך השיב :" האמת , איני זוכר מה שברור שהייתי מול הפקיד ודיברנו על זה". טוען התובע, שהנתבעת לא השתמשה בכספים שנגבו למטרות להם הם נועדו ולא הקימה חניון צבורי המשרת בין היתר את דיירי הפרוייקט.
בשנים אלו הוחזרו לאזרחים בגין תשלומי יתר כ 680,000 ₪ ולכן נותרו בקרן 21.3 מליון לאיזור חניה 8.
עד התביעה אריה קמיל שימש בתקופה הרלוואנטית שמאי הוועדה המקומית ומנהל מדור השבחה בנתבעת ועסק, בין היתר, בשמאות בערייה, טיפול בבדיקת התכנות כלכלית של תוכניות בנין עיר, תחשיבי איזון כלכלי, הוצאות תשתיות, תקבולים, אגרות והיטלים, ניהול ופקוח, שמאות, יעוץ שמאי וכלכלי בכל שלבי התיכנון.
אומנם, מכתבי טענותיו של המשיב (ראו למשל: סעיף 9.21 לכתב התביעה) עולה הטענה שכופר החניה בו חוייב ע"י הוועדה המקומית, הנו גביית מס שלא כדין והסעד הראשי, שהמשיב דורש בתביעתו, הנו ביטול ההיטל והשבת הכספים ששולמו, אולם, המשיב טוען, שמאחר שהמבקשות מצהירות שלא יקצו מקומות חניה עבור כופר החניה, דורש הוא את כספו חזרה.בבמצב דברים זה, אני סבורה שהמשיב היה מנוע מלפנות לוועדת הערר לידרוש את ההשבה ועל כן אין מקום לדחות את תביעתו על הסף בגין עילה זו. ודוק, לאחר שנדחתה טענת המשיב בפני הוועדה, נידרש הוא לשלם כופר חניה.
...
שוכנעתי מהעדויות שהובאו בפני, שהנתבעת פועלת להקמת חניונים ציבוריים ולהרחבת חניונים קיימים מתוך כספי קרן החנייה, שהכספים המשולמים לקרן חניה נשמרים בקרנות חניה ובמהלך השנים האחרונות השקעה העירייה בהקמת חניונים והיא הוסיפה מתקציבה סכומים נכבדים למטרות אלה.
לדבריו, מתוך היתרה העדכנית הכוללת (למועד 9/13 ) של קרנות החנייה מתוקף תב"ע ח', מסך 109.4 מלש"ח, משוריין סך של 68.1 מלש"ח לטובת פרויקטים מאושרים שצוינו בס' 12 לתצהירו ו מתוך היתרה העדכנות הכוללת (למועד 9/13 ) של קרן החניה ההיסטורית, בסך 3.7 מלש"ח, משוריין 96% לאור המפורט, הנתבעת הייתה רשאית להסתמך על תכנית ח' כמקור חוקי לגביית התשלום לקרן חניה ולעשות שימוש בתשלום זה. עולה שהעירייה פעלה כדין ובהתאם לתכנית ח', כאשר הקימה ו/או הרחיבה מכספי קרן החנייה חניונים באזור 8 – שבתחומו מצוי הנכס שנוא תביעה זו. סוף דבר מהמפורט בפסק דין זה עולה שהתובע לא הוכיח את תביעתו וכפי שקבעתי, העירייה פעלה כדין בגביית קרן החניה נשוא תביעה זו. אני דוחה את התביעה במלואה.
התובע ישלם לעירייה הוצאותיה ובנוסף, שכ"ט בסך 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו